עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
פרק עג – המצב
11/07/2019 19:32
Doron Livne

נוסע באוטובוס מאשקלון לשדרות. יורד בתחנה מול מכללת ספיר. חוצה את מדשאות המכללה. נכנס לבית ספר יסודי אזורי. מלמד אנימציה. כיתות ג' עד ו'. באמצע שיעור עם כיתה ג' אזעקה. נכנסים תחת השולחנות. התרגשות גדולה. פחד.  הכרתי פעם משפחת ארנבים אומר לילדים. הם גרו מתחת לשולחן בבית של מאירה. באמת הם שואלים. מה זה משנה עונה להם. מספר סיפור. נכנסת מורה אחראית. אפשר לצאת היא אומרת. לא רוצים צועקים הילדים. ממשיך בסיפור מתחת לשולחנות..

 

בצהריים לוקח אוטובוס פנימי למתנ"ס בשדרות. רחל מנהלת המתנ"ס מכינה עם הילדים פרוסות שוקולד. אף אחד לא יוצא החוצה. אם תבוא אזעקה. נכנס לכיתה להניח תיק. רואה בכיתה את לאה. בריון בכיתה ד'. מטילה חיתתה על מורים ותלמידים. עושה רק מה שבא לה. אף אחד לא יכול עליה. לי יש רק ארבע שעות במקום. לא מתעסק איתה בכלל. לא בעיה שלי. מוצא את לאה מחטטת בתיק לא שלה. מה את עושה שואל אותה.

 

לאה לא מתרגשת. מישירה מבט ואומרת. לא עניינך. מוסיפה גם תנועת יד מסובבת כיאה לבריון. מאבד את הראש. סוגר את המרחק בינינו בשנייה. אוחז את לאה בצווארונה. מעמיד אותה, מדביק את הפרצוף שלה לשלי ואומר בזעם. שלא תעיזי לדבר אלי ככה. אל תיגע בי היא אומרת. ישימו אותך בכלא. אשב בכלא גם עשרים שנה. עוד פעם את נוגעת בתיק לא שלך תחטפי ממני סטירה. היא נבהלת. האוויר יוצא ממנה. משחרר את אחיזתי. היא בורחת.

 

אזעקה. רצים כולם בבהלה למקלט. נדחקים. לחוצים. מבול טלפונים של הורים היסטריים. רחל מרגיעה את כולם. לא מצליחה. הורים מגיעים. חצי שעה עוברת לא נשאר אפילו ילד אחד. יושב עם רחל. אוכלים פרוסות עם שוקולד. מה יהיה היא שואלת. אלפיים שנה לא היינו במצב כל כך טוב אומר לה. מה אתה אומר היא מתקוממת. טילים יורים עלינו. לפני פחות משבעים שנה שחטו אותנו. שרפו אותנו. חנקו כלאו והרעיבו אותנו. לא יכולנו לנקוף אצבע. היום יש לנו צבא.

 

נוסע משם ללימודים בתל אביב. חוזר לאשקלון באחת בלילה. השלישייה בוכה. שלושתם. אורלי  עייפה עם אחד בידיים. מוציא מהלול שני. נשאר אחד בוכה. הילה יורדת. לא מצליחה להירדם. לכי תנענעי את הלול של אליה אומרת אורלי. שיפסיק לבכות. הילה בת ארבע. נכנסת לחדר השלישייה. דקה אחר-כך שקט. מתיישבים בסלון. ינון נרדם עלי. יואל ישן על אורלי. אורלי נרדמת. נרדם גם. שעתיים אחר-כך הילה מעירה אותנו. אפשר להפסיק לנדנד את הלול היא שואלת.

 

שבת בפתח. מלחמת עולם. שטיפות. בישולים. מקלחות לקטנים. כל פעם מחדש מפתיע שמצליחים להכניס שבת בזמן. רץ לבית כנסת. מגיע למזמור לתודה. נעמד לפני בורא עולם בתפילה. שומט את כל ענייני העולם הזה. עומד בגופי מול זה שאמר והיה העולם. מודה בקיומו. מודה לו. מעין עולם הבא. חוזר הביתה אחרי התפילה בצעדים של נחת. נזכר בסבא ליובא. איך היה הולך לאט מחדר אוכל לחדר בליל שבת. משוחח עם כל מי שנקרה בדרכו. שואל. מברך. מתעניין.

 

הייתי נוטש את סבא על אופניים. טס אל מאחורי חדר האוכל דרך מגדל המים. מגיע לערימת הנסורת של המפעל. ממשיך דרך המכבסה. חוצה את המוסך. מגיע לרפת. מדווש דרכי דרך בתי הילדים אל פינת החי. עובר בין אולם הספורט לברכה. יוצא אל כביש המערכת. סובב איתו את הקיבוץ עד לפנייה לשביל מכוסה פריחה של קיץ. איפה שחונים את הרכב כשרוצים לבקר את כתריאל ויעל. חוזר לחדר אוכל. עושה כמה סיבובים ברחבה הגדולה. מוצא את סבא עדיין באותה נקודה. מדבר.

 

נכנס הביתה. ברכות של שבת שלום. טוב ונעים היחד. כופה על כולם דברי תורה. מאז יציאת מצריים בני ישראל חוטאים. מתאוננים. מדברים לשון הרע. חולקים על משה. מתגעגעים למצרים. איזה מן עם זה. והנה בפרשה שלנו אנחנו רואים את בני ישראל מהעיניים של בלעם. מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל. עם כל העכשיו הלחוץ והדביק. הריבים. התלונות. המחלוקות. הקושי לשאת. צריך מדי פעם לעצור. להרים ראש. להביט אל מעבר לעכשיו. איזו דרך מדהימה עשינו במאה וחמישים השנים האחרונות. יש לנו מדינה.

 

חזרה לשגרה. אוטובוס לשדרות. חושב על הכמעט סטירה שנתתי ללאה. בטח מחכה לי משטרה. לאה רואה אותי וצועקת זה הוא. שוטרים עטים עלי. אתה איימת עליה הם שואלים. עוצרים אותי עד תום ההליכים. או לפחות יחכו לי ההורים של הילדה. עם כמה דודים עצבנים. עם אלות. לומים. גרזינים. או לפחות מפקחת של משרד החינוך. האוטובוס חוצה צומת מרומזרת. מכונית  חוצה באדום. הנהג בולם חזק. נלחם לשמור איזון. המכונית מזגזגת לפני האוטובוס ועוברת בשלום. עדיין הכבישים מסוכנים יותר מאלף טילים של החמאס.

 

בכניסה למתנ"ס מחכה לאה. היא רואה אותי. רצה לקראתי. מחבקת אותי עם כל הלב. המורה היא אומרת. אתה המורה שאני הכי אוהבת.

0 תגובות
פרק עב – ארבעה ניסים
04/07/2019 19:43
Doron Livne

אורלי אחות של בתשבע.מספר שש. שמוליק בעלה. הם בהריון מתקדם. נושאים שלישיית בנים. יש להם ברוך השם כברשלושה. אילון בן חמש וחצי. הילה בת שלוש וחצי. יעלי בת שנתיים. בנוסף הם באמצעבניית בית במושב ליד בית-שמש. לקראת הולדת השלושה מטקסים עצה איך לעבור את התקופה בשלום.הם עוברים לגור אצל סבתא אליאן באשקלון. בתשבע הבכורה מתגייסת למערכה הממשמשתובאה. מגייסת גם אותי. אנחנו עוברים באשקלון. 

 

הבית של סבתא אליאן מצריךהכנה לקליטת הגדוד הצעיר. מפשילים שרוולים. מזיזים רהיטים. מנקים. משפשפים.מכשירים את הבית למגורי ילדים. מגיע יצחק. אח מספר ארבע. קבלן. מביא אתו פועליםלטובת פרויקטים מורכבים. רוצה עבודה הוא שואל אותי. איזו עבודה שואל חזרה. צריךמישהו שישב במשרד. הוא מציע משכורת נדיבה. מוכן לכל הימים שאלמד בהם אנימציה. מוכןלימים בהם אצא מוקדם לצאת ללמוד אנימציה בתל-אביב. מקבל את הצעתו בשמחה.

 

משרד בבניין דירות ישןבאזור השוק באשקלון. במשרד נמצא פרוספר. מנהל חשבונות. יצחק עורך בינינו היכרותחטופה. פרוספר יראה לך מה לעשות אומר איציק ונעלם. מה עושים שואל את פרוספר. לאיודע כלום הוא אומר. ובמילים אחרות תעזוב אותי באמא'שך. הוא מסתגר בפינה שלו. מביטסביב. מדפים מלאי קלסרים. עוד קלסרים בארגזים. על שולחנות. על הרצפה. מחשב ישן.מדפסת. מכונת צילום ענקית. ערמות של מכשירים. טלפונים. מדפסות. סורקים.

 

מפשיל שרוולים. ממייןציוד. מסדר ארונות. עושה אבק. שוטף. פרוספר לא מדבר. יוצא להפסקה בעשר. חוזר אחרישעה עם דואר. מתייק את כל מה שהביא בקלסר אחד. יצחק מתקשר. צריך הזמנה של בטון.חפש את רדימיקס. יש במחשב טלפונים הוא אומר. מתיישב על המחשב. איזה בלגן. ממייןקבצים לפי נושאים. פותח תיקיות. קורא מסמכים. מוצא את רדימיקס. מתקשר. עונה פקידהחסרת סבלנות. מבקש ממנה להדריך אותי מה לעשות כדי להוציא הזמנה. תגיד לאיציק שהואגמר אצלי היא מתעצבנת.

 

צהרים. פרוספר הולך. נשארלבד. ליצחק אין זכר. הוא בשטח. אחר הצהריים הוא מתקשר מבאר שבע. הוא בבית משפט.הוא שכח במשרד מסמך. הוא בשקית ניילון על השולחן שלי הוא אומר. נותן לי מספר פקס.על השולחן של יצחק עשרות שקיות עם מסמכים. ברגים. סטרטר מפורק. דיסק של מסורחשמלי. מקדחת בטון. קורא מסמכים. לומד. איציק במלחמה. עקצו אותו בפרויקט גדולבמיליונים. הוא במלחמת קיום. מוצא את המסמך המבוקש. שולח פקס ליצחק.

 

ארבעה ימים לא שומע מיצחקמילה. מוציא תואר שני במשחק שולה מוקשים. טלפון מחריד את השקט. יצחק. יגיע עוד מעטמחמוד. תוציא לו צ'ק. במגירה שלי יש חותמת. מה עם חתימה שואל אותו. תחתום אתה הואאומר. תראה את החתימה שלי על מסמכים במשרד. אל תלך לפני שהוא מגיע הוא מוסיףומנתק. איציק נשמע עייף. מחכה למחמוד. לא יכול יותר שולה מוקשים. עובר לשחקלבבות.  מחמוד מגיע לקראת חצות לילה. 

 

משתגע. מחפש מה לעשות.פותח קלסר אקראי. בתוכו דפי חשבון. הזמנות. קבלות. חוזים. קנסות. מכתבי התראה.כתבי כמויות. תעודות משלוח. הכל מתוייק יחד. מחליט למיין. עובר על כמאתיים קלסרים.כל סוג טופס זוכה לקלסר משלו. לומד על הפרויקטים השונים. אלה שפועלים ואלהשהסתיימו. לומד על משכנתאות. הלוואות. חוזים. חיובי טלפונים. דוחות עבודה. כתביכמויות. כמו פאזל גדול בלי תמונה. לומד ממש כמו בלימוד המשנה.

 

אורלי יולדת. במזל טוב.כולם בבית חולים סביבה. אחת בלילה. מחכה במשרד לאיזה מחמוד תורן שיבוא לקחת צ'ק.אחת בלילה. יצחק מגיע. מתיישב. נשען לאחור. עוצם עיניים. זהו הוא אומר. הלך עלי.מה קרה שואל אותו. הוא שותק. אין לו כוח להסביר. מגיש לו קערת ירקות ששלחה לו בתשבע. למראה הירקות הוא מתעורר. אוכל לתיאבון. מתחיל לדבר. מס הכנסה דורש שומהמיליון ש"ח. זאת לא הכנסה אבל לא יכול להוכיח. חסרה לי ניירת. דחיתי אותם כלמה שאפשר. מחר זהו. חייב להתייצב. הלך עלי.

 

איזה נייר חסר לך שואל אתאיציק. איציק נשען חזרה לאחור. שותק. דבר אומר לו. מה חסר לך. איציק מסתכל עלי עייף.יש איזה חוזה עם אגדי הוא ממלמל. נייר אחד. כתוב בעט. קם. שולף קלסר. מוציא נייר.אתה מתכוון לזה שואל אותו. איציק קופץ כאילו התחשמל. מאיפה לך הוא צועק בהלם. לאמאמין. הכל מאת השם אומר לו. מה עוד אתה צריך. שלוש שעות עבודה. עד ארבע בבוקרמכינים תיק מסמכים למס הכנסה. בפגישה בבוקר שומה מפלצתית של מיליון ש"חנעלמת. ממש נס.

 

אצל סבתא אליאן הכנותאחרונות לקליטת המשפחה. ההתרגשות גדולה. שמוליק כבר שם. איתו שלושת הקטנים. אורלימגיעה בלי השלישייה. הם נשארים באינקובטורים בבית חולים. פותחים בית חרושת. תעשייה.בתשבע מפקדת במטבח. סבתא אליאן ממיינת דברים בחצר. אורלי מסתובבת כמו אמא אווזהואחריה לכל מקום אילון הילה ויעלי. סוף סוף ובשעה טובה מגיעים גם השלושה. בריאיםושלמים. יואל-יוסף, אליה-עמרם וינון-ישראל. עוד שלושה ניסים.

0 תגובות
פרק עא - אבא
27/06/2019 20:17
Doron Livne

אבא דועך. אין עצה ואין תושייה נגד המחלה. לא מרבה לבקר אותו. חזות הדוס החדשה שלי מצערת אותו. והצער שלו מצער אותי. ככל שמתקרב הסוף אבא מחייך פחות. את החיוך מחליף מבט מודאג. אבא גר בירושלים. כמה דקות ברגל מתחנה מרכזית. מתקדמים ברחוב יפו. בתחנת דלק נבלעים אל סמטה צרה מוקפת חומות. אחרי עיקול חד דלת מתקלפת בבית ישן. פעמון מזייף תלוי על חבל. הוא הגיע שומע את ציפי צועקת. קשקוש מפתחות. פתיחת שער ברזל בחריקה. עוד מפתח. בריח. דלת צרה נפתחת.

 

הנה הוא. שמחה ציפי. מותר לחבק היא שואלת בפעם המאה. מותר. אבא שלך בדיוק נשכב היא אומרת. הכנתי כלים חד פעמיים. גבינות ירקות הכל מהדרין. אבא מזדקף לכבודי. בוא הנה. איך היה באמריקה. מספר לו. יש דיון בעוד שלושה חודשים להסדרת זכויות ביקור. מה תאכל מה תשתה. הוא לא אוכל את האוכל שלנו מזכירה לו ציפי מהמטבח. קניתי לו ירקות וגבינה. הכנתי צלעות כבש לא חזיר אומר אבא. משהו טוב. לא תאכל שואל אבא. הוא לא יאכל מהמחבת שלנו מתנדבת ציפי להסביר.

 

הם אוכלים בשר. בצד שלי ירקות וגבינה. הם אוכלים בכלי אוכל. בצד שלי פלסטיק. אבא פותח יין. חכמים גזרו על יין חילוני יין נסך. בכל זאת  מברך על הגפן. עושה לחיים  עם אבא. מה חוץ מזה שואל אבא. מספר על קורס אנימציה לילדים שמתחיל בבתי ספר. מספר על לימודים במכללה הישראלית לאנימציה. הם מרוצים. יש תקווה. הדוס לא לומד רק תורה כל היום. ציפי שואלת. נו וזה לא מזכיר לך את עברך החילוני. להפך עונה לה. כחילוני רק התרחקתי. והנה משום מקום הדוס לומד ומלמד אנימציה.

 

לקראת חצות הלילה. צועד לכותל. רחובות ירושלים דלילים ושקטים. רחבת הכותל כמעט ריקה. במבנה הפנימי מלא עד אפס מקום. צמוד לכותל עומד אברך וקורא תהילים מקלף. הוא מסיים ופונה ללכת. משתלט על הפינה. קורא תהילים ממגילת קלף. אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה. לא קורא להבין. קורא להתפלל. מכוון תפילתי לכותל. אל מה שחסר מעבר לו. אל מי שאי-אז שכן כאן.

 

מישהו נועץ אצבע בכתף שלי. מרים ראש. זקן פרא לבן מכוסה טלית אומר לי בוא אחרי מסתובב ויוצא. הולך אחרי בעל הזקן. יוצאים את רחבת הכותל. פונים אל עבר הכניסה למנהרות הכותל. שמונה גברים מחכים שם. זכיתי להיות עשירי. לזקן מפתחות למנהרה. המנהרה ריקה. הזקן מרים תאורה. מהדהדים פסיעות לאורך אבני ענק. עשרה מטרים אורך. שלושה מטרים גובה. אבניו של שלמה המלך. איך הזיזו אבנים כאלה. פלא. מגיעים לנקודה המכוונת אל מול קודש הקודשים.

 

ממש אל מול קודשי ישראל יושב ישיש וממלמל שירה עתיקה. שירתו מטיילת במערה לכאן ולכאן. מהדהדת את מערתי שלי. בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת ה' וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ. יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא אומר בעל הזקן. אמן. תיקון חצות. אָנָּא ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. תָּבֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתֵנוּ. וְאַל תִּתְעַלַּם מַלְכֵּנוּ מִתְּחִנָּתֵנוּ. נוטלים ידיים. ברוך אתה ה'. ברכות השחר. ברכות התורה. והערב נא את דברי תורתך בפינו. מניח ציצית ותפילין. פָּתַח אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לְטוֹב וְאָמַר. יוצאים ממנהרת הכותל אל ירושלים ערה ורועשת.

 

אבא דועך. הוא קונה באלפי שקלים סחוס של כריש. מישהו טוען שזה עוזר. זה לא. בבית חולים הדסה מציעים שבוע של טיפול כימותרפיה בכמויות מטורפות. או שזה יהרוג את הסרטן או שזה יהרוג אותי אומר אבא. הוא מחזיק מעמד בטיפול האלים ארבעה ימים. ואז קריסת מערכות. אבא מורדם ומונשם. חיוור. דומם. גוף לא מורגש תחת שמיכה. מלטף את ידו. אבא פותח עיניים. מביט בי. רצינות תהומית. הוא רואה אותי. רואה מאחורי. אבא עוצם עיניים.

 

המשפחה מתכנסת בקיבוץ אפיקים. שער בגדר המערכת מוביל דרך מטעי תמרים אל גבעה צופה לירדן. בית קברות מוצל עצים גבוהים, מטפסים, פרחים ועציצים. אין בעולם מקום יפה יותר מזה להיקבר בו. הקבר של סבא ליובא. לידו סבתא חנה. לידם יונינה. אמא של אבא שלא הכרתי. משמיעים שיר. מנגנים גיטרה. מספרים על אבא. איש אוהב חיים. ציפי מארגנת לחיים. כך אבא היה רוצה היא אומרת. ההלכה אומרת לא מכניסים אוכל לבית קברות. ההלכה באפיקים בעמדת מיעוט.

 

אבא נולד בקיבוץ אפיקים בשנת 1934  הוא לחם כל חייו. מלחמת תש"ח. מבצע קדש. מלחמת ששת הימים. מלחמת ההתשה. מלחמת יום כיפור. במלחמת לבנון הראשונה כבר לא רצו אותו. הוא התעקש. השאיר אחריו אישה, שתי גרושות וארבעה ילדים. שלושה מאמא ואחד מציפי. אבא נפטר והוא בן 67. יהי זכרו ברוך.

0 תגובות
פרק ע - משפט
20/06/2019 18:18
Doron Livne

יושבים על בירות במרפסת. למטה ברוקלין חשוכה. חנות מכולת אחת פתוחה. בכניסה לחנות כמה חברה שעונים עם גב לקיר אוחזים ביד בירה בשקית נייר חומה. בוהים ברחוב ריק. מחכים לישועה. תאמין לי אתה צריך לחטוף את הילדה אומר מימון. מכיר כמה חב"דניקים. הם יארגנו הכל. טיסה לארץ. הכל. מזה לידיה חוששת אומר לו. בגלל זה היא מנתקת מגע. אבל איזה ברירה היא משאירה לך אומר מימון. לא יודע אומר.

 

לא מצליח להירדם. לומד משנה. כמה מילים צריך סביב המילים של המשנה כדי להבין. כמו להרכיב פאזל עצום מלא חלקים בלי תמונה. מאחסן מילים. סופג אותן. מחכה לאיזו הארה של תמונה כוללת. ציפור ראשונה מצייצת. עונה לה ממרחק ציפור אחרת. במזרח פס כחול בהיר ודק. דממה. בידך אפקיד רוחי בעת אישן ואעירה. מחשבה עולה. אולי אדית עוד לומדת באותו בית ספר. אחכה להן בכניסה. יהיה בלגן. אחכה ללידיה בתחנת הרכבת. היא בטח נוסעת אחר-כך לעבודה.

 

בוקר סואן. יורד בתחנת הרכבת הקרובה לבית ספר. השעה שבע. עובר לצד המוביל לכיוון מנהטן. אורך הרציף כמאה מטרים. כמות אנשים עצומה. שלוש כניסות. עוד אנשים זורמים פנימה כל הזמן. רכבת נכנסת. בולעת את אנשי הרציף. הרציף מתמלא שוב תוך דקה. הסיכוי שאראה את לידיה בעומס הזה אפס. גלי אנשים שוטפים אותי. מביט לכל הכיוונים. אין סיכוי. עושים השתדלות קוראים לזה הדתיים. עושים מה שאפשר גם אם אין סיכוי של ממש לתוצאות.

 

רבע לשמונה. אוויר דחוס. מחנק. חייב סיגריה. עד שמונה אומר לעצמי. עוד רבע שעה. הזמן זוחל. רכבת באה. רכבת הולכת. כבר לא רואה כלום. חמישה לשמונה. חייב לצאת. עולה במדרגות החוצה. תנועת רחוב ערה. מתרחק כמה צעדים מפתח התחנה ומדליק סיגריה. רוח מכבה את אש המצית. מגונן באגרוף על האש. מתכופף להדליק. מתנגש במישהו. סליחה. זה לא מישהו זאת מישהי. זאת לידיה. נראית טוב. רזתה. שלום לך.

 

לידיה נתפסת לא מוכנה. היא מחייכת. מחזירה שלום. קולטת במאוחר במי מדובר. מה אתה עושה פה. רוצה לדבר איתך אומר לה. אין על מה לדבר. אדית הילדה שלי. רוצה לראות אותה. לידיה לא עונה. היא מחייגת למשטרה. שמתי את הילדה בבית ספר היא מספרת נרגשת. הגרוש שלי מסתובב פה. הוא אלים. מפחדת שהוא יחטוף את הילדה. היא נותנת כתובת. כדאי שתסתלק היא אומרת לי. למדתי משהו על אמריקה. כשמישהו קורא למשטרה עדיף לחכות.

 

עוד דבר למדתי באמריקה. מי שמזמין את המשטרה הוא אזרח שצריך להגן עליו. השני עבריין. מגיעה ניידת עם שני שוטרים. פותחים חלון. תעודה בבקשה. מוציא דרכון. יש נגדך צו הרחקה. בפעם הבא שנראה אותך בשכונה נעצור אותך. הם מחזירים לי את הדרכון ומחכים שאסתלק. לידיה מרוצה. סערת רגשות. מה עושים. אולי אגש למשטרה. איפה אמצא משטרה עכשיו. מרים יד לעצור מונית. נכנס ומתיישב. לאן שואל הנהג.

 

עיניי פוגשות את עיני הנהג מבעד למראה הקדמית. מכיר נהג מונית אחד בכל ניו יורק. דוד. דוד הוא הנהג שאוסף אותי. זה אתה הוא ספק שואל ספק קובע. מה אתה עושה פה. נשבר. אלהים! איזה נס! איך שלחת לי את דוד! אבל אתה עוזר ועוזר וכלום! זרם של דמעות פורץ מתוכי בלי סוף נראה לעין. יושב במונית של דויד ובוכה. דויד מתרגש. יהיה בסדר בן אדם. מה אתה דואג. הכל יסתדר הוא אומר.

 

מספר לו מבעד לדמעות סיפור. נוסעים למשטרה אומר דויד. בדרך מצליח לכבות את זרם הדמעות. לעת עתה. דויד נכנס איתי לתחנה. מדבר בשבילי עם קצין תורן. נותן לו פרטים. יש צו הרחקה זמני נגדי. הוא מדפיס לנו עותק. תראה מה זה אומר דויד. היא הוציאה אותו רק עכשיו. אחרי שהיא קראה למשטרה. שותק. מתרכז בלעצור דמעות. מה עושים שואל דויד את הקצין. הקצין נותן טפסים למלא. תביעה לביטול צו ההרחקה.

 

דויד מתנצל. הוא חייב לחזור לעבודה. מוריד אותי אצל זורי. זורי מקבלת אותי בשמחה. מציגה אותי בפני אמא שלה. הן דומות במראה ובמזג. יש לה גם בת עשרה. במטבח. הגעת בזמן אומרת זורי. אנחנו מכינות ארוחת ערב. אהבתי את ה'אנחנו מכינות' צועקת הבת מהמטבח. הבת שלי מכינה מתקנת זורי. הדמעות חוזרות. שלושתן מתיישבות סביבי בדברי תנחומים. זורי ממלאת את הטפסים שהבאתי מהמשטרה. נכנסת לאינטרנט. מזמינה דיון חירום באופן מקוון. תישאר לישון כאן היא אומרת. ניסע מחר יחד. קטונתי מכל החסדים.

 

בית המשפט. לידיה כבר שם. היא בוחנת את זורי. תמהה על קנקנה. השופטת דופקת בפטיש. הדיון מתחיל. השופטת פונה ללידיה. לידיה לובשת את פרצופה הנחמד. התמים. משנה את עורה. שנה וחצי לא שמעתי ממנו. לא שלח כסף. לא טלפון. כלום. הוא מופיע ככה אחרי שנה וחצי. בלי התראה. ליד בית ספר של הילדה. השופטת מקשיבה. עכשיו תורך היא פונה אלי. מספר לה את הצד שלי. באמצע דברי השופטת דופקת בפטיש. דיון לעוד שלושה חודשים היא פוסקת. צו ההרחקה נשאר על כנו. התיק הבא.

0 תגובות
פרק סט - חיפושים
13/06/2019 20:17
Doron Livne

שלט נדלק. לשים חגורות. רמקול מודיע על נחיתה. עננות גבוהה. חם ולח. ניו יורק. ויזה לארה"ב על דרכון ישן עם תמונה של חילוני. דרכון חדש עם תמונה של דוס. ושבע שנים לא חוקיות בניו-יורק. מבקש להתפלל. הסידור במזוודה הגדולה. מתפלל על-פה. מזמור לדוד. בנאות דשא ירביצני. על מי מנוחות ינהלני. נפשי ישובב. גם אם אלך בגיא צלמוות לא אירא. כי אתה עימדי. שבטך ומשענתך. לשבט ולחסד. בכל מקרה.

 

נוחתים. צועד עם הזרם. משטרת ההגירה. שוטרת קשוחה מכוונת אותי לתור עם פקיד איטלקי. עצבני. מזמור לדוד. ה' רועי לא אחסר. מגיע תורי. הפקיד צועק. מישהו עונה לו. הוא מסובב שלט 'סגור' ומסתלק. נושא עיני אל השוטרת. היא מכוונת אותי לגשת לעמדה אחרת. פקיד דוס. דוס ממש. יותר ממני. הוא מתבונן על שני הדרכונים. זה אתה הוא שואל מצביע על החילוני. כן עונה. יישר כוח הוא אומר במבטא כבד. כל הכבוד. הוא חותם בשמחה. בהצלחה.

 

רכבת תחתית ריקה נוסעת על גשר בתוך חלונות של אנשים לא נספרים. למטה ברוקלין שוחה בזיעה ועשן. רכבת נבלעת באדמה. מתמלאת אנשים בתחנה. דממה. כל אחד בוהה בעשרים הסנטימטרים הפרטיים שלו. יוצא לרחוב בשולי האזור היהודי. תפאורה ישנה חסרת חן של בתים חומים אדומים. מימון גר בקומה שנייה של בעלת בית איטלקיה. מדרגות צרות וגבוהות. אשתו של מימון פותחת דלת. הריון מתקדם. חיבוקים. התרגשות.

 

תכיר אומר מימון. זורי. יהודיה מארגנטינה. צחוק מתגלגל. נעים מאד. מה התוכנית הם שואלים. נוסע מחר לשכונה של לידיה. אין לך כתובת? לא. מקווה שהיא לא התרחקה. כמה זמן לא ראית את הילדה זורי שואלת. כמעט שנתיים. אוכל לעזור לך בצד המשפטי היא מציעה. בשביל זה הבאנו אותך אומר מימון. לא חשבתי אחרת צוחקת זורי. יש לי חברה עם רכב אומרת אשתו של מימון. ניקח אותך. לא צריך. תודה. הם צוחקים כולם. בטח צריך. אתה באמריקה.

 

למחרת נוסע עם אשתו של מימון והחברה לקווינס. השכונה נראית לי עצובה. נכנס למשרד תיווך בו עבדה לידיה.זוג מבוגר ועייף. פותחים עיניים לקראתי. מחייכים. הם לא ראו את לידיה המון זמן. מתקדם לחנות של עמוס. שיפוצניק. מכיר את לידיה. החנות סגורה. הוא כבר לא שם אומרים בחנות ליד. פונה לבניין בו גרה חברה של לידיה. עולה במדרגות. דלת הדירה נפתחת בסערה. בחור צעיר יוצא ממנה. משוגעים הוא ממלמל לעצמו. הדלת נשארת פתוחה.

 

נכנס. החברה של לידיה רואה אותי בזווית עינה. היא תחת התקפה. התאומים שלה זורקים עליה אוכל ממקרר פתוח במטבח. צוהלים. היא מתקדמת תחת אש באומץ. הם בורחים. מתבצרים בחדר השינה שלה. אני מתקשרת לאבא היא שואגת. הם צוחקים. מתגלגלים מצחוק. קופצים על המיטה שלה. היא מתקשרת. מביטה בי עייפה. לידיה השביעה אותי לא לגלות לך איפה היא, היא אומרת. מצטערת. אבא רוצה לדבר אתכם היא צועקת לילדים. הם צוחקים.

 

חוזר לרכב. מזועזע. מספר מה ראיתי. בדיוק כמו שכתוב במשנה. בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא חֻצְפָּא יִסְגֵּא. מה עכשיו שואלת אשתו של מימון. החברה שותקת. זהו אומר. נגמרו האופציות. יושבים ברכב שותקים. לעמוס יש תאומות אומר. מי זה עמוס הן שואלות. זה שהחנות שלו סגורה. הוא שמן שואלת החברה. כן. אשתו רותי היא ממשיכה לשאול. כן עונה. מכירה אותם. גרתי אצלם בשכירות כשהגעתי. יודעת איפה הם גרים.

 

הבית נעול. מהחלון של המטבח רואים את המקרר. על המקרר תמונה של עמוס רותי והתאומות. מחכים. עמוס מגיע.עייף. מופתע. חשדן. היא אומרת שאתה לא משלם הוא אומר. היא נעלמה מסביר לו. לא השאירה טלפון. לא כתובת. איך אשלם. יש איתי כסף לתת לה מוסיף. הוא יודע איפה לידיה. הוא לא יכול לגלות לי. הבן אדם הגיע מהארץ לראות את הילדה שלו מתערבת אשתו של מימון. הריונה המתקדם זז מעצבים כבושים. אדבר איתה מבטיח עמוס. לוקח פרטים.

 

בוקר. צועד לתפילה אצל הרב שיינברג. מימון מצטרף. מתרגש לקראת המפגש עם הרב. הוא זה ששלח אותי לישראל בברכה והצלחה. אולי אזכה ממנו לעוד ברכה. תגיד מימון. אתה מתפלל קבוע או שאתה בא לכבודי. ברור שקבוע. מחייך. בפעם האחרונה שדיברנו על תפילה אמרת שלא צריך להתפלל. אמרת לאלהים אתה הבאת אותי. אתה יודע מה אני צריך. אתה תספק. מימון צוחק. עדיין חושב ככה הוא אומר. עכשיו התפילה לא בשבילי. יש ילדה בדרך.

 

ניגש לרב שיינברג אחרי התפילה. פיק ברכיים. חיל ורעדה. הוא מזהה. מחייך. בקול לא נשמע מבקש ממנו ברכה. הוא מתעלם מהבקשה. מה מעשך כאן הוא שואל. מספר לו. הוא שוקל את תשובתי. לא ממהר לענות. ומה בארץ הוא ממשיך ושואל. מספר לו. הרב לוקח זמן. ואתה חוזר לארץ הוא מתעניין. בעזרת השם כן עונה. הוא שוקל את ענייני במחשבתו. אתה לא צריך את הברכה שלי הוא פוסק. יש לך את הברכה של ארץ ישראל. ומוסיף. להלכה, אתה זה שצריך לברך אותי.

 

עמוס מתקשר. לידיה לא רוצה לדבר איתך הוא אומר. אין לה מה להגיד לך. שכנעתי אותה להגיע לפגישה. בנוכחותי. היא לא תגיד כלום. אבל היא הסכימה להקשיב לך. קובעים זמן ומקום. מגיע מוקדם. מתיישב על ספסל. הזמן לא זז. מזיע. קם. מתיישב. מסתכל לכל הכיוונים. הנה עמוס מגיע. לבד. בלי לידיה. היא לא תגיע הוא אומר. מצטער. ניסיתי. אמריקה.


0 תגובות
פרק סח - שמחה
06/06/2019 19:51
Doron Livne

משה הוא אב הבית של בית הספר התורני ברעננה. חולצה לבנה. כיפה שחורה. בלי כובע. הוא גם השומר. הנהג. מביא מנות חמות בצהריים. נושא צרור מפתחות ענק וחיוך מאוזן לאוזן. מסדר. מדבר. רץ. צועק. ידו בכל. יש לו אח. גר במושב יגל. קרוב לצפריה. הוא מארגן לי טרמפ. אחיו מגיע לאסוף אותי שעה אחרי תום הלימודים. עדיין עדיף מאוטובוסים. בית ספר מתרוקן. רק מנקה ומשה. לומד משנה בחדר מורים. מחכה.

 

משה מציץ. אכלת הוא שואל. לא מחכה לתשובה. מביא שלוש חמגשיות עם שניצל ואורז. יזרקו אותם הוא אומר. חבל. הוא דואג שהמנקה תאכל. מתיישב לידי. נאנח. זהו הוא מחייך. עבר בשלום אתה מנגן הוא שואל. כן עונה לו. גיטרה. קלידים ביד אחת. משה נדלק. אתה רציני. למה אתה שותק. הוא קופץ חזרה על רגליו. בוא הוא קורא ויוצא בצעד נמרץ. הולך אחריו.

 

יורדים למקלט. משה מקשקש בצרור המפתחות הענק. מסיר מנעול. פותח דלת כבדה לרווחה. מתגלה מערכת תופים בסיסית מוקפת סבך כבלים בכל הצבעים. מגבר. מיקרופונים. גיטרה חשמלית. גיטרה בס. קלידים. הכל מחובר ומוכן לפעולה מתלהב משה. מקימים להקה. מי בלהקה שואל. אתה הוא צוחק. ועבדך הנאמן. משה מתיישב על התופים. מרביץ סדרת מכות נמרצות. זורח. נו למה אתה מחכה. תפוס גיטרה.

 

משה מדליק מגבר מצפצף. מזיז כפתורים. מנסה את הגיטרה. מרעיש עולמות. לוקח גיטרה. שם אקורדים לשיר טוויסט אנד שאוט של הביטלס. משה מצטרף עם תופים. נכנסים לקצב. מתחיל לשיר. שייק איט אפ בייבי נאו. טוויסט אנד שאוט  קום און בייבי נאו צועק משה במלוא גרון. צועקים ושרים. עם אותם אקורדים עובר לשיר במבה לה במבה. אריבה אריבה. פורטי סרה פורטי סרה. עם אותם אקורדים שר הודו הודו. הודו הודו. הודו לה'. קראו בשמו. הודיעו בעמים עלילותיו. הודו. הודו.

 

למחרת מופיע משה עם נער ישיבה רזה ועגמומי. הבאתי נגן גיטרה הוא קורן. הילד יודע כמה אקורדים. מתחילים עם הלהיט. הודו הודו. הילד עם גיטרה. משה עם תופים. מוסיף בס. תזמורת. שר. הודו לשם. קראו בשמו. הודיעו בעמים עלילותיו. שי שי שירו לו. זמרו לו. הודיעו בעמים עלילותיו. הודו הודו. הודו. הודו. ממשיכים בשרשרת שירים של הביטלס. שמח.

 

שבת. פרשת השבוע. משה רבנו מסביר מה יקרה אם לא נלך בדרך התורה. יִתֶּנְךָ ה' נִגָּף לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ… וְהָיִיתָ לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ... וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הַעִוֵּר בָּאֲפֵלָה… וְהָיִיתָ אַךְ עָשׁוּק וְגָזוּל כָּל-הַיָּמִים וְאֵין מוֹשִׁיעַ... וְהָיִיתָ מְשֻׁגָּע מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה... וְהָיִיתָ לְשַׁמָּה לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר יְנַהֶגְךָ ה' שָׁמָּה... וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וּרְדָפוּךָ… תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב.

 

המילה שמחה זורחת אלי. סביבה תיאור מדויק של מה שעבר על העם שלנו אלפיים שנה. רדיפות. השפלות. ביזה. אונס. רצח. עינויים. גירוש. נדידה. רעב. ומנה אחרונה השואה. כל זה תחת אשר לא עבדנו בשמחה ובטוב לבב. מילא דוקטור נוימן אומרת שחייבים שמחה. הנה משה רבנו מתחנן שנשמח. מה משמח אותי. נגינה משמחת. שבת משמחת. משפחה. מה עוד.

 

מוצאי שבת מתיישב מול המחשב. סיימנו לכתוב קורס אנימציה לילדים. נפתחות כבר כיתות לשנת הלימודים הבאה. רוצה ללמוד אנימציה בתלת מימד בצורה מסודרת. זה ישמח. מתביית על המכללה הישראלית לאנימציה. קובע פגישה. מתרשם לטובה. כפיר, מנהל המכללה, יצר את אינטרפייס התוכנה בעברית. זאת שעל בסיסה כתבנו את הקורס. נרשם. שני ערבים בשבוע במשך שנה. מחזור ה'. מתמלא שמחה. מנגן. ועכשיו גם לומד אנימציה.

 

שיעור ראשון. תשעה-עשר בחורים וענת אחת. כפיר מלמד בקצב מסחרר. עשרות כלי יצירה, חיתוך, שכפול, הזזה, סיבוב. הוא מלמד בסדר מופתי. מדויק. תוך שבוע הצעירים כבר בונים אובייקטים לתפארת. בשבילי מדובר בלא פחות ממלחמה. מזיע על כל נקודה בחלל הוירטואלי. נדרש זמן תרגול אינסופי. זמן שאין אותו. שעות לילה מול מחשב  אחרי עבודה. אחרי בית. איפה השמחה איפה. קורס אנימציה מביא שמחה קצרת מועד. שברירית משהו.

 

משה רוצה להקה מקצועית. להקת אירועים. יש לנו את הודו הודו. צריך רפרטואר. צריך שירים חסידיים. עם קצב. זה מה שהולך בחתונות. עיבדו עיבדו עיבדו עיבדו את השם בשמחה. שירים בקצב אומ-צה אומ-צה. לא רואה עצמי עובר מחתונה לחתונה ומנגן. משה מתבאס. ממשיכים לנגן בשביל הכיף. בשביל השמחה. אבל יש ימים ויש ימים. גם מוזיקה מביאה שמחה בערבון מוגבל.

0 תגובות
פרק סז – סטטיסטיקה
30/05/2019 22:53
Doron Livne

יושב על מדרכה בגרמניה. רעב. רואה את סוף הדרך. מוצא עצמי מדבר עם אלהים. לא רואה מוצא אומר לו. לא שהחיים שלי הם משהו. אבל אם אתה מעוניין שאמשיך ואחייה תעשה משהו. השמיים נפתחים. שפע נשפך עלי. כסף. אוכל. אהבה. שפע. מרגיש רצוי. מרגיש חשוב למישהו. אהבה עוטפת אותי. פוקח עיניים. בית חולים. אחרי ניתוח. עדיין חי.

 

הרופא המשחרר מסביר על המשך טיפול. כימותרפיה. לא בא בחשבון אומר לו. נסה להתקשר לרב פירר. אם יש פתרון אחר הוא ידע עליו. מי זה הרב פירר שואל אותו. הרב פירר יודע הכל על הכל בנושאי בריאות. אם יש אפשרות אחרת  הוא ידע עליה. הרופא מוסר לי פתק עם מספר טלפון. מתקשר. עונה מכונה. צריך לשלוח ניירת בפקס ולחכות לטלפון. מחכה.

 

שעה אחר-כך מתקשר הרב. גש לדוקטור נוימן הוא אומר. היא יושבת בבילינסון הוא מוסיף ומנתק. מה זה הרב הזה. מעכל את ההוראת. הולך לראות את דוקטור נוימן. מבקש הפנייה בקופת חולים. דוקטור נוימן לא עובדת עם הקופה שלנו אומרת הפקידה. כך אמר הרב פירר מסביר לה. גם אם זה אומר לעבור קופה. היא מתיישרת. עושה טלפונים. מתקתקת במקלדת. ניגשת למנהל. משיגה הפנייה.

 

חדר המתנה מלא. כולם חולי סרטן. אווירה נעימה. הסרטן מלמד שחבל לבזבז חיים על כעס. תלונות. על מה היה יכול להיות. על מה היה צריך להיות. חיים הווה. רואים מה יש. נכנסת אישה צעירה יחסית. מלאה אור. דוקטור נוימן. מאור הלבנה היא מכריזה. לוקח לי רגע להבין שהיא מתכוונת אלי. היא בוחנת אותי. חשבתי שאתה אינדיאני היא אומרת.

 

נכנסים לחדר רופא קטן. ערמות תיקים על השולחן. על הכיסא. על הרצפה. בלגן. מאור הלבנה. מה זה השם הזה היא שואלת. מסביר. לבנה זה ליבנה בלי יוד. כי ישראל שהוא פרופסור לדקדוק מתעקש שכותבים ליבנה בלי יוד. מאור זה שם המשפחה של גרושתי. אין לה משפחה. היה לה חשוב לשמור על השם. עשינו הגרלה שם של מי יהיה ראשון. יצא מאור ליבנה. בלי יוד. מאור הלבנה.

 

הכיפה לא תמיד הייתה לך על הראש היא חוקרת. עניין חדש יחסית עונה. יש לי כמה שאלות להעביר לו היא אומרת. אנחנו נלחמים פה בסרטן עם סטטיסטיקה. אתה במצב טוב. 85% סיכוי שהסרטן לא יחזור. אם נקרין אותך נוסיף לך 12% סיכוי לחלות בסרטן מההקרנות. טלפון מצלצל. היא מקשיבה. תוריד את האטמוצרופידין לחצי, ותיקח גם את הסיפוציטין. הכחולים. כדור כל שלוש שעות. היא לא פתחה תיק. לא הסתכלה במחשב. הכל בראש.

 

איפה היינו היא שואלת. הדלת נפתחת. מציץ רופא. מתייעץ איתה לגבי חולה אחרת. היא מציידת אותו אפשרויות. הכל מהראש. למה את צריכה את כל התיקים שואל. זה לסטטיסטיקה היא מחזירה אותנו לעניינים. במקום הקרנות נעבור סדרת בדיקות. אחת לחודש. אם תהיה בחמישה עשר האחוזים הדפוקים נתפוס את זה בזמן. אם לא, חסכנו לך שניים עשר אחוז סיכון מיותר מהקרנות. נשמע לי כמו תוכנית מצוינת.

 

עכשיו בוא נדבר על הדברים החשובים באמת אומרת דוקטור נוימן. אביבית. כך היא רוצה שאקרא לה. מי ששמח יש לו סיכוי טוב לעבור את החיים בלי סרטן. גם אם יש לו תורשה מקולקלת. סרטן פורץ על טראומה חד פעמית כמו תאונה, או דיכאון מתמשך. מה הסיפור שלך. האפשרות השנייה אומר. לא ראיתי את הבת שלי כמעט שנה וחצי. משום מקום פורץ בכי. דוקטור נוימן קמה. נועלת את הדלת. מגישה טישו ומתיישבת.

 

מספר לה. לידיה נשארה בניו-יורק. כמו שאמרתי בודדה. הילדה שלנו זה כל מה שיש לה. היא ניתקה איתי קשר. בגלל הכיפה. היא נכנסה לחרדות שיופיעו לה חבורת מזוקנים ויחטפו לה את הילדה. לא מצליח לשכנע אותה אחרת. אביבית מישירה מבט ירוק ואומרת. הבת שלי בניו-יורק. דוגמנית. היא מראה לי תמונות. אתה חייב למצוא דרך להיות שמח. אין לך ברירה.

 

אולי זאת התשובה לשאלה שלך לאלהים אומר. הוא רוצה שנלמד להיות שמחים. היא צוחקת. חשבתי שאתה רציני. קודם כל אפשר היה לחשוב על אלף דרכים אחרות נחמדות יותר להביא שמחה. שנית לכתחילה לשיטתך הוא זה שמונע ממך לראות את הילדה. צודקת. הדוסים אומרים נסתרות דרכי האל. לי נראה שדרכיו נסתרות רק כי אנחנו לא לומדים מספיק. לא מקשיבים. חוסר הבנה לא מלמד על היעדר תשובה.

 

דוקטור נוימן מתרשמת מהתשובה. טוב היא אומרת. אתה תלמד. ועד שתמצא תשובה אנחנו נמשיך לאסוף סטטיסטיקה. היא נותנת לי חבילת הפניות לבדיקות. נתראה בעוד חודש מאור הלבנה. 

0 תגובות
פרק סו – נס
30/05/2019 22:53
Doron Livne

שנה בארץ. מסתמן כיוון בחיי החתחתים.שלי. מלמד בכמה מקומות. מייצר קורס ללימוד אנימציה. לומד תורה. לומד תכנות בכמה שפות. זוגיות מתבססת. בתשבע רוצה לעזוב את ההוסטל בנתניה. חושבים לשכור דירה בכפר חב"ד. לא מקבלים אישור מוועד הכפר. אנחנו לא חב"ניקים מספיק. מנסים בצפריה. מושב ציוני דתי אשכנזי קרוב לכפר חב"ד. ועד המושב לא נותן לנו אישור. חושדים בנו שאנחנו חב"דניקים.

מוצאים בצפריה אישה שלא אכפת לה מה הוועד חושב. שוכרים ממנה בית ישן עם ים שטח מוזנח מסביב. בית כנסת כמו מועדון. דיבורים. רב צעיר לא מהמושב. התמנה מטעם הרבנות הראשית. יושב בפינה ושותק. אין לו מנדט להעיר למדברים. בימי חול מתפלל בכפר חב"ד. שם בית כנסת גדול וריק. כל המניינים בחוץ. מאה מטרים מבית הכנסת כבר מזמינים אותך להצטרף למניינים קטנים. לכולם יש חיוב. במלעיל. כולם רוצים להיות שליח ציבור. רוצים לאמר קדישים.

הודו? הודו? שואלים אותי. זה אומר שהמניין מתחיל ב"הודו לה' כי טוב" בימים ההם עוד הייתי קורא את כל התפילה בשקידה. מ'פתח אליהו'. עוד לא הודו עונה לשואלים. בקושי התעוררתי בארץ. נכנס לבית הכנסת הכגול והריק. ריהוט ישן וחורק. אפלולי משהו. מתפלל את כל ההקדמות. לקריאת שמע מצטרף למניין בבית כנסת צמוד. ספרדי. חמישים מתפללים ספרדים. אחד אשכנזי עם חיוב. מתפללים אשכנזית.

אף אחד במושב לא מדבר איתנו. לא שלום לא כלום. מנקים במרץ בית וחצר. משפצים. צובעים. מעלינו קו נחיתה של נמל תעופה בן-גוריון. מטוסים מרעידים כוס קפה כמה פעמים בשעה. בשבת מתפלל בבית כנסת של המושב. מדברים. מדברים בקדיש. מדברים בקדושה. מדברים בחזרת ש"צ. אין לי מנדט להעיר. אבל עם הקדוש ברוך הוא מותר לי לדבר.

מרכין ראש ומתכסה בציצית. זועק. הקדוש ברוך הוא! עשה שיפסיקו לדבר בתפילה! משאיר ראש רכון. הרי לא פניתי אל המדברים. פניתי אל בורא עולם. דממה נופלת. אף אחד לא אומר מילה. השקט נשמר עד סוף התפילה. גם למחרת. גם בשבועות הקרובים. חודש אחר-כך נרדם בחזרת ש"צ. הקדוש ברוך הוא צועק אחד המדברים. עשה שמי שנרדם יתעורר. מתעורר. תודה אומר לו בלב. תודה שאכפת לך ממני.

בגילנו צריך בדיקות כדי להביא ילד. נבדקים. בדיקת הזרע שלי יוצאת אפס. יש לי כבר ילדה אומר לרופאה. כנראה יש לך דלקת היא אומרת ונותנת מרשם. היא הרופאה של בתשבע. לי יש קופת חולים שונה. הולך לרופאת משפחה אקראית. מסביר את המצב. מבקש להחליף את המרשם למרשם של הקופה. לא מכירה את סוג התרופה הזאת היא אומרת. לדעתי כדאי שתראה אורולוג.

עושה פרצוף של איזה בזבוז זמן. היא מבחינה באי הרצון ומתקשרת. יש לי חברה אורולוגית היא מסבירה. החברה לא עונה. היא מסתכלת לי בעיניים ואומרת. יש פה לידי אורולוג. נראה לי שהוא פנוי עכשיו. תיגש. מתרצה. אורולוג עם זקן ומקטרת. שולחן גדול ומצועצע. בודק אותי. מתקתק במחשב. מבקש ממני בדיקות. דם. אולטרה סאונד. צואה. נפלתי על משועמם. לוקח את הניירת ויוצא למזכירות. האולטרה סאונד פתוח. תיכנס עכשיו אומרים במזכירות.

אולטרה סאונד. בודק מורח אותי בג'ל. מעביר עלי מיקרופון קשור בחוט למוניטור. פניו מרצינים. יש לך גידול הוא אומר. חזור לרופא שלך עכשיו. חוזר לרופא. הרופא מרים עינים מעיתון. תחזור רק עם כל הבדיקות הוא גוער בי. שלחו אותי מהאולטרה סאונד. יש לי גידול. הרופא מחוויר. מתנצל. מביט בריכוז בתוצאות הבדיקה. שואל איזה ביטוח יש לי. עושה טלפונים. קובע ניתוח באיכילוב. כבר למחרת.

איך גילו לך את הגידול כל כך מוקדם שואל אותי הרופא באיכילוב. מספר לו. ממש נס הוא קובע. צוחק. יש לי גידול ואתה מדבר איתי על נס. הרופא לא צוחק. לא פחות מנס הוא חוזר ואומר. יש לך גידול קטן הוא מסביר. רוב החולים שמגיעים אלינו הם בשלב הרבה יותר מתקדם. כבר אין הרבה מה לעשות. הרופא מזמין רופאים נוספים. כולם בוחנים ניירת. מתפעלים. ממששים. חוקרים. מחפשים רמז לאפשרות לגילוי מוקדם.

מוסע על מיטה במסדרונות בית החולים. צוות חייכני, אדיב. מקצועי. מועבר אל מיטת ניתוח. מוקף זרקורים וצוות. מתחבר למוניטורים. מתחבר לאינפוזיה. מתחבר לחמצן. ספור ממאה אחורה אומרת מישהי. מאה. תשעים ותשע. תשעים ושמו….

0 תגובות
פרק סה – מפגשים
16/05/2019 20:47
Doron Livne

אתי טורה עזבה עם ההורים לבלגיה בסוף כיתה ו'. היינו חבורה. פעם יצאנו לטיול רגלי לים במסגרת המחנות העולים. איחרתי. איחרו גם אריאל לביא ואתי טורה. הלכנו לים שלושתנו. הגענו לחוף סידני עלי. לא מצאנו אף אחד. התלבטנו עם ללכת ימינה או שמאלה. החלטנו ימינה. צפונה. הלכנו ודיברנו לא זוכר על מה. זוכר התלהבות. התחיל להחשיך. הגיע זמן לחזור הביתה. יצאנו מהים אחרי שפיים. צפונה מנתניה.

 

מגיעים לכביש ארבע. כביש לא משהו בזמנו. רואים באור אחרון את בית לוינשטיין מרחוק. שם רעננה. חוצים את הכביש. הולכים בקו ישר. שדות. גדרות. פרדסים. חושך מצריים. טרקטור מגיע. חותך את החושך עם פנסיו. רואה אותנו רצים אליו מנפנפים ידיים. צועקים. הטרקטוריסט נדהם. לאן אתם הוא שואל. לרעננה. מעמיס אותנו. בבית אמא לא ידעה כלום. מה שלומך היא שואלת. בסדר עונה בקצרה.

 

אתי טורה חזרה מבלגיה. יוצרת קשר. מארגנת פגישת מחזור של כיתה ו'. נפגשים. כרסים. קרחות. שומן עודף. מתעדכנים. בעל אישה ילדים. מה עושים. יש לי בת אחת. גרוש. לא. עם הילדה אין קשר. נשארה בניו-יורק. סיפור ארוך וכואב. יש סיבוב שני. עוד אין ילדים. לא מצליחים. מלמד מחשבים. אלון נועץ עיניים בכיפה. חיוך שובב מתגנב בעיניו. כמו לפני עשרים וחמש שנים.

 

תגיד הוא שואל. איזה דתי אתה. חושב רגע על השאלה. ניסיתי כיפה סרוגה. בת שבע לא אהבה. אמרה שחורה. שמתי שחורה. חושב על מתפללי בית הכנסת ליד הבית. נדמה לי שהם ש"ס. אלון מעקם פרצוף. מכיר כמה חילונים דפוקים שואל אותו. הוא מחייך בפה מלא. כבר מבין. מכיר הרבה הוא עונה. מתאר לעצמי שיש גם כמה ש"סניקים דפוקים.

 

עושים שבת בקדומים. משפחתה של חברת ילדות של בת שבע. בעלה נגן אקורדיון. כל הילדים מנגנים. יש נכדים. גם הם מנגנים. תזמורת משפחתית. בית כנסת קהילתי. כולם בלבן מבפנים ומבחוץ. שירה סוחפת. רועמת. מרגשת. ביציאה מהתפילה התקהלויות. שיחות. עדכונים. מבוגרים. נערים. מערות. ילדים. אימהות עם תינוקות. כולם מדברים. לא ממהרים. היישוב כולו שובת. שלווה תהומית כמו שאומר בשירו מאיר בנאי.

 

מתעורר בשתיים בלילה כרגיל. זמן ללמוד תורה. מבחוץ שומע דיבורים. מציץ מהחלון. קבוצת נערות יושבת על הכביש. מדברת. כמו שהיינו אנחנו עושים אז ברעננה. סורק את ספריית ספרי הקודש. מוציא ספר של הרב קוק. תורה שבכתב אנו מקבלים על-ידי הציור היותר עליון ויותר מקיף בנשמתנו כותב הרב קוק. התורה שבעל-פה מונחת בעצם אופייה של האומה שמצאה את ברכתה על-ידי הגילוי השמיימי של תורה שבכתב. לא מבין כלום.

 

סעודת שבת. אחד הגיסים מנהל ישיבה. הוא מזמין אותי להרצות לפני תלמידים בנושא חילונים ודתיים. במוצאי שבת קובעים יום. מגיע ביום המיועד. נכנס לכיתה. נערים יושבים לאורך הקירות. מנומסים. שלום שלום. אתמול חזרתי עם חברותא בלילה מספר להם. הזמין אותי אליו לקפה. בסלון שלו מונחת תמונה ענקית. שפריצים של צבע זרחני. מזעזע. אשתו של החבר מופיעה מחייכת. איזה תמונה מדהימה היא צוהלת. קניתי במחיר מציאה. 5,000 ש"ח בלבד.

 

החבר שלי מאדים. כולו רועד. צועק. לקח לי חצי שעה להרגיע אותו. לא לפני שאשתו הבטיחה שהיא מחזירה את התמונה לגלריה. הנערים סביבי מרותקים. לוקח אוויר. נהנה מהמתח. אחר-כך חזרתי הביתה. מסתבר שאשתי הייתה עם אשתו באותה גלריה. התמונה שהיא קנתה גדולה יותר ומזעזעת יותר. וואואו מה עשית לה מתלהב אחד הנערים. בטח השתגעת עליה מוסיף שני. מחייך.

 

למה אתם חושבים שהתעצבנתי שואל אותם. הרי בבית של החבר נשארתי רגוע. כי זה לא היה הבית שלך עונה אחד. עכשיו זה הכסף שלך מוסיף אחר. יפה עניתם מסכים איתם. בדיוק אותו דבר חילונים ודתיים. כל עוד חילונים כועסים על חרדים שהם לא עושים צבא אפשר להיות רגועים. כל עוד חרדים לא עומדים דום ביום הזיכרון לשואה ולגבורה פרינציפ הכל בסדר. רק שלא תתפתח חלילה אדישות.

 

לזה התכוון הרב קוק. תורה שבכתב זה אידאל. או במילים של הרב קוק האור היותר עליון. כשאידאל פוגש חיי יום יום. צריך להתמודד עם פרטים. אז תורה שבכתב פוגשת בתורה שבעל-פה. בעצם אופייה של האומה. בתורה כתוב מחלל שבת מות יומת. בתורה שבעל-פה כתוב בית דין שמוציא להורג אחת לשבעים שנה נחשב בית דין קטלני.

0 תגובות
פרק סה – מפגשים
16/05/2019 20:47
Doron Livne

אתי טורה עזבה עם ההורים לבלגיה בסוף כיתה ו'. היינו חבורה. פעם יצאנו לטיול רגלי לים במסגרת המחנות העולים. איחרתי. איחרו גם אריאל לביא ואתי טורה. הלכנו לים שלושתנו. הגענו לחוף סידני עלי. לא מצאנו אף אחד. התלבטנו עם ללכת ימינה או שמאלה. החלטנו ימינה. צפונה. הלכנו ודיברנו לא זוכר על מה. זוכר התלהבות. התחיל להחשיך. הגיע זמן לחזור הביתה. יצאנו מהים אחרי שפיים. צפונה מנתניה.

 

מגיעים לכביש ארבע. כביש לא משהו בזמנו. רואים באור אחרון את בית לוינשטיין מרחוק. שם רעננה. חוצים את הכביש. הולכים בקו ישר. שדות. גדרות. פרדסים. חושך מצריים. טרקטור מגיע. חותך את החושך עם פנסיו. רואה אותנו רצים אליו מנפנפים ידיים. צועקים. הטרקטוריסט נדהם. לאן אתם הוא שואל. לרעננה. מעמיס אותנו. בבית אמא לא ידעה כלום. מה שלומך היא שואלת. בסדר עונה בקצרה.

 

אתי טורה חזרה מבלגיה. יוצרת קשר. מארגנת פגישת מחזור של כיתה ו'. נפגשים. כרסים. קרחות. שומן עודף. מתעדכנים. בעל אישה ילדים. מה עושים. יש לי בת אחת. גרוש. לא. עם הילדה אין קשר. נשארה בניו-יורק. סיפור ארוך וכואב. יש סיבוב שני. עוד אין ילדים. לא מצליחים. מלמד מחשבים. אלון נועץ עיניים בכיפה. חיוך שובב מתגנב בעיניו. כמו לפני עשרים וחמש שנים.

 

תגיד הוא שואל. איזה דתי אתה. חושב רגע על השאלה. ניסיתי כיפה סרוגה. בת שבע לא אהבה. אמרה שחורה. שמתי שחורה. חושב על מתפללי בית הכנסת ליד הבית. נדמה לי שהם ש"ס. אלון מעקם פרצוף. מכיר כמה חילונים דפוקים שואל אותו. הוא מחייך בפה מלא. כבר מבין. מכיר הרבה הוא עונה. מתאר לעצמי שיש גם כמה ש"סניקים דפוקים.

 

עושים שבת בקדומים. משפחתה של חברת ילדות של בת שבע. בעלה נגן אקורדיון. כל הילדים מנגנים. יש נכדים. גם הם מנגנים. תזמורת משפחתית. בית כנסת קהילתי. כולם בלבן מבפנים ומבחוץ. שירה סוחפת. רועמת. מרגשת. ביציאה מהתפילה התקהלויות. שיחות. עדכונים. מבוגרים. נערים. מערות. ילדים. אימהות עם תינוקות. כולם מדברים. לא ממהרים. היישוב כולו שובת. שלווה תהומית כמו שאומר בשירו מאיר בנאי.

 

מתעורר בשתיים בלילה כרגיל. זמן ללמוד תורה. מבחוץ שומע דיבורים. מציץ מהחלון. קבוצת נערות יושבת על הכביש. מדברת. כמו שהיינו אנחנו עושים אז ברעננה. סורק את ספריית ספרי הקודש. מוציא ספר של הרב קוק. תורה שבכתב אנו מקבלים על-ידי הציור היותר עליון ויותר מקיף בנשמתנו כותב הרב קוק. התורה שבעל-פה מונחת בעצם אופייה של האומה שמצאה את ברכתה על-ידי הגילוי השמיימי של תורה שבכתב. לא מבין כלום.

 

סעודת שבת. אחד הגיסים מנהל ישיבה. הוא מזמין אותי להרצות לפני תלמידים בנושא חילונים ודתיים. במוצאי שבת קובעים יום. מגיע ביום המיועד. נכנס לכיתה. נערים יושבים לאורך הקירות. מנומסים. שלום שלום. אתמול חזרתי עם חברותא בלילה מספר להם. הזמין אותי אליו לקפה. בסלון שלו מונחת תמונה ענקית. שפריצים של צבע זרחני. מזעזע. אשתו של החבר מופיעה מחייכת. איזה תמונה מדהימה היא צוהלת. קניתי במחיר מציאה. 5,000 ש"ח בלבד.

 

החבר שלי מאדים. כולו רועד. צועק. לקח לי חצי שעה להרגיע אותו. לא לפני שאשתו הבטיחה שהיא מחזירה את התמונה לגלריה. הנערים סביבי מרותקים. לוקח אוויר. נהנה מהמתח. אחר-כך חזרתי הביתה. מסתבר שאשתי הייתה עם אשתו באותה גלריה. התמונה שהיא קנתה גדולה יותר ומזעזעת יותר. וואואו מה עשית לה מתלהב אחד הנערים. בטח השתגעת עליה מוסיף שני. מחייך.

 

למה אתם חושבים שהתעצבנתי שואל אותם. הרי בבית של החבר נשארתי רגוע. כי זה לא היה הבית שלך עונה אחד. עכשיו זה הכסף שלך מוסיף אחר. יפה עניתם מסכים איתם. בדיוק אותו דבר חילונים ודתיים. כל עוד חילונים כועסים על חרדים שהם לא עושים צבא אפשר להיות רגועים. כל עוד חרדים לא עומדים דום ביום הזיכרון לשואה ולגבורה פרינציפ הכל בסדר. רק שלא תתפתח חלילה אדישות.

 

לזה התכוון הרב קוק. תורה שבכתב זה אידאל. או במילים של הרב קוק האור היותר עליון. כשאידאל פוגש חיי יום יום. צריך להתמודד עם פרטים. אז תורה שבכתב פוגשת בתורה שבעל-פה. בעצם אופייה של האומה. בתורה כתוב מחלל שבת מות יומת. בתורה שבעל-פה כתוב בית דין שמוציא להורג אחת לשבעים שנה נחשב בית דין קטלני.

0 תגובות
פרק סד – שוט על הקיר
09/05/2019 20:46
Doron Livne

הרב דנציגר מנהל את הכולל ברעננה. הוא גם מנהל בית ספר יסודי חרדי ברעננה. הוא מציע לי ללמד מקצועות חול בבית הספר. כיתה ד'. הילדים בוהים בי. לא עושה רושם שהם מבינים. לא נראה שמעניין אותם. תלמיד עם מבט חד ועמוק מצביע. כן. למה צריך ללמוד חשבון הוא שואל. למה צריך גיאוגרפיה. למה צריך מדעים. לא לומד הוא מודיע. נעמד וממאן לשבת.

 

הרב דנציגר מזמין את התלמיד ואותי למשרדו. הרב דנציגר ג'ינג'י גדול ממדים זקן פרא ומגבעת. הוא מצטמצם בכיסאו עד כמה שהוא יכול אל מול הילד. מסיר מגבעת ומתבונן בה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו התנהגות כמו שלך בבית ספר הוא אומר בשקט. בעיה הוא נאנח. אתה מבין הוא מסביר לילד, הכללים מחייבים אותי להתקשר לאבא שלך. ונראה לי שאבא שלך עומד להצטער. מה דעתך שואל הרב את הילד. אבא ישמח לשמוע איך התנהגת?

 

הילד תוקע מבט בנעליו. אולי אבא יגיד איזה יופי ממשיך הרב. ככה חינכתי את הבן שלי להתנהג. הילד מניד ראש בשלילה. צודק אומר הרב. ככה חשבתי. אבא יצטער. אתה רוצה שנצער את אבא שואל הרב את הילד. הילד מניד בשלילה. הרב נאנח. בעיה. כלל זה כלל. והכלל מחייב אותי לדווח לאבא על התנהגות חריגה. הרב משתתק. חסר אונים.

 

יש לי רעיון אומר פתאום הרב בעיניים מאירות. איך אפשר גם לשמור על הכללים וגם לא לצער את אבא. הילד נושא עיניים בתקווה. מקשיב. מוכן לעשות הכל. רק לא לצער את אבא. אתקשר אל אבא. אבל עוד שבועיים. הכלל לא מחייב אותי להתקשר מיד הוא קורץ בשובבות. בשבועיים האלה אתה תקבע מה אספר לאבא. אם תתנהג לפי הכללים אספר לאבא רק דברים טובים.

 

הילד מסכים. מבטיח. מאושר. מצוין אומר הרב. עכשיו שב עם המורה דורון ושאל אותו למה צריך ללמוד חשבון ומדעים. הרב יוצא מהמשרד משאיר את שנינו לבד. הילד חוזר להביט בנעליו. למדת את כל התורה שואל את הילד. אבא שלי מלמד אותי את כל הפרשה כל שבוע עונה הילד בגאווה. אשריך אומר לו. יודע איך יוצקים תקרת בטון שואל אותו. הוא מרים עיניים. מה הקשר הוא שואל. תקרת בטון אומר לו ומצביע על התקרה. יודע איך יוצקים תקרה?

 

הילד לא יודע. אבל למדת את כל התורה אומר לו. לא כתוב בתורה איך יוצקים תקרת בטון שואל אותו. לא אומר הילד. אולי כתוב אומר לילד. אולי אם היה כאן ר' שמעון בר יוחאי הוא היה מלמד אותנו יציקת בטון מהתורה. בינתיים לומדים יציקות בטון בטכניון. מה אתה אומר שואל אותו. תקרה זה חשוב? הוא מהנהן. בשביל זה לומדים חשבון ומדעים. אפשר לצאת  שואל הילד. אפשר. הוא לא השתכנע.

 

מתקשרת אמא של דוד. ילד מדושן. הילד אכל היא שואלת. לא יודע עונה לה הוא בהפסקה עכשיו. היא מהססת. מבינה שהיא מבקשת יותר מדי אבל זה גדול עליה. היא חייבת לבקש. תוכל לאתר אותו בחצר ולשאול אותו אם אכל. את מאמינה בבורא עולם שואל אותה. ודאי היא אומרת. אז תשלחי את בורא עולם שישמור לך על הילד. רעיון נפלא היא מתלהבת. תודה היא מוסיפה.

 

בכל זאת יוצא לחצר. מחפש את דוד. רואה ילד יושב לבד בצד. מתיישב לידו. למה אתה לא משחק. צוחקים על המבטא שלי הוא עונה בכנות. לילד מבטא יידיש-אמריקאי. עם 'סב' במקום 'ת' וקוּמוּץ. מה הבעיה עם המבטא שלך שואל. ככה לא דיברו בתנ"ך הוא מסביר. איך אתה יודע שואל אותו. כל הילדים אומרים. אולי הם טועים. אולי בתנ"ך דיברו דווקא כמוך. הוא מהרהר. איך נדע הוא שואל. אי-אפשר לדעת. אולי כשמשיח יבוא הוא יגלה לנו. הוא מודה לי ורץ לילדים חמוש בטיעון חדש.

 

מתבונן ממקומי על החצר. ילדי כיתה ד' משחקים גולות. חורשים עסקאות מפוקפקות. יוצרים שותפויות מורכבות. ממירים גולות בגולות. פושטיות בחלביות. נחשיות בקטינות. זאת התשובה למה צריך ללמוד חשבון. בגלל הגולות. מחליף בשיעור חשבון את הרכבות, הסוכריות והפרחים של ספר החשבון בגולות. הילדים כולם רוצים ללמוד.

 

בסוף היום פוגש את הרב דנציגר. הרב אליהו כי-טוב אומר שמחנך חייב שיהיה לו שוט. השוט מוסיף הרב חייב להיות תלוי על הקיר. כל הילדים רואים אותו, יראים ממנו, אבל אף-פעם לא להשתמש בו.




0 תגובות
פרק סג - פחד
02/05/2019 20:06
Doron Livne

פוגש ברחוב את סמדר. היא עובדת במחלקת מכירות של המכללה ששולחת אותי לכפר חב"ד. המכללה פושטת רגל היא אומרת. היא עוברת למכור קורס אנימציה לילדים. תבוא גם היא מציעה. מדהים. בצעירותי חשבתי שאהיה אנימטור. למדתי אנימציה אצל צביקה אורן. אחרי הצבא למדתי קולנוע. אחר-כך התגלגלתי עם לידיה לאמריקה. בלית ברירה ויתרתי על הרעיון. והנה פתאום משום מקום מציעים לי החיים חזרה לאנימציה. מדהים.

 

סמדר גם מסדרת לי פגישה עם מנהלת בית-ספר בהוד השרון. המנהלת מחפשת מורה למחשבים. נפגש עם המנהלת. היא לא שואלת על ניסיון. לא שואלת על תוכן לימודי. היא סוגרת חורים במערכת. היא צריכה אותי ליום עבודה שבועי. כיתות ג'-ד'. היא לא רוצה בעיות. לא עם מורים. לא עם ילדים. לא עם הורים. שקט תעשייתי. זה מה שהיא רוצה. תלמד אותם משהו היא אומרת.

 

מכין מערך שיעור. מתייצב בבוקר מוקדם. בודק את מעבדת המחשבים. בודק חיבורי רשת. מורה למחשבים. צלצול. לכיתה נכנסים ילדים. מעט מעט. מדברים. זה כל הכיתה שואל. יש עוד הם אומרים. שאלך לקרא להם שואל ילד. כן. הילד רץ החוצה מאושר. ארגן לעצמו טיול מחוץ לכיתה. אחרים קולטים את ההזדמנות מאוחר מדי. אפשר ללכת איתו שואלים. לא. רבע שיעור חולף. כולם סוף סוף בכיתה. מדברים.

 

שקט בבקשה אומר. לא עוזר. שקט צועק. עוזר חלקית. השיעור התחיל שואג. שקט. המורה אתה דתי שואל ילד בשקט שהשתרר. כולם צוחקים. הוא לא ממש דתי אומרת ילדה. אין לו את החוטים האלה  מוציא את הציציות ומראה. את רואה אומר הראשון. הוא דתי ממש. אתה רואה טלויזיה בשבת שואל אחר. זה לא הנושא שלנו אומר. מאוחר מדי. כולם חזרו לדבר. זורקים לחלל החדר קרובים שחזרו בתשובה. צלצול. לא למדנו כלום.

 

פגישה עם סמדר. נוכחת בפגישה איילה בעלת החברה ללימוד אנימציה. מלמדים תוכנה בשם לייטוויב. תוכנת אנימציה בתלת מימד. תוכנה כבדה. אין ספור אפשרויות. מעט מן הכלים תורגמו לעברית. עוד אין מערכי שיעור. יושבים ימים ולילות ובונים מערכים. בניית מודלים. הזזה. סיבוב. מתיחה ומעיכה לאורך ציר זמן. זאת לא האנימציה שהכרתי. צילום ציורים עם מסרטה. עריכת פילם 16 מ"מ. גזירה עם מספריים .הדבקה עם סלוטייפ.

 

עובר חודש. הילדים מעבירים אותי טירונות. שיעורים מתמסמסים לכלום בריבוע. דיבורים. הפרעות. קשקושים. אוכלים אותי בלי מלח. לא מצליח להעביר חמש דקות שיעור. מתסכל. כלום לא הולך. אובד עצות. הילדים שמחים לקראתי. חמודים ממש. אבל שיעור אין. שקט! צורח. צורח מכל הלב. בלי עכבות. לא מכעס. מתסכול. דממה משתלחת בכיתה. הילדים מסתכלים עלי כאילו הם רואים אותי פעם ראשונה.

 

מה צריך לעשות כדי שתלמדו שואל ספק אותם ספק את עצמי. לא מצפה לתשובה. ילדה קטנה עם שתי צמות שחורות מצביעה. כן שואל אותה. המורה אתה לא מעניש אותנו היא אומרת. כולם להוציא מחברות וכלי כתיבה מצווה. כותב על הלוח "כל חיי גדלתי בין חכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה". חמש עשרה פעמים אומר. אבל אין לנו מחברת מחשבים הם אומרים. לא מעניין אותי. תכתבו על מה שבא לכם. אבל זה הרבה הם מתלוננים. לא מעניין אותי.

 

שקט. הילדים כותבים. אחרי הצלצול  ניגשת אלי הילדה עם הצמות. המורה היא אומרת. אתה לא צריך באמת להעניש אותנו. צייר סמיילי עצוב וסמיילי שמח על הלוח. מי שמפריע תרשום אותו תחת הסמיילי העצוב. מי שמתנהג יפה תרשום אותו תחת הסמיילי השמח. אם מי שכבר כתוב מפריע עוד פעם תעשה ליד השם שלו קו. אחרי שלושה קווים רק אז תעניש אותו. תודה אומר לה. בבקשה היא עונה.

 

בשיעור הבא מגיע מוכן. מצייר על הלוח סמיילי אחד שמח. סמיילי אחד עצוב. ניצב ליד הכן עם טוש לוח ביד. הילדים נכנסים לכיתה. יואב נכנס בריצה וצעקות. רושם 'יואב' תחת לסמיילי העצוב. המורה רשם אותך מזדעקים הילדים. המורה לא! נחרד יואב. שב אומר לו. יואב מתיישב. בשקט. כל הילדים בשקט. מסביר מה לעשות. הם מקשיבים. אחרי ההסברים כולם עובדים. מוחק את 'יואב' וכותב את שמו תחת הסמיילי השמח.

 

לילה. הזמן שלי ושל הרמח"ל. מסילת ישרים. הדרך לרכישת מידת הזהירות לאנשים פשוטים אומר הרמח"ל עוברת דרך שכר ועונש. בראות עומק הדין עד היכן מגיע. כי מי יעמוד ביום הדין ומי יצדק לפני בוראו. יש הפוחדים מיום הדין. ויש הפוחדים מסמיילי עצוב על לוח. לא משנה ממה. אשרי מי שמפחד תמיד.

0 תגובות
פרק סב - אמונה
24/04/2019 19:58
Doron Livne

יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו. והנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים. כך פותח ר' חיים לוצטו, הרמח"ל, את ספרו מסילת ישרים.

 

נוסע באוטובוס לכפר חב"ד ללמד. שכר לפי שעה. עוד שלושה שבועות חופשת פסח. אין שעות. שלושה שבועות בלי משכורת. בלתי אפשרי. קורא בנסיעה מסילת ישרים. העונג הזה ממשיך הרמח"ל מגיע בעולם הבא. מה שאמרו זכרונם לברכה העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. ומה עושים בעולם הזה - מצוות.

 

הפוך ממה שגדלתי עליו. אצלנו אומרים חיים רק פעם אחת. תעשה חיים אומרים. איזה חיים עשיתי. צברתי חוויות בלי סוף. הגעתי לגיל שלושים וחמש עם ילדה אחת שאין לי איתה קשר. עם משכורת רעב. עם בתשבע. הרמח"ל הופך את החיים למכינה קדם עולם הבא. קשה באימונים קל בקרב. את המצוות ציווה האל יתברך. מקום עשיית המצוות בעולם הזה. היום לעשותם ומחר לקבל שכרם. לא יזיק לי קצת שכר בעולם הזה חושב. כמה שקלים להתגלגל איתם.

 

האוטובוס עוצר בפניה לכפר. מכאן רבע שעה הליכה. יורד איתי אברך צעיר. הולכים יחד. אתה המורה למחשבים שואל האברך. כן. אתה מלמד פרטי הוא שואל. מה אתה רוצה ללמוד שואל חזרה. אנחנו קבוצה הוא אומר. חמישה. רוצים ללמוד וינדוס. וורד. אקסל. אתה מבין בדברים האלה. מבין. עד שמגיעים לכפר סוגרים על סדנה של חמישה מפגשים. השכר נקבע. בדיוק הסכום שחסר לי. תודה.

 

שיעור תורה. הרב רמי עדין נפש עם כיפה סרוגה. מדבר על אפיקומן. חז"ל מפרשים 'אפיקו' שזה 'הוציאו' בארמית. 'מן' זה ממתקים. התייחסו למצה כאילו היא הגלידה שאחרי הארוחה. לא משכנע בעיניי. ואז מוציא הרב רמי פירוש נפלא מפי הרב דרוקמן. אפיקומן = הוציאו את המן. המן שירד במדבר. במדבר בני ישראל חיו מהיד לפה. כל יום כל יום ירד מן מספיק ליום אחד. בלי חסכונות. בלי פנסיה. בלי ביטוח לאומי.

 

בתורה כתוב שבני ישראל קראו למן 'מן' כי לא ידעו "מן הוא" ממשיך הרב רמי. רש"י אומר ש'מן' של 'מן הוא' זה 'מה' בערבית. למה שהתורה תדחוף לנו מילה בערבית. הרב דרוקמן מסביר 'מן הוא' אותיות 'אמונה'. עשיית סדר היינו החזרת אמונת המן.

 

בתחילת הסדר שוברים את המצה האמצעית. לחם העוני. שמים חצי בצד. כי לך תדע אם יהיה מה לאכול מחר. העוני שלחם העוני מייצג הוא עוני באמונה. בסוף הסדר אנחנו מוציאים את המצה ששמנו בצד ואוכלים אותה על השובע. כי אנחנו מאמינים שמחר תהיה פרנסה. כמו שירד עלינו מן במדבר. כך תרד עלינו פרנסה כל יום. אבל לכולם יש פנסיה חושב לעצמי. חוץ ממני. מתקן את עצמי.

 

מסילת ישרים נשען על מאמר של רבי פנחס בן יאיר. תורה מביאה לידי זהירות. זהירות מביאה לידי זריזות. זריזות מביאה לידי נקיות. נקיות מביאה לידי פרישות. פרישות מביאה לידי טהרה. טהרה מביאה לידי חסידות. חסידות מביאה לידי ענוה. ענוה מביאה לידי יראת חטא. יראת חטא מביאה לידי קדושה. קדושה מביאה לידי רוח הקדש.

 

תקוע איפה שהוא בין התחנה הראשונה לשנייה. לומד תורה. מתחיל להבין שיש בעולם טוב ורע. נזהר שלא לעשות רע. מדי פעם זוכה להתעוררות רוחנית לעשות טוב. רק אם עוברים בהצלחה את כל התחנות עליהן מדבר רבי פנחס בן יאיר זוכים לרוח הקודש. לדבר עם הקדוש ברוך הוא. עד שאזכה לפגוש את אלהים הדרך עוד ארוכה.

0 תגובות
פסח
24/04/2019 19:40
Doron Livne

עושים פסח אצל סבתא אליאן. אמא של בתשבע. הבית גדול. כמות החפצים עצומה. עם בתשבע אי אפשר לדבר כבר חודש. נמצאת אצל אמא מבוקר עד ערב. עד לילה. עד לפנות בוקר. מגיע לביקור. בתשבע במטבח. מרוקנת ארונות. משפשפת קירות. מבריקה מקרר. יוכבד אחות מספר שתיים למעלה בקומות. עושה אבק. תוציא לי את התנור מבקשת בתשבע. למה שואל. יש שם חמץ היא אומרת.

 

אושרית אחות מספר שמונה מנקה בחדר האורחים. סבתא אליאן משרה בגדים בחצר. החצר מלאה רהיטים. עליהם בגדים. בגדים על חבלים. בגדים על מתקן הליכה. על הגדר. שטיחים תלויים מטפטפים מים. ארגזים של ספרים. ערימה של כלי כסף משתזפת בשמש. דליים מלאי מים בכל מיני מצבים. ריח אקונומיקה באוויר. צינור גינה מפותל על כל הרצפה. כבר זכה להשפריץ בכל העולם. עומד בצד. מה העבודה הזאת לכם.

 

כפרה עליך קוראת לי סבתא אליאן. בוא תעזור לי עם הסחיטה. סוחט בגדים. יצחק מגיע. אח מספר ארבע. מביא שני פועלים. בא לסדר נזילה. כפרה עליך אומרת סבתא אליאן ליצחק אחרי שתי נשיקות יש עוד כמה דברים. יצחק נלחץ. איזה עוד דברים. אין לי זמן לעוד דברים. צוריאל מופיע. אח מספר חמש. מביא מצות. מתרוצץ בין אחות לאחות לאמא. סוגר עניינים. ירון מגיע. אח מספר שבע. עושה שליחויות.

 

סבא עמרם מגיע. יש קניות באוטו הוא אומר. הרכב פתוח. הולך להביא. הרכב מפוצץ. בגאז' מלא. ספסל אחורי. גם ליד הנהג. ארגזים של ירקות. בקבוקי יין, שקיות של בשרים. דגים. חטיפים. שתייה קלה. כלי ניקוי. מה לא. סבתא אליאן מביטה בכמויות הנכנסות מיואשת. עוד לא סיימתי עם המקפיא היא אומרת. בתשבע משתגעת. מה זה כל הקניות האלה. סבא עמרם צוחק. מסתודד עם צוריאל. מחליף כמה מילים עם יצחק. מתעניין בשלום הפועלים ומסתלק.

 

בלי משים נכנס לעניינים. שוטף. משפשף. מזיז רהיטים. עם כל פינה נקייה ההכרה מיטהרת. אנחנו לא סתם מנקים. אנחנו מנקים לפסח. מקיימים מצווה. כל שפשוף. כל הברקה. מצווה. סבתא אליאן נכנסת למטבח עם הצינור. משקה ארונות. עץ לא אוהב מים אומר לה. היא צוחקת. ככה יוצא הכי נקי. מפל מים של שתי מדרגות בכניסה לבית מצטרף לנחל בשביל המוליך לשער. שם הוא פוגש נחל נוסף המגיע מהשביל המקיף את הבית. שניהם יוצרים יחד נהר אל מתחת לשער ובמורד הרחוב.

 

הבית מקבל צורה. סבתא אליאן פותחת פרויקט חדש. מעצבת את הבית. מבקשת להזיז רהיטים. הבנות משתגעות. אמא הן צורחות. זה לא זמן. בתשבע מסיימת עם הכשרת המטבח. עוברת לבישולים. בשרים. דגים. מטבוחה. חצילים קלויים. חצילים מטוגנים. חצילים ברוטב. מי יאכל את כל זה. מצה שלמה אוכלים כנגד המוציא. מצה שלמה כנגד מצוות אכילת מצה. מצה כנגד הלל הזקן שהיה כורך. מצה כנגד האפיקומן.

 

אוכל בחצר. ארגז עם שאריות חמץ. ביצים קשות. תפוחי אדמה. בתשבע מרתיחה מיחם גדול עם מים פגומים. מים עם קצת אקונומיקה. מכשירה סכו"ם. הבית נוצץ. אין פינה שלא עברו עליה. במחסן. בחדרים. במרפסות. בחצר. בעליית הגג. ארונות, חדרי אמבטיה. בתשבע מפזרת עשר חתיכות חמץ בנייר כסף. יוכבד היא צועקת. רוצים להתחיל. איפה היא. עוד למעלה אומרת סבתא אליאן. עושה אבק. מברכים על ביעור חמץ. מדליקים נר לחיפוש. הבית מוכן לחג. הגב כואב.

 

בוקר החג. מגיעים אורלי ושמוליק. אורלי אחות מספר שש. מפשילה שרוולים. יוצא לשרוף חמץ עם שמוליק והילדים. מדליקים מדורה קטנה. מפזרים חתיכות של לחם, פיתות, עוגיות פתי-בר, ערגליות. מוסיף חבילת מחטי אורן. האש מתלקחת. הילדים מתלהבים. רוצים עוד. יוצאים לקושש מחטים. החמץ נשרף. מתבונן באש בשקט. עם החמץ נשרפות בתוכי שאריות אחרונות של עמידה מהצד. כולי יהודי. כולי מצוות. כולי ישראל.

 

ליל הסדר. שולחן נמוך ערוך מקיר לקיר בחדר האורחים. מוקף ספות. כולם שם. כל שמונת האחים. שעה ארוכה עד שמתיישבים. צוריאל מקדש. אל תבלע מילים גוערת סבתא אליאן. ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים. ברוך אתה ה' שהחיינו וקיימנו והגיענו. נמרחים על הספות. מרוקנים כוס ראשונה. נוטלים ידיים בלי ברכה. טובלים כרפס. הילדים שרים מה נשתנה. כולם רוצים לשיר. אין מספיק בתים. שרים כל בית כמה פעמים.

 

השיר הבא לא מוכר לי. בבהילו יצאנו ממצרים - לא מבין את האמצע - בני חורין יא לה לה. שורה אחת שחוזרת על עצמה. סבתא אליאן מניפה את קערת הפסח. מכסה אותה בצעיף גדול. הצעיף וקערת הפסח יוצרים מעין חופה. סבתא אליאן מסובבת את קערת הפסח מעל ראשים. כל נוכח זוכה לסיבוב מעל ראשו. לכל אחד שרים את שורת השיר. בבהילו יצאנו ממצרים. ---- בני חורין יא לה לה. כולם צוחקים. מאושרים.

 

הקערה מתקרבת אלי. מחכה בכליון עיניים לתורי. רוצה שסבתא אליאן תניף מעל ראשי את הקערה. רוצה שהקערה תכסה אותי. עוד שלושה סיבובים מגיע תורי. עוד שניים. עכשיו בתשבע. אחריה תורי. בבהילו יצאנו ממצרים בני חורין יא ללה לה. הקערה מעל ראשי. מסתובבת. מדברת אלי. אומרת לי סופרים אותך. אתה בפנים. סופרים אותי. סבתא אליאן מתיישבת. בתשבע נוטלת את הקערה ומסובבת אותה מעל הראש של סבתא אליאן. איזה כיף להיות יהודי.

 

הגיע תורה של המצה. נמרח על הספה בהסבה. לועס. מצה מתערבבת עם רוק לכדי עיסה.  לועס ושותק. מקיים מצוות אכילה. מאושר עד הקצוות. כורך מצה עם מרור. כמו שהיה נוהג הלל הזקן. הוא היה חי בזמן המקדש. חיזיון עולה לנגדי. כולם בירושלים. כ-ו-ל-ם. מיליונים. חניונים של קילומטרים סביב העיר. כל דיחפין אוכל. כל דיצריך שובע. בשר בלי סוף. קורבן פסח. חגיגה. ראייה. שלמים. להלל הזקן היה נתח כבש בין מצה למרור. אנחנו כמו אוכלים מקדונלדס בלי ההמבורגר.

 

לשנה הבאה בירושלים.

0 תגובות
פרק ס - הספרייה
11/04/2019 21:19
Doron Livne

בספרייה שלי עם ישראל לדורותיו קם לתחייה. יוחנן בן זכאי רגע לפני חורבן בית שני סוגר עסקה עם רומי ומעביר את הסנהדרין ליבנה. רבי עקיבא ותלמידיו תחת רדיפות הרומאים כותבים משניות. רבן גמליאל נלחם עם רבי יהושע שנלחם עם אליעזר הגדול. רבי מאיר חריף המחשבה והלשון אשתו ברוריה חכמה לא פחות. רבי יהודה הנשיא העשיר רוקם ידידות עם קיסר רומי. מסכם בשישה סדרים את המשניות של רבי עקיבא ותלמידיו.

 

הגמרא בספרייה תופסת שני מדפים. גרים בה אמוראי בבל ואמוראי ארץ ישראל. ריש לקיש המפיונר רואה את רב יוחנן היפה עם ריסיו הארוכים שוחה בירדן וקופץ לאונסו. רב יוחנן מבטיח לתת לריש לקיש את אחותו היפה ממנו אם יבוא ללמוד תורה. ריש לקיש הופך להיות תלמידו המובהק של רב יוחנן. מקשה קושיות מכאן עד הודעה חדשה. הסוף טראגי. רב יוחנן מקפיד על ריש לקיש. ריש לקיש מת מצער. רב יוחנן נפטר יום אחריו.

 

לגאוני בבל אין נציגות בספרייה. כתבו ספרים בלתי ניתנים לקריאה. ספרי שאלות ותשובות. שו"ת. כל ספר אוגד שאלות בכל נושא שבעולם בערבוביה. תשובות ארוכות ומסורבלות. הרבה ארמית. אין סוף קיצורים וראשי תיבות. הרמב"ם שגאל אותנו מהגאונים גר בספריו משנה תורה ומורה נבוכים. סידר לנו הכל לפי נושאים. איתו בא תור הזהב. רבי יהודה הלוי גר בספר הכוזרי. השירים שלו ושל אבן גבירול מעטרים סידורים וברכונים.

 

רש"י גר כמעט בכל ספר. צרפת אחרי גירוש ספרד. רש"י כותב הערות בכתב יד בצד התורה. ארבע מאות שנים אחר-כך כשמומצא הדפוס רש"י זוכה להיות המודפס הראשון לצד חמישה חומשי תורה. כך הופך רש"י להיות רש"י. הוא נוכח בכל מהדורה מודפסת של תורה. ברשותי שלושה. לצידו חיים הרמב"ן, הרשב"ם, ספורנו, חיזקוני, הכלי יקר, אור החיים, רבי יעקב אבוחצירא, ועוד אחד שקורא לעצמו תורה אור. הוא רושם הפניות איפה כל פסוק מופיע בגמרא, במדרש ובזוהר.

 

רש"י נוכח גם על כל דף גמרא. כנגדו בצד השני של כל דף התוספות. מספר רבנים שני דורות אחרי רש"י מוסיפים הערות על הערותיו. הרב קארו גר בשולחן ערוך ובכסף משנה - ביאורים על משנה תורה לרמב"ם. את הרב קארו מפרש המשנה ברורה. הרמ"א מוסיף הערות. הרב קהתי מסביר את המשנה לסתומים כמוני. הרב נויגרשל עם הערות על הכוזרי ועל הספר באר הגולה של המהר"ל מפרג. וספר שכתב אבא של אשתו של הרב בורנשטיין.

 

הרכישה האחרונה נ"ך עם מפרשים. צירפתי לסיפרייה שלי את יהושע, את אהוד בן גרא, את שמואל הנביא, אליהו ואלישע. שאול דוד ושלמה. רחבעם וירבעם בן נבט. מנשה וחזקיהו. איזבל ואחיה השילוני. ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל, חבקוק. יונה. איוב. קהלת. מרדכי אסתר ורות המואביה. כולם אצלי על המדף. כולם אהובי. ומעל כולם אברהם יצחק ויעקב. יהודה יוסף ובנימין. משה אהרון ומרים.

 

שתיים.בלילה. שקט. ספר משלי פתוח לפני. פירוש המלבי"ם. מדהים. ביני לבין המלבי"ם ניצתת אהבה עזה. המלבי"ם פועל לפי עיקרון שבעברית אין מילים נרדפות. אם שתי מילים נשמעות לנו נרדפות זאת אומרת שאיבדנו פירוש. איבדנו את יכולת ההבחנה. הוא נובר בכתבים ומוצא הבדלים בין מילים. החכמה אומר המלבי"ם זה לדעת להיות עניו וגאוותן, אוהב ושונא, פזרן וקמצן. ואז לדעת מה להיות מתי ובאיזו מידה.

 

נוסע לבני ברק. מתפלל בשטיבל שנקרא איצקוביץ'. כמה בעלי חנויות נהגו להתפלל שם מנחה תחת בניין דירות על עמודים. אחר כך סגרו את השטח עם קרשים. אחר כך בנו קירות. היום המקום מפוצץ. נדחפים שם המוני אדם בקצב של עשרות מניינים בשעה. זמן ערבית. והוא רחום יכפר עוון. והוא רחום יכפר עוון. והוא רחום יכפר עוון. שלושה מניינים יצאו לדרך כמעט במקביל.

 

ליד איצקוביץ' חנות ספרים. נכנס. ספר השורשים של רבי דוד קמחי. הספר מסדר את כל שורשי העברית לפי א-ב. נופל על השורש ח.ב.ל. וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה. עניין של משכון אומר ר' דוד קמחי. חֲבֹל חָבַלְנוּ לָךְ. מְחַבְּלִים כְּרָמִים. עניין של השחתה. חֶבְלֵי יוֹלֵדָה. עניין צירים. צירי לידה. כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב מַמְלֶכֶת עוֹג בַּבָּשָׁן. עניין נחלה. וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל.  הוא הגדול שבספינה. כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה. כמו עצות ותחבולות שאדם מתהפך בלבו. חבלי רשעים עודני תורתך לא שכחתי. עניין קהל או חבורה. מדהים. קניתי.

 

מוצא ספר של רב בשם האדמו"ר מפיאסצנה. כתב פירוש לתורה בגטו ורשה. כתביו הוטמנו בארכיון של רינגלבלום ושרדו את התופת. פותח את הספר על מאמר לחנוכה. האדמו"ר בשנת 1942 בגטו אומר בתפילתו על הניסים ועל הנפלאות שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. הוא מדבר על אמונה. לא זאת שלא יודעים ומאמינים. אלא אמונה שהמציאות בה אנחנו חיים היא הדבר הטוב והנכון. כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא לטוב הוא עושה. האדמו"ר מפיאסצנה. ברוך הבא לספרייה שלי. כבוד גדול הוא לי לארח אותך.

0 תגובות
פרק נט - שלוש ארבע לעבודה
04/04/2019 19:21
Doron Livne

צריך תחתונים. נכנס לחנות. מוכר מבוגר עומד מאחורי דלפק. מולו יושב גבר נאה עם הגב אלי. תאמין לי אומר הגבר למוכר. הייתי מעמיד את כל הדוסים בשורה מול מכונת ירייה ויורה. המוכר קולט אותי. הגבר מסתובב. הם מתלבטים עם שמעתי או לא. שמעתי מאשר. לא באמת הייתי הורג אתכם. אבל. אתם פרזיטים. חיים על חשבוני.

 

נכנס לחנות אחרת. כבר תרמתי היום אומרת המוכרת. יפה לך אומר לה. באתי לקנות תחתונים. אה. איזו מידה אתה היא שואלת ביובש. לא יודע. היא בוחנת אותי מלמעלה למטה. אתה אקסטרה היא קובעת. שם היא מצביעה. חבילות של שלוש בחמישים שקל. בוחן את הסחורה. המוכרת בוחן אותי. כולי קוצים מהמבטים שלה. היא לא שונאת אותי. היא שונאת חרדים.

 

הולך משם לשיעור תורה. הרב בורנשטיין מגיע מיוזע מהדרך. מתפנה. נוטל ידיים. מברך. פותח גמרא. ברכות דף נב עמוד א למעלה הוא אומר. דרבי יוישוע היא דאין משגיחין בבת קול . אנחנו באמצע סוגיה הוא מבאר. הגמרא שואלת את הסיבה לניסיון לתרץ את בית הלל… הרב בורנשטיין. כל ימיו לומד דפי גמרא. מדקדק בספרי הלכות. נשוי לאנגליה. אבא שלה רב בלונדון. בלונדון יהודים עובדים לפרנסתם.

 

למה חרדים לא עובדים שואל את הרב בורנשטיין. באנגליה חרדים עובדים. בבלגיה. בצרפת. בארה"ב. למה לא פה. עובדים אומר הרב בורנשטיין. לא מתכוון לעבודות כמו רבנים, משגיחי כשרות או מוהלים. מה עם חשמל, כבישים, ייצור תחתונים. כמה היה נחמד אם הייתי פוגש רופא חרדי. יש רופאים חרדים אומר הרב. יש אומר לו. עם מבטא אמריקאי.

 

זה לא נושא השיעור אומר הרב בורנשטיין. אבל אם כולם מסכימים אפשר… מסכימים כולם אומרים. הרב לוקח נשימה עמוקה ואומר. הרמב"ם יוצא מאד קשה נגד מי שלומד תורה וחי מצדקה. ובצדק. אלא כמו שמסביר התשב"ץ, ואחריו הרב קארו, מדובר על זמן בו הייתה רק משנה ללמוד. היום מי שרוצה ללמוד תורה צריך לכסות כמות עצומה של ספרים. אם נלמד רפואה מתי נלמד תורה.

 

אבל אתה למדת אותנו אומר לרב על רבי ישמעאל השולח את תלמידיו לעבוד. על רבי שמעון שאמר אם נחרוש בזמן חריש ונקצור בזמן קציר תורה מה יהיה עליה. ועל מסקנת הגמרא שרבים הלכו בדרכו של רבי ישמעאל והצליח להם. מעטים מאד מצליחים בדרכו של רבי שמעון בר יוחאי. גם זה נכון מאשר הרב בורנשטיין. בשביל המעטים האלה שמצליחים כולנו כל היום לומדים תורה. זאת הקרבה. צו השעה.

 

גם אם אנחנו עושים הפוך מהתורה? עת לעשות לשם אומר הרב. הרב משתמש בפסוק מתהילים. עֵת לַעֲשׂוֹת לַיהוָה הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ. יש זמנים בהם התורה מצווה לעשות הפוך מהתורה. אפשר להשתמש בתירוץ הזה גם ההפך אומר לרב. עת לעשות לשם. עת לבנות בית לעם היהודי בארץ ישראל. אין זמן ללמוד תורה. הרב בורנשטיין מחייך. מרוצה מהטיעון שהעליתי. ואז תורה מה יהיה עליה הוא שואל.

 

ערב שבת. ההוסטל בנתניה. ידיה של בתשבע מלאות עבודה. יוצא לבית כנסת. בוחר את בית הכנסת הקרוב ביותר. כלל שקבעתי לעצמי. אין לי העדפות בבתי כנסת. נופל על מרוקאים. המקום מאורגן. מטופח. מתפללים קבועים של שנים ארוכות יחד. חזן יפה תואר ונעים זמירות. כל התפילה מתנגנת. שירה של הקהל. שירה של החזן. תפילה עתיקת יומין. חצובה בסלע. נחת.

 

דברי תורה. לרב בית הכנסת קוראים הרב שרביט. ישיש בלי גיל. פניו בוערות. עינייו מפיצות עדינות בל תתואר. דיבורו שקט. כמו מחייך אלינו מגן עדן. מזמין אותנו להצטרף אליו. עוצמתו לא נובעת ממה שהוא אומר. אלא מהדרך בה הוא קיים. שרוי בשלום. כולו ברכה. לבי מתרחב. נחת. מצאתי פנינה.

 

בסוף התפילה נוצר תור אצל הרב. עומד בתור. כל מי שניגש אליו מנשק את ידו. מקבל ברכה. מגיע תורי. שבת שלום הוא מברך. שבת שלום עונה. מתכופף לנשק את ידו. הוא מושך את ידו ממני. מביט בי. רואה אותי. דמעה מנצנצת בזווית עינו. הוא מתרגש. מניח על ראשי יד גרומה. יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. תודה אומר לו. תודה לך הוא אומר. לא עשיתי כלום. עוד תעשה הוא אומר לי.

 

0 תגובות
פרק נח – שבת שנייה - רעננה
28/03/2019 19:42
Doron Livne

מגיעים לרעננה מוקדם. בתשבע מיד נכנסת לעניינים. עוזרת במטבח. מדביקה סלוטייפ על שקעים. מסדרת מיחם. מכינה נרות. שולחת אותי למשימות. שרה מציצה מהדלת בסלון. רואה את בתשבע. הגעתם. יופי. אני רואה שבתשבע כבר בעניינים. זכית לכלה מצוינת אומרת שרה. גם בהוסטל. זריזה. חרוצה. מחר אתם אצלי היא אומרת. חייבת לרוץ יש לי סירים על האש היא אומרת. ונעלמת.  

 

מחר אנחנו אצל שרה מסבירה אמא. הערב כולם באים אלינו. מי זה כולם שואלת בתשבע. מגיעים איל וורד. איל הבכור. עם גון בן שש וסתיו בת ארבע. אמיר כמובן. הקטן. מגיעים יניב ושוש. יניב חבר ילדות של דורון. האח המאומץ. להם יש את אור בן חמש או שש. והילה בת שלוש. מגיע אבנר. אבא של ורד. מגיעה ברטה חברה של ורד. מגיעה דליה עם התאומים. בקיצור. כולם.

 

לבוש בגדי שבת. בדיוק נכנסים איל וורד. איל משועשע. אחי אתה נראה כמו דוס הוא אומר. באמת דוס אומר לו. ורד שואלת מותר לחבק. חובה אומר לה. אז אתה לא כזה דוס איל מפרש. מגיעה בתשבע. מכיר ביניהם. איל בא לחבק. בתשבע נסוגה ואז מתחרטת. הם יותר מתנגשים ממתחבקים. בדרך לבית הכנסת אומר להם. משאיר את בתשבע להתמודד לבד.

 

יושב בתפילה ודואג. בתשבע מנאמני הר הבית. ורד מנאמני מרצ ושלום עכשיו. הייתי צריך להעביר את בתשבע תדרוך. לא לדבר על פוליטיקה. אצלנו יש כמה נושאים שהפתיל בהם קצר. דאגתי לחינם. מוצא את בתשבע וורד מדברות פוליטיקה בנחת. לא יאומן. הפעם טקס השבת של אמא ראשון. הכנתי פעילות בלי לכתוב היא מכריזה. יש בינינו כאלה שלא כותבים בשבת.

 

שיחות על מחשבים, גאדג'טים וסרטים. תגיד דבר תורה מאיצה בי בתשבע. נראה לך אומר לה. מה הבעיה היא אומרת. משתיקה את כולם קצת דברי תורה. ככה נהוג אצלנו בשבת. פותח ואומר. בפרשה יעקב ועשו. באמת רציתי לדעת אומרת אמא. איך אומרים שעשו רשע ויעקב צדיק. נראה לי בדיוק להפך. עשו עובד אדמה. חרוץ. יעקב כל היום יושב באוהל. בטלן. מנצל את העובדה שעשו חוזר עייף. עובד עליו עם נזיד עדשים. ככה מתנהגים לאח. השואלת זוכה לקריאות עידוד והתפעלות מהקהל.

 

אשתדל להסביר אומר. במסכת אבות כתוב. רשע הוא זה שאומר שלי שלי ושלך שלי. עשו מכר את הבכורה. בז לה. שנים אחר-כך הוא חושב שהברכה שלו. מכר את הבכורה והיא עדיין שלו. אמא לא משתכנעת. קחי לדוגמה את לבן. יעקב עובד בשבילו שבע שנים ברחל. מקבל את לאה במקום. עובד עוד שבע שנים תמורת רחל. מוסיף עוד שש שנים בונוס. בסוף לבן אומר לו. הבנות בנותיי. הבנים בניי. וכל אשר לך לי הוא. זה רשע.

 

אז מה זה צדיק שואל איל. צדיק לא מופיע ברשימה. יש בינוני שאומר שלי שלי ושלך שלך. נשמע טוב אומר יניב. חז"ל קוראים למידה הזאת מידתה של סדום. נניח אחד מתרושש. אין לו מה לאכול. מבקש אוכל משכן. לשכן יש שפע. שלי שלי ושלך ושלך אומר השכן. לא נותן לו כלום. כשאתה מעמיד את זה ככה אומר יניב זה לא נשמע משהו. אמריקה אומר לו.

 

מה עוד ברשימה שואלים. הבור אומר שלי שלך ושלך שלי. הוא לא מסוגל להבין את הקונספט של בעלות. החסיד אומר שלי שלך ושלך שלך. לא משייך לעצמו כלום בעולם החומר. נו. אז מה זה צדיק שואלים. לא כתוב. אבל אם צריך לנחש. הייתי אומר שצדיק הוא זה שיודע מתי לאמר שלי שלי ושלך שלך. מתי לאמר שלי שלך ושלך שלך. ומתי לאמר שלי שלי ושלך שלי. מתי ובאיזו מידה.

 

תשובות יפות אלה למדתי רק שנים אחרי. אותו ערב סביב השולחן ברעננה לא ידעתי מה לענות. גמגמתי. מי רוצה מנה אחרונה מכריזה אמא. יש עוגת שוקולד. עוגת תפוחים. הכל פרווה. יש גלידה. פרווה כמובן. אפשר גם וגם. יש שתייה חמה. חלב סויה. בתשבע פורשת לטובת שינה של שבת. נשארים ומדברים. מתעייף. שוקע אל תוך כורסה. מביט בכולם. אחרי גלות אמריקה פתאום יש לי המון משפחה.

 

סעודת שבת אצל שרה ומשה. השכנים הדתיים. איתיאל בערך בגיל שלי. יש לו ששה ילדים. הגדול בן שבע-עשרה. חביבה גדולה מאמיר אחי בשנתיים. יש לה ארבעה ילדים. רויטל הקטנה  לא הגיעה. יש לה שני ילדים. לאהוד אין עוד אישה. אהוד כותב שירים. תגיד דבר תורה אומר משה. נותן לי את רשות הדיבור. הפרשה האחרונה בתורה נקראת וזאת הברכה. זאת הברכה. הברכה שברך הקדוש ברוך הוא את אברהם. שברך את יצחק. שברך את יעקב שברך את בניו. בני ישראל. שמברך משה את בני ישראל לפני פטירתו. זאת הברכה מאז ועד היום.

 

ברוך השם.

0 תגובות
פרק נז - שלש שבתות - אצל יוכי
21/03/2019 20:01
Doron Livne

בתשבע חוזרת לארץ. זהו זה. אנחנו יחד. בשדה התעופה פוגש את אורלי. אחות של בתשבע. הם שמונה אחים. אורלי החמישית. זוהרת מכוונות טובות. אתם באים לישון אצלנו אומרת אורלי. רואה אצלי היסוס. בתשבע לא אמרה לך. לא היא לא אמרה. ככה זה בתשבע תתרגל אומרת אורלי. בתשבע בכורה. יוצאת משער הנוחתים. חיוכים גדולים. לא נוגעים. מוזר לא לגעת. עוצמתי.

 

שמוליק בעלה של אורלי פותח את הדלת. ברוכים הבאים. שלושה ילדים מציצים מאחוריו. אילון בן ארבע. יעלי בת חצי שנה בעגלה. הילה באמצע. תנו נשיקה פוקדת אורלי. אילון מחבק ומנשק את בתשבע. גם לדוד דורון אומרת אורלי. הוא מהסס. מניף אותו באוויר עד לתקרה. נוסח עדת הרוסים עולי העלייה השנייה. הוא צוהל מאושר. גם הילה רוצה. עושים תורות.

 

יושבים. שותים. אוכלים. מפצחים. כיד המלך. שבת אצל יוכי אומרת אורלי. מי מגיע שואלת בתשבע. נראה אומרת אורלי. יוכי הזמינה את כולם. איך כולם מזדעזעת בתשבע. יש איזה דירה של שכנים שנוסעים לשבת. חלק אצלי. נראה. מקבל סחרחורת. משנן בראש את כל האחים. בתשבע ראשונה. אחריה יוכי. אביגדור. איציק עם ארבע בנות. צורי עם ארבעה בנים. אורלי עם שלושה. אושרית וירון הצעירים.

 

למחרת בבוקר נוסעים לרעננה. פוגשים את אמא יוצאת מהרכב. התרגשות. שרה ומשה השכנים הדתיים חונים צמוד אלינו. שרה חוקרת את בתשבע חקירה קצרה. תגידי היא אומרת. אנחנו מחפשים אם-בית להוסטל שלנו בנתניה. יהיה לכם שם יחידה פרטית משלכם. תבואו לראות מחר. בתשבע לא יודעת מה לאמר.  אמא מכריזה בגאווה בישלתי הכל כשר למהדרין. לפי ההוראות של הרבנית שרה. שרה צוחקת. אמא שלך תלמידה רצינית היא אומרת. צוחקים.

 

למחרת נוסעים להוסטל בנתניה. וילה גדולה. מצוידת היטב. צוות קטן ולעניין. שרה המנצחת. מחליטים להישאר. בתשבע משתלבת בקלות. אמא מתקשרת. שבת אתם באים היא אומרת. השבת אנחנו אצל יוכי אחות של בתשבע אומר לה. טוב היא עונה. אז שבת אחרי. שבת הבאה אנחנו בהוסטל אומרת בתשבע. שרה שומעת את השיחה מחדר סמוך. תעשו שבת אצל רוחלה היא צועקת. תבואו לארוחה גם אצלנו.

 

ששי אצל יוכי. תעשיית סלטים במטבח. מחפשים פותחן ליין. אין. אולי בדירה של השכנים. אילון והילה רצים לקראתי. עומדים בתור. רוצים לעוף באוויר כמנהג הרוסים. התור מתארך. איתמר, עידו, גלעד. תעזבו אותו אומרת אורלי. זה בסדר אומר. סביבי מפגשים קטנים. צורי עם שמוליק. אורלי עם אמא אליאן. בתשבע עם אושרית. ירון עם יוכי. מדברים. מתיישב עם חוק לישראל. מתבונן. פתאום יש לי המון משפחה.

 

חושב על המשפחה שלי. אמא בת יחידה. המשפחות של ההורים שלה נכחדו בשואה. לחלוטין. הצד הרוסי של אבא גדול מעט יותר עם כל הגרושים וחצאי האחים. אנחנו שלושה. אייל עם שני ילדים. אמיר לא מראה סימנים. לי יש בת אחת. באמריקה. כולם לשולחן מזרזת בתשבע. צורי תתחיל לשיר שלום עליכם. צורי ושמוליק מתחילים לשיר. אל תבלעו את המילים גוערת סבתא אליאן. אורלי מאכילה את יעלי. יוכי נעלמה. אין סיכוי שנשב לאכול בקרוב.

 

בסוף אוכלים. סלטים. סלטים. סלטים. סלטים. סלטים חיים. סלטים מבושלים. אחר-כך דגים. אחרי הדגים בשרים. עם תוספות. סבתא אליאן לוקחת לי את הצלחת. לא יכול יותר אומר. אל תתבייש היא אומרת. ממלאת לי אותה מכל הסוגים. באמת לא יכול יותר לאכול. אין ברירה. צלחת עמוסה מונחת לפני. צריך להשאיר צלחת ריקה. כמנהג האשכנזים. עומד בפרויקט בקושי רב. סבתא אליאן לוקחת שוב את הצלחת. לא עוד! מזדעק. נלחם על הצלחת וזוכה בה חזרה.

 

מה אתה אומר על ברק שואלת אותי סבתא אליאן. ומיד משיבה. ברק לא מבין את הערבים היא מסבירה. הם מבחינתם ויתור על רמת הגולן זה כמו כניעה. רק ישכנע אותם לרצות עוד. צריך להגיד לסורים אתם יצאתם למלחמה. הפסדתם. נגמר. רוצים שלום ברוכים הבאים. לא רוצים לכו לעזאזל. מי צריך אותם בכלל. ככה צריך לדבר איתם אתה מבין. לא כל התרפסות השלום הזאת. במרוקאית אומרים קְשְיכְצְגְחְרְיג מְחְנְיהְחְעְח בְחְחְרְח

 

הילדים מקבלים במה. כל אחד בתורו וכפי יכולתו. עידו שר. איתמר אומר דבר תורה. אילון מכין הצגה עם הילה. חתן כלה. מארגן תלבושות. את תעמדי כאן הוא פוקד. מתרחק. הילה הולכת אחריו. אל תזוזי הוא מתעצבן. תעמדי כאן כשאני נכנס מתחילים הוא מסביר לה. טוב אומרת הילה. אילון הולך. הילה אחריו. אני לא אהיה חבר שלך יותר מאיים אילון. אמא! בוכה הילה. אילון אמר שהוא לא חבר שלי. אילון אומרת אורלי. אבל אמא היא כל הזמן זזה. מה לעשות אומרת אורלי. אחיות זזות.

 

ולי. לי יש פתאום המון משפחה.

0 תגובות
פרק נו – תלמוד תורה כנגד כולם
14/03/2019 19:25
Doron Livne

כפר חב"ד. ישיבת הייטק. שניים עשר נערים תולים בי עיניים. תולים בי תקווה. מה עושים. מדבר עם המנהל. אדם ישר כמו סרגל. מבפנים ומבחוץ. אספנו אותם כי הם לא התקבלו באף ישיבה הוא אומר. נתנו להם מסגרת. שלא יסתובבו. זה הכל. האמת הוא מוסיף. בזכותם קוראים לנו ישיבת הייטק. זה טוב לתרומות. והם לומדים קצת תורה. הרי אומרים. תלמוד תורה כנגד כולם.

מתפלל ערבית. תקננו אבינו בעצה טובה מלפניך. מכוון על הנערים. מה עושים. למחרת הם מחכים לי בשער הישיבה. המורה הם מתרגשים. פרצו למעבדה של המחשבים. גנבו הכל. חצי שנה יקח לקנות מחשבים חדשים. מביט בהם. מחייך. מבין. איזה יופי אומר. מה יופי הם מתבלבלים. נלמד בלי מחשבים אומר להם. בלי מחשבים הם מזדעקים. כן. נלמד מחשבים בלי מחשבים. אבל קודם נאכל צהרים.

חדר אוכל מוזנח. חשוך. שנים עשר המופלאים בשולחן אחד. סביבם תלמידי הישיבה הרגילה. שולחן אחד למורים. מחלקים מנות קטנות מדי. תוספות מקבלים רק מקורבים. מתקרב לשולחן המורים. שלום אומר. שניים מנידים ראש. השאר מגניבים מבט. ממשיכים לאכול. מתיישב עם התלמידים שלי. הם רעבים. קם. חוצה ים מבטים חמורי סבר של מקושרים. מארגן תוספות. קנה לך חבר. קניתי אותם.

במעבדה הריקה מצייר אותיות באנגלית על לוח. בשביל ללמוד מחשבים צריך לדעת אנגלית אומר. הם מציירים אותיות. שורות מכל אות. לומדים על-פה את כל האותיות. כותב על הלוח חשבון. בשביל מחשבים צריך לדעת חשבון אומר. חיבור. חיסור. לוח הכפל. עשרות, מאות, אלפים. סדר פעולות חשבון. ארבע שעות רצופות. ללא הפסקה. סוף היום מפתיע אותנו. מה כבר נגמר. מה נלמד מחר הם שואלים. נלמד עוד אומר להם.

קונה חוברות עבודה. מצלם דפים. מוחק בטיפקס את הכותרות. דפי עבודה לכיתה ב'. דפי עבודה לכיתה ג'. קונים אוצר מילים בסיסי באנגלית. מחברים משפטים. מילות גוף, מילות יחס, זמנים. לומדים הנדסה. נקודה, קו, אקסיומות, זוויות. ישרות, חדות, קהות, שטוחות, משלימות, קודקודיות. מקבילים, משולשים, חופפים, דומים. ממשיכים עם חשבון. פתיחת סוגריים, בעיות, אחוזים. עד סוף החודש מסיימים בהצלחה כיתה ה'.

משכורת ראשונה. המנהל קורא אותי למשרד. מוסר צ'ק בחשאי. תכניס אותו שלא יראו, הוא עוד לא חתום, ניסע יחד בערב לרבי לקבל חתימה. מה הסודיות שואל אותו. הוא מהסס. מתבייש. מתוודה. אתה היחיד מהמורים שמקבל משכורת. מה זאת אומרת שואל מופתע. המלמדים (במלעיל) כבר שבעה חודשים בלי משכורת. לך הם משלמים. הם מפחדים שאם הם לא ישלמו לך תסתלק. מי זה הם שואל אותו. הוא לא עונה. רק מגלגל עיניים למעלה.

הרב החותם גר בלוד. בניין דירות ישן. עולים ברגל שלוש קומות. באמצע הקומה הרביעית המנהל אומר בשקט חכה כאן. הוא עולה חצי קומה לבד. דופק בדלת. מסוקרן לראות את הרב החותם. מתקדם שלוש מדרגות. מציץ מלמטה. את הדלת פותחת אישה קטנה. ליפסטיק מרוח. פאה מרושלת. לחשושים ביידיש. היא לוקחת את הצ'ק ונעלמת. מחזירה אותו אחרי כמה רגעים חתום. המנהל יורד עם חיוך ניצחון. זכה בפיס. יש חתימה הוא מכריז בגאווה.

יושב עם המלמדים בארוחת צהריים. תעשו משהו. מה זאת אומרת עבודה בלי משכורת. מה אפשר לעשות הם עונים. אין לנו לאן ללכת. והם יודעים את זה. מי זה הם שואל אותם. גם המלמדים כמו המנהל לא עונים. מגלגלים עיניים לשמים. לצדי יושב אחד נראה בן תשע-עשרה. באמת בן עשרים ושלוש. ארבעה ילדים בבית. בת ארבע, בן שלוש, בן שנה, לפני חודשיים נולדה הרביעית. מזל טוב. נראה עייף. איך אתה מסתדר שואל אותו. בעזרת השם הוא אומר.

מזמין עצמי אל חדר המנהל. הוא שמח לקראתי. מחבב אותי. אתם עוברים על איסור מפורש אומר לו. לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר. הוא נבוך. מהסס אם לשתף אותי בסוד. נאנח אנחה ארוכה. מוציא מסמך ממגירה. רשימת מקבלי משכורות. שבעים. יותר מתלמידים. מי אלה שואל. בעלי עניין בכפר הוא סותם. לפני שהרבי הסתלק תרומות זרמו כמו מים. היום… הוא משתתק. המלמדים לא ברשימה הוא מסכם.

הפתעה. תורמים מאמריקה. מחליפים שלט בכיתת המחשבים על שם התורמים החדשים. קונים מחשבים. החברה פותרים משוואות עם שני נעלמים. תכנות הולך קל. בסוף שנה הצדיקים שלי זכאים לתעודת מתכנת מטעם המכללה. מארגנים טקס עם רוגלך ובמבה. מתכנסים הורים דומעים. מגיעים "הם". חמורי סבר. מגבעות. חליפות. זקנים עד רצפה. אחד מ"הם" נואם נאום נלהב. האמנו. השקענו. עשינו. הצלחנו. הורים מוחאים כף. הנואם מרכין ראש בצניעות. 

0 תגובות
פרק נה – תלמוד תורה כנגד כולם
07/03/2019 19:59
Doron Livne

מחייג לניו-יורק. לידיה גרושתי לא מאפשרת לי לדבר עם אדית הבת. היא טוענת שזה מבלבל אותה. אקנה לכן מחשב מציע. נוכל לדבר בסקייפ. קונה מחשב באיביי. בהתחלה לידיה אומרת שלא הגיע. אחר-כך היא טוענת שהגיע אבל היא לא יכולה להוציא אותו. הם דורשים כסף היא אומרת. שלחתי לך כסף שבוע שעבר אומר לה. לא מספיק. שולח עוד כסף. המחשב הגיע לידיה אומרת. הוא לא עובד.

 

נוסע עם אריה לשוהם. עושים שם יחד קורס ניהול רשתות של מיקרוסופט מטעם משרד העבודה. היום מבחן מסכם. בנסיעה קורא חוק לישראל. פרשת וירא. לא עדיף שתלמד למבחן אומר אריה. לימוד תורה מסדר את החיים עונה לו. מניסיון. על מה אתה קורא הוא שואל. נותן לו את תקציר הפרשה. אם היה בא אלי אלהים ואומר לי לשחוט את הילד שלי הייתי אומר לו תשכח מזה אומר אריה. מזל שיצא שהקדוש ברוך הוא ביקש מאברהם ולא ממך.

 

אריה מתעצבן על נהג איטי לפניו. עזוב את הספר הזה. למד למבחן. זה מה שיעזור לך. לא סיפורי אגדות על אברהם אבינו. תפציץ שאלות אומר אריה. כל השאלות למבחן נמצאות ברשת. אם לומדים את כולן מצליחים. אריה הדפיס את כל השאלות. ערימת דפים בעובי פעמיים התנ"ך. חושב שנמצא עבודה בתחום שואל אריה. אתה תצטרך לקצץ את הזקן הזה הוא מוסיף. .תראה כמו בן אדם. אריה צודק. הזקן שלי באמת גדל פרא.

 

תלמידי הקורס כולם ברחבה לפני המכללה. כל אחד וערימות שאלותיו. מתקילים זה את זה שאלות. נתנאל. תימני דתי נמרץ. רואה את חוק לישראל. חזק וברוך הוא אומר. אל תתחיל גם אתה עם תורה אומר אריה. מנפנף דפי שאלות. צודק צודק מתעשת נתנאל. אחר-כך דברי תורה. אני מושך דף אחד מתוך ערימת הדפים של אריה. אם הקדוש ברוך הוא רוצה אומר להם. נלמד דף אחד וזה יהיה המבחן. שאר הזמן תורה. אריה מגחך. ליתר ביטחון עוברים על השאלות שבדף.

 

המדריך מחלק מבחנים. מחלק הוראות. אפשר להתחיל. הופך דף. 12 שאלות. 7 השאלות הראשונות הן הדף שמשכתי מהערימה של אריה. מביט באריה שמביט בי. שנינו מביטים בנתנאל שמביט בנו. נתנאל מסמן שיער סומר. אריה מאשר. גם אצלי. אחרי המבחן מנהלת המכללה קוראת לי. תגיד היא אומרת. רוצה ללמד מחשבים בכפר חב"ד. מטעם המכללה. בשמחה עונה לה. תהיה זכאי לקורסים אצלנו. חינם. תודה רבה. ברוך השם.

 

אמא שואלת איך היה במבחן. עברתי אומר לה. כבר קיבלתם תוצאות היא מתפעלת. לא אומר לה. אבל בטוח עברתי. מספר לה על הדף שמשכתי מהערימה. על זה שאמרתי שאם הקדוש ברוך הוא רוצה שנעבור הדף הזה יהיה המבחן. ובאמת הדף הזה היה המבחן. אמא לא מאמינה. מדהים היא אומרת. יש לי גם עבודה מספר לה. מורה בכפר חב"ד. ישיבת הייטק. אמא בעננים. גם מגיע לי קורסים חינם במכללה. נרשמתי לתכנות בשתי שפות. לא יאומן היא אומרת.

 

מתקשר ללידיה. המספר מנותק. מה עושים. חוסר אונים מציף אותי. חולשה. מתפלל. אבא. תעזור לי בזה. מה טוב לי מבחנים. מה טוב מורה בכפר חב"ד. תעזור לי עם אדית שלי. שקט. כמו גזירה נגזרה עלי. הבת שלי נלקחת ממני. חייב לחזור לארה"ב אומר לעצמי. רק ככה אוכל להציל את המצב. מה ארה"ב עכשיו עונה לעצמי. רק חזרת. התחלת להתארגן. צא מהסרט הזה. אבל מה יהיה  עם אדית שואל את עצמי. הלב נשבר.

 

מכללת הייטק בכפר חב"ד. יחסית לזקנים בכפר הזקן שלי ממש תינוק. אין צורך שאקצץ אותו. ייקח לי שנים להגיע לאורך הזקנים של תושבי הכפר. מנהל צעיר מקבל את פני. בוא אראה לך את כיתת המחשבים הוא אומר. לא משנה מה תלמד אותם הוא אומר בדרך. העיקר שלא יסתובבו בכפר אחה"צ. עניין ההייטק זה יותר בשביל התרומות הוא מסביר בגילוי לב. העיקר שילמדו תורה. כמו שנאמר תלמוד תורה כגד כולם

 

בכיתה שניים עשר ילדים בגילאים 14-16 משחקים שולה מוקשים. המנהל בסדר עם זה. מאחל לי בהצלחה ומסתלק. הילדים מסתכלים עלי. מסתכל עליהם. למה אתם משחקים במשחק המעפן הזה שואל אותם. אין במחשבים האלה כלום הם אומרים. אפילו לא אינטרנט. בודק. אכן אין כלום. מצטרף למשחק. מארגן תחרות. רושמים שיאים על הלוח.

 

למחרת מגיע עם משחקי מחשב להתקנה. הילדים בשמים. מתקינים. משחקים. תחרויות. שיאים. שבוע שלם. לא נמאס לכם שואל אותם. משעמם. מה אפשר לעשות הם שואלים. ללמוד עונה להם. אבל אין כלום במחשבים. אפשר ללמוד תכנות עונה להם. הם מסתכלים עלי. לא מאמינים. אבל מסכימים. מתחילים ללמוד. הילדים לא יודעים אנגלית. לזהות אותיות הם לא יודעים. מתמטיקה ברמה של כיתה ב'. במקרה הטוב. אין סיכוי שיצא מהם משהו. יאוש.

0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 הבא »