עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
פרק נו – תלמוד תורה כנגד כולם
14/03/2019 19:25
Doron Livne

כפר חב"ד. ישיבת הייטק. שניים עשר נערים תולים בי עיניים. תולים בי תקווה. מה עושים. מדבר עם המנהל. אדם ישר כמו סרגל. מבפנים ומבחוץ. אספנו אותם כי הם לא התקבלו באף ישיבה הוא אומר. נתנו להם מסגרת. שלא יסתובבו. זה הכל. האמת הוא מוסיף. בזכותם קוראים לנו ישיבת הייטק. זה טוב לתרומות. והם לומדים קצת תורה. הרי אומרים. תלמוד תורה כנגד כולם.

מתפלל ערבית. תקננו אבינו בעצה טובה מלפניך. מכוון על הנערים. מה עושים. למחרת הם מחכים לי בשער הישיבה. המורה הם מתרגשים. פרצו למעבדה של המחשבים. גנבו הכל. חצי שנה יקח לקנות מחשבים חדשים. מביט בהם. מחייך. מבין. איזה יופי אומר. מה יופי הם מתבלבלים. נלמד בלי מחשבים אומר להם. בלי מחשבים הם מזדעקים. כן. נלמד מחשבים בלי מחשבים. אבל קודם נאכל צהרים.

חדר אוכל מוזנח. חשוך. שנים עשר המופלאים בשולחן אחד. סביבם תלמידי הישיבה הרגילה. שולחן אחד למורים. מחלקים מנות קטנות מדי. תוספות מקבלים רק מקורבים. מתקרב לשולחן המורים. שלום אומר. שניים מנידים ראש. השאר מגניבים מבט. ממשיכים לאכול. מתיישב עם התלמידים שלי. הם רעבים. קם. חוצה ים מבטים חמורי סבר של מקושרים. מארגן תוספות. קנה לך חבר. קניתי אותם.

במעבדה הריקה מצייר אותיות באנגלית על לוח. בשביל ללמוד מחשבים צריך לדעת אנגלית אומר. הם מציירים אותיות. שורות מכל אות. לומדים על-פה את כל האותיות. כותב על הלוח חשבון. בשביל מחשבים צריך לדעת חשבון אומר. חיבור. חיסור. לוח הכפל. עשרות, מאות, אלפים. סדר פעולות חשבון. ארבע שעות רצופות. ללא הפסקה. סוף היום מפתיע אותנו. מה כבר נגמר. מה נלמד מחר הם שואלים. נלמד עוד אומר להם.

קונה חוברות עבודה. מצלם דפים. מוחק בטיפקס את הכותרות. דפי עבודה לכיתה ב'. דפי עבודה לכיתה ג'. קונים אוצר מילים בסיסי באנגלית. מחברים משפטים. מילות גוף, מילות יחס, זמנים. לומדים הנדסה. נקודה, קו, אקסיומות, זוויות. ישרות, חדות, קהות, שטוחות, משלימות, קודקודיות. מקבילים, משולשים, חופפים, דומים. ממשיכים עם חשבון. פתיחת סוגריים, בעיות, אחוזים. עד סוף החודש מסיימים בהצלחה כיתה ה'.

משכורת ראשונה. המנהל קורא אותי למשרד. מוסר צ'ק בחשאי. תכניס אותו שלא יראו, הוא עוד לא חתום, ניסע יחד בערב לרבי לקבל חתימה. מה הסודיות שואל אותו. הוא מהסס. מתבייש. מתוודה. אתה היחיד מהמורים שמקבל משכורת. מה זאת אומרת שואל מופתע. המלמדים (במלעיל) כבר שבעה חודשים בלי משכורת. לך הם משלמים. הם מפחדים שאם הם לא ישלמו לך תסתלק. מי זה הם שואל אותו. הוא לא עונה. רק מגלגל עיניים למעלה.

הרב החותם גר בלוד. בניין דירות ישן. עולים ברגל שלוש קומות. באמצע הקומה הרביעית המנהל אומר בשקט חכה כאן. הוא עולה חצי קומה לבד. דופק בדלת. מסוקרן לראות את הרב החותם. מתקדם שלוש מדרגות. מציץ מלמטה. את הדלת פותחת אישה קטנה. ליפסטיק מרוח. פאה מרושלת. לחשושים ביידיש. היא לוקחת את הצ'ק ונעלמת. מחזירה אותו אחרי כמה רגעים חתום. המנהל יורד עם חיוך ניצחון. זכה בפיס. יש חתימה הוא מכריז בגאווה.

יושב עם המלמדים בארוחת צהריים. תעשו משהו. מה זאת אומרת עבודה בלי משכורת. מה אפשר לעשות הם עונים. אין לנו לאן ללכת. והם יודעים את זה. מי זה הם שואל אותם. גם המלמדים כמו המנהל לא עונים. מגלגלים עיניים לשמים. לצדי יושב אחד נראה בן תשע-עשרה. באמת בן עשרים ושלוש. ארבעה ילדים בבית. בת ארבע, בן שלוש, בן שנה, לפני חודשיים נולדה הרביעית. מזל טוב. נראה עייף. איך אתה מסתדר שואל אותו. בעזרת השם הוא אומר.

מזמין עצמי אל חדר המנהל. הוא שמח לקראתי. מחבב אותי. אתם עוברים על איסור מפורש אומר לו. לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר. הוא נבוך. מהסס אם לשתף אותי בסוד. נאנח אנחה ארוכה. מוציא מסמך ממגירה. רשימת מקבלי משכורות. שבעים. יותר מתלמידים. מי אלה שואל. בעלי עניין בכפר הוא סותם. לפני שהרבי הסתלק תרומות זרמו כמו מים. היום… הוא משתתק. המלמדים לא ברשימה הוא מסכם.

הפתעה. תורמים מאמריקה. מחליפים שלט בכיתת המחשבים על שם התורמים החדשים. קונים מחשבים. החברה פותרים משוואות עם שני נעלמים. תכנות הולך קל. בסוף שנה הצדיקים שלי זכאים לתעודת מתכנת מטעם המכללה. מארגנים טקס עם רוגלך ובמבה. מתכנסים הורים דומעים. מגיעים "הם". חמורי סבר. מגבעות. חליפות. זקנים עד רצפה. אחד מ"הם" נואם נאום נלהב. האמנו. השקענו. עשינו. הצלחנו. הורים מוחאים כף. הנואם מרכין ראש בצניעות. 

0 תגובות
פרק נה – תלמוד תורה כנגד כולם
07/03/2019 19:59
Doron Livne

מחייג לניו-יורק. לידיה גרושתי לא מאפשרת לי לדבר עם אדית הבת. היא טוענת שזה מבלבל אותה. אקנה לכן מחשב מציע. נוכל לדבר בסקייפ. קונה מחשב באיביי. בהתחלה לידיה אומרת שלא הגיע. אחר-כך היא טוענת שהגיע אבל היא לא יכולה להוציא אותו. הם דורשים כסף היא אומרת. שלחתי לך כסף שבוע שעבר אומר לה. לא מספיק. שולח עוד כסף. המחשב הגיע לידיה אומרת. הוא לא עובד.

 

נוסע עם אריה לשוהם. עושים שם יחד קורס ניהול רשתות של מיקרוסופט מטעם משרד העבודה. היום מבחן מסכם. בנסיעה קורא חוק לישראל. פרשת וירא. לא עדיף שתלמד למבחן אומר אריה. לימוד תורה מסדר את החיים עונה לו. מניסיון. על מה אתה קורא הוא שואל. נותן לו את תקציר הפרשה. אם היה בא אלי אלהים ואומר לי לשחוט את הילד שלי הייתי אומר לו תשכח מזה אומר אריה. מזל שיצא שהקדוש ברוך הוא ביקש מאברהם ולא ממך.

 

אריה מתעצבן על נהג איטי לפניו. עזוב את הספר הזה. למד למבחן. זה מה שיעזור לך. לא סיפורי אגדות על אברהם אבינו. תפציץ שאלות אומר אריה. כל השאלות למבחן נמצאות ברשת. אם לומדים את כולן מצליחים. אריה הדפיס את כל השאלות. ערימת דפים בעובי פעמיים התנ"ך. חושב שנמצא עבודה בתחום שואל אריה. אתה תצטרך לקצץ את הזקן הזה הוא מוסיף. .תראה כמו בן אדם. אריה צודק. הזקן שלי באמת גדל פרא.

 

תלמידי הקורס כולם ברחבה לפני המכללה. כל אחד וערימות שאלותיו. מתקילים זה את זה שאלות. נתנאל. תימני דתי נמרץ. רואה את חוק לישראל. חזק וברוך הוא אומר. אל תתחיל גם אתה עם תורה אומר אריה. מנפנף דפי שאלות. צודק צודק מתעשת נתנאל. אחר-כך דברי תורה. אני מושך דף אחד מתוך ערימת הדפים של אריה. אם הקדוש ברוך הוא רוצה אומר להם. נלמד דף אחד וזה יהיה המבחן. שאר הזמן תורה. אריה מגחך. ליתר ביטחון עוברים על השאלות שבדף.

 

המדריך מחלק מבחנים. מחלק הוראות. אפשר להתחיל. הופך דף. 12 שאלות. 7 השאלות הראשונות הן הדף שמשכתי מהערימה של אריה. מביט באריה שמביט בי. שנינו מביטים בנתנאל שמביט בנו. נתנאל מסמן שיער סומר. אריה מאשר. גם אצלי. אחרי המבחן מנהלת המכללה קוראת לי. תגיד היא אומרת. רוצה ללמד מחשבים בכפר חב"ד. מטעם המכללה. בשמחה עונה לה. תהיה זכאי לקורסים אצלנו. חינם. תודה רבה. ברוך השם.

 

אמא שואלת איך היה במבחן. עברתי אומר לה. כבר קיבלתם תוצאות היא מתפעלת. לא אומר לה. אבל בטוח עברתי. מספר לה על הדף שמשכתי מהערימה. על זה שאמרתי שאם הקדוש ברוך הוא רוצה שנעבור הדף הזה יהיה המבחן. ובאמת הדף הזה היה המבחן. אמא לא מאמינה. מדהים היא אומרת. יש לי גם עבודה מספר לה. מורה בכפר חב"ד. ישיבת הייטק. אמא בעננים. גם מגיע לי קורסים חינם במכללה. נרשמתי לתכנות בשתי שפות. לא יאומן היא אומרת.

 

מתקשר ללידיה. המספר מנותק. מה עושים. חוסר אונים מציף אותי. חולשה. מתפלל. אבא. תעזור לי בזה. מה טוב לי מבחנים. מה טוב מורה בכפר חב"ד. תעזור לי עם אדית שלי. שקט. כמו גזירה נגזרה עלי. הבת שלי נלקחת ממני. חייב לחזור לארה"ב אומר לעצמי. רק ככה אוכל להציל את המצב. מה ארה"ב עכשיו עונה לעצמי. רק חזרת. התחלת להתארגן. צא מהסרט הזה. אבל מה יהיה  עם אדית שואל את עצמי. הלב נשבר.

 

מכללת הייטק בכפר חב"ד. יחסית לזקנים בכפר הזקן שלי ממש תינוק. אין צורך שאקצץ אותו. ייקח לי שנים להגיע לאורך הזקנים של תושבי הכפר. מנהל צעיר מקבל את פני. בוא אראה לך את כיתת המחשבים הוא אומר. לא משנה מה תלמד אותם הוא אומר בדרך. העיקר שלא יסתובבו בכפר אחה"צ. עניין ההייטק זה יותר בשביל התרומות הוא מסביר בגילוי לב. העיקר שילמדו תורה. כמו שנאמר תלמוד תורה כגד כולם

 

בכיתה שניים עשר ילדים בגילאים 14-16 משחקים שולה מוקשים. המנהל בסדר עם זה. מאחל לי בהצלחה ומסתלק. הילדים מסתכלים עלי. מסתכל עליהם. למה אתם משחקים במשחק המעפן הזה שואל אותם. אין במחשבים האלה כלום הם אומרים. אפילו לא אינטרנט. בודק. אכן אין כלום. מצטרף למשחק. מארגן תחרות. רושמים שיאים על הלוח.

 

למחרת מגיע עם משחקי מחשב להתקנה. הילדים בשמים. מתקינים. משחקים. תחרויות. שיאים. שבוע שלם. לא נמאס לכם שואל אותם. משעמם. מה אפשר לעשות הם שואלים. ללמוד עונה להם. אבל אין כלום במחשבים. אפשר ללמוד תכנות עונה להם. הם מסתכלים עלי. לא מאמינים. אבל מסכימים. מתחילים ללמוד. הילדים לא יודעים אנגלית. לזהות אותיות הם לא יודעים. מתמטיקה ברמה של כיתה ב'. במקרה הטוב. אין סיכוי שיצא מהם משהו. יאוש.

0 תגובות
פרק נד - הבנה
28/02/2019 19:15
Doron Livne

כולל-אחה"צ ברעננה. מנהל הרב דנציגר. גדול גוף. מעיל ארוך. זקן פרא ג'ינג'י. מגבעת. עיניים מחייכות. מלמד הרב בורנשטיין. קטן גוף. חליפה קצרה. זקנקן מחודד. נמרץ. ענייני. רציני. שניהם מגיעים מבני ברק. עשרה תלמידים. לקראת תשע בערב מצטרפים עוד עשרה לתפילת ערבית. לומדים גמרא. מסכת ברכות. מה מברכים על חיטה תפוחה.


כרגיל דיון כאורך הגלות. לא הביטוי. ממש כאורך הגלות. אלפיים שנות דיון. כתוב ומתועד. ארבע דעות שונות בשאלת הברכה על חיטה תפוחה. הראשונה משווה חיטה תפוחה ללחם. נטילת ידיים וברכת המוציא. השנייה קובעת מזונות. מברכים ברכת מיני מזונות. השלישית ברכת בורא פרי האדמה. כי החיטה לא איבדה צורתה. ורביעית לברך שהכל נהיה בדברו.


הרב בורנשטיין מסכם. כדי לצאת ידי כל הדעות נוטלים ידיים, מברכים המוציא על לחם, ואז אוכלים חיטה תפוחה. זה מעצבן אותי. איזה פתרון עקום אומר לרב. בא לי קערת שלווה בחלב. מה פתאום לחם. הרב בורנשטיין לא מבין את התרעומת. מה עוד יש מלבד לקיים דברי חכמים הוא שואל. יש רצון אומר לו. הרי מברכים על הנאה. בלי הנאה אין ברכה. יש משהו בדבריך הוא אומר. אבל.


תשע בערב. תם השיעור. נכנסים לתפילת ערבית. קהל עייף. חזן ממהר אומר מזמור. חצי קדיש. ברכו. המטוס ממריא. תפילה יוצאת לדרך. הרב בורנשטיין מזדרז לקיים דברי חכמים. בודק נקבים. נוטל ידיים. המניין כבר קורא קריאת שמע. הרב מיישר בגדים. חוגר חגורה של תפילה. חציצה בין עולמות עליונים לתחתונים. המניין לקראת סוף עמידה.


הרב דנציגר מזמין אותי לעשות שבת בבני-ברק. דירה בבניין מגורים ישן. בית מצוחצח מבפנים. קירות ריקים מתמונות. כונניות ספרים עמוסות. אין טלוויזיה. עשרה ילדים מסדרים שולחן אוכל ארוך במרכז החדר. הקטנה עם תסמונת דאון. אחות מטפלת בה. גברים יוצאים לתפילה. נשים נשארות. בית כנסת ישן ורעוע. חזן אומר קדיש יסקוּדוּש וייסגוּדוּלשוּמוּ רוּבוּ. בשורוקים.


אבא דנציגר בראש השולחן. אמא בקצה השני. ביניהם עשרה ילדים בגדלים שונים. ההורים לא קמים לאורך כל הארוחה. הילדים מגישים. מפנים. מביאים להורים קערת מים לנטילת ידיים. בן עומד לצד אבא עם מגש. מוכן לקלוט חתיכות חלה. מחלק לכולם. קודם לאמא. אחר-כך לילדים לפי גודל. הילדה עם התסמונת לא מסכימה לחכות. מקבלת חלה שלא לפי התור. למה היא לפני מתלוננת אחות גדולה יותר. היא לא מבינה מסבירה לה אחות גדולה עוד יותר.


למחרת בבית-כנסת חתונה. גדודי ילדים מסתערים על קומץ סוכריות נזרקות. מתארגנות חבורות. נשקלות אסטרטגיות. אתה תעמוד שם. אתם תחסמו מימין. בכל מקרה היבול דל. מביט מהצד. כרגיל. מכוסה טלית. בבועה שקטה משלי. שלא כרגיל מרגיש ערום. חשוף. המקום מעורר קדושה. עולה בי הפסוק שאמר יעקב אחרי חלום הסולם. מה נורא המקום הזה. אין זה כי אם שער השמים.


בדרך מבית כנסת משתף את הרב דנציגר בחוויה. הוא מחייך. מעניין הוא אומר. לפני חודש הזמנתי סייד. רוסי. עבד חצי ערום. כשהגעתי הביתה הוא אומר לי צבעתי אצל הרב זלמן לפני שבועיים. הוא יותר צדיק ממך. איך אתה יודע שאלתי. כשהרב זלמן נכנס הרגשתי ערום. הייתי צריך לרדת מהסולם לשים חולצה הוא מסביר לי.


אחה"צ. סעודה שלישית בבית כנסת. שוב הסתערות ילדים. הפעם על קרקרים, זיתים וחתיכות של דג מלוח. בעל הסעודה חיתן השבוע את הבן השבעה-עשר שלו מצביע הרב דנציגר על ישיש בראש השולחן. כולם נשואים ברוך השם. מדהים. בסוף הסעודה יש הלכה בשם 'מים אחרונים'. זה אומר להרטיב מעט את קצות האצבעות. לא מתחבר להלכה הזאת. נראית לי טרחה מיותרת.


בעל הסעודה הישיש קם בקושי. נתמך על ידי שני צעירים. ניגש לברז. הליכה מאומצת. מרטיב קצות אצבעות רועדות. אחרוינים וואסר הוא אומר. כולם מחכים. מתבונן בישיש מדדה חזרה למקומו. קל לו יותר לקיים מצוות מים אחרונים מאשר לי עולה בי מחשבה. למרות גילו המופלג ומצבו. זה כי אין לו ויכוח. יש לו קבלה. אם או בלי הבנה. זה לא משנה לו. להבין זה טוב. אבל הוא מקיים דברי חכמים גם בלי הבנה.

0 תגובות
פרק נג - מפגש
21/02/2019 19:34
Doron Livne

רעננה. שש ורבע בבוקר. הולך להתפלל. תפילין ביד. כיפה על הראש. מוזר. מרגיש חציית קווים. ברדיוס קרוב יש חמישה בתי כנסת. כולם לא היו כשהייתי ילד. בוחר בקרוב ביותר. מתעטף בטלית. מניח תפילין. קורא קריאת שמע. ברעננה. תפילה שקטה. לחזן קול נעים. תפילה עניינית. גומרים הולכים. מעט נשארים ללמוד אחרי התפילה. נשאר איתם. כל אחד לומד לעצמו.

בבית אמא מכינה חביתה. עברה קורס מזורז למטבח כשר אצל שרה השכנה. סירים, מחבתות, צלחות, סכום. חלבי ובשרי. מסומנים כחול אדום. הרי לא תאכל כל הזמן בחד פעמי מסבירה אמא. מה התוכנית שלך היא שואלת. מתאר לה את השיטה של הרב שיינברג. להסתכל רק על מה שכאן ועכשיו. מה זאת אומרת היא אומרת. בן אדם צריך תוכנית. אתה צריך לחדש ביטוח לאומי. לגשת למשרד העבודה. יש להם קורסים להציע.

הולך לביטוח לאומי. פוגש את אבי מהשכונה. אבי מה שלומך. הוא מסתכל. לא מזהה. מזהה. לא מזהה. מזהה. לא מעכל. פותח עיניים. אתה. הוא צועק. אתה. מכל האנשים בעולם. לא מאמין. אח של איל חזר בתשובה. לא מאמין. למה עשית את זה. מה כבר עשיתי מתגונן. אוכל כשר. לומד תורה. שומר שבת. זהו הוא שואל בחשד. זהו מבטיח לו. טוב הוא אומר. לא כזה נורא.

שבת ראשונה בארץ. יש מיחם לשבת. אין פלטה אבל יש שעון שבת לתנור. מדביק מתגי חשמל עם סלוטייפ. מציע לאמא לוותר על טלוויזיה. לאמא קשה אבל היא מתרצה. טלפון אפשר לנתק יום אחד שואל. אם יהיה משהו דחוף היא מעלה ספק. מסתדרים אומר לה. קונה ירקות כמו שלמדתי אצל בתשבע. עושה סלטים. אמא קונה חלות. מבשלת פעמיים. פעם כשר. פעם לכולם. עורכים שולחן. רגיל לכולם. פינה כשרה בשבילי.

בית כנסת. ערב שבת. משפחות משפחות. מבוגרים בחליפות. אבות בחולצות לבנות. ילדים חלקם ציציות בחוץ. כיפה סרוגה גדולה. פאות מתנפנפות. חלקם בכיפה קטנה סרוגה עם בלורית מפוארת. אחרים בחליפה ומגבעת. שירה מתעוררת. שני קולות. ידיד נפש. אב הרחמן. משוך חסדך אל רצונך. תתרצה אדון כל יכול. אתה יכול לתת גם בלי רצון. אבל יהי רצון. יהי רצון שתתן ברצון. ירוץ עבדך אל רצונך. כמו אייל.

חוזר הביתה. משער החצר כבר שומע המולה. משפחה. כולם באו לפגוש בפלא. הילד חזר. מהדק סביבי הילה דקיקה של שבת. נכנס. חיבוקים. נשיקות. שמחה גדולה. אמא מזמינה להתיישב. יש שני טקסים היא אומרת. אחד קידוש. אחד כרגיל. שר שלום עליכם. אמא מצטרפת. שר אשת חיל. אמא עוקבת אחרי המילים בחוברת. צוחקת. מי זאת אשת חיל היא אומרת. מכבסת. מנקה. מבשלת. צדה. סוחרת. והגבר יושב בשערים.

שר בר-יוחאי. יש עוד הרבה שואלת אמא. אפשר לדלג אומר. מתחיל הטקס הרגיל. אמא מוציאה דף. מרכיבה משקפיים. מקריאה ברכה. בחרוזים. מארגנת פעילות. כל אחד מקבל דף וכלי כתיבה. כותבים ברכות. למה אתה לא כותב שואלת אמא. לא כותב בשבת מסביר לה. באמת עבודה קשה לכתוב היא אומרת. למה אסור לכתוב. רוצה תשובה קצרה או ארוכה מחייך אליה. קצרה היא אומרת. כי ככה כתוב בהלכה.

אפשר להתחיל לאכול שואל איל. רגע אומרת אמא. עכשיו קידוש. נעמד. נוטל כוס יין ביד. כולם מהססים אחרי. מקדש על היין. עכשיו אפשר לאכול שואל איל שוב. רגע אומרת אמא. קודם נטילת ידיים. נוטל ידיים. מברך על הלחם. מצווה לאכול לחם אומרת אמא. המצווה הכי אהובה עלי. עכשיו מותר לאכול שואל איל. אפשר אפשר. בתיאבון. אפשר לקחת מהסלטים הכשרים או שאסור לערבב כשר עם לא כשר הוא מוסיף בחיוך.

אי קטן של שבת בים חילוני. שיחות על חו"ל, סרטים. עבודה. טלוויזיה. טלפון מצלצל. לוקחים את השיחה הצידה. שהשבת לא תראה. הם כרגיל. אצלי חיים ומוות. כל העושה בו מלאכה מות יומת. אפשר שיר שבת שואל. לך על זה הם אומרים. שר כי אשמרה שבת. לחן ספרדי. שים משהו שכולם מכירים. מה שואל. ה-היום יום שישי. לא לא. שים משהו נורמלי. אשכנזי. שר מי האיש החפץ חיים.

אחרי הארוחה. קפה ועוגות בסלון. עוגות פרווה מכריזה אמא. אורי הבן של יניב מתיישב לידי. רוצה את התשובה הארוכה הוא אומר. לאיזו שאלה שואל אותו. למה אסור לכתוב בשבת. מנסה להסביר. מלאכה מוגדרת פעולה המוציאה מחשבה מהכוח אל הפועל. בשבת אנחנו מוותרים על הזכות לפעול כדי לשנות. הבנתי ולא הבנתי. הוא אומר. על זה אומרים טעמו וראו כי טוב. כאילו צריך לשמור שבת בשביל להבין. לא כאילו אומר לא. ממש.

שוקע בכיסא. עיניים כבדות. חושב על מה שאומר רב נחמן. כל הקולות בעולם הם מחמת החיסרון. גם קולות השמחה. מחמת שהיה חסר לו ובא לו. צדיק מוצא בלחם ומים כל עולמו. בשבת אין חיסרון. יש רק יש. יש מושלם. ויש. יש משפחה אהובה. כמה התגעגעתי. מביט בהם משוחחים. נחת. עיני נעצמות. לילה טוב אומר. מוקדם הם מתפלאים. שנת השבת קוראת לי מחייך. לילה טוב.

0 תגובות
פרק נב - אויר ארץ ישראל
14/02/2019 20:58
Doron Livne

טיסה לארץ. יושב על כיסא מעבר. ליד החלון ילד כבן עשר. עומד על הכיסא. מסתובב. קופץ, זז. בינינו אחותו הגדולה. נראית אולי בת ארבע-עשרה. קשה לדעת. בוגרת. עם אוזניות. העולם מבחינתה מאכזב. בשורת הכיסאות מאחוריהם אמא. עם ספר. ליד אמא אח קטן. אולי בן ארבע. הוא מקנא בחופש שזכה לו אחיו הגדול. אמא אומרת בשקט. שב רועיקי. רועיקי לא יושב.

פותח חוק לישראל. גמרא. "בחזקת מי רבי אילא אמר בחזקת יורשי האם רבי זירא אמר בחזקת יורשי הבן". כבר לא סינית.  המילים 'בחזקת מי' הן השאלה. סוגיה של ירושה. הגמרא ממשיכה: "כי סליק רב זירא קם בשיטתיה דרב אילא". 'כי סליק' בארמית זה קם. הלך. יצא. בא. הרב שיינברג מבאר 'סליק' כך: רב זירא יצא מבבל והלך לארץ ישראל. 'קם בשיטתיה' זה אומר שרב זירא קיבל את שיטתו של רב אילא בוויכוח.

עוריקי מסרב לשבת. האח הקטן ליד אמא רוצה גם. אמא בנגיעה עדינה בזרועו מכניעה אותו. הוא נשען לאחור. חולם. בדמיונו גם הוא עומד על כסא. רועיקי שואל שאלות. למה חור שחור בולע הכל. לפעמים כוח המשיכה של כוכב חזק כל כך שהוא מושך אליו גם את האור מסבירה אמר. אבל איך כוכב נהיה כל כך חזק עוריקי מקשה. עוריקי שב אומרת אמא.

מנסה להתרכז בגמרא: "קם רבה בשיטתיה דרבי זירא". רבה מתערב בוויכוח. מצודד בעד דעתו הישנה של רב זירא. "אמר רבי זירא שמע מינה אוירא דארץ ישראל מחכים" רב זירא שעכשיו מייצג את הדעה ההפוכה אומר 'שמא מינה'. זאת אומרת מכאן אני מבין. שאויר ארץ ישראל מחכים. האוויר בארץ ישראל נותן שכל לבן-אדם. מה קשור אוויר לחכמה. הוא בטח לא מדבר על מולקולות.

האחות הגדולה לידי מורידה אוזניות. אמא נגמרו לי הבטריות. יש לך בתיק בטריות חדשות אומרת אמא. הילדה מחטטת בתיק. אין הילדה מודיעה. הם שם אומרת אמא. חפשי טוב. אין בטריות הילדה מתעצבנת. אז אין בטריות אומרת אמא. לא בעיה שלי שלא התארגנת כמו שצריך לנסיעה. אמרתי לך לעבור עוד פעם על התיק לפני שנוסעים. הילדה מתחפרת בכיסא. כועסת על העולם.

יש לי בטריות. מוציא ונותן. לא צריך אומרת לי אמא. הבטריות בתיק. היא פשוט לא יודעת לחפש. הילדה זורקת בכעס את התיק על אמא. בבקשה. תחפשי היא נפגעת. אמא לא מוצאת בטריות בתיק. הילדה לוקחת את הבטריות  בחיוך ניצחון. תגידי תודה אומרת אמא. הילדה כבר עם אוזניות. היא לא שומעת. מתנצלת אמא עם צחוק נבוך. תודה היא מוסיפה. בכיף עונה לה. הילדה פוזלת אלי. משחררת חיוך קטן. לוחשת תודה. היא שומעת מצוין.

אוויר ארץ ישראל מחכים. מה הקטע של רב זירא. יכול להיות שהוא משתף תובנה נשגבת. יכול גם להיות שהוא בדרך לא הוגנת משתיק את רבה. יואיל כבוד הרב רבה ויעלה לארץ ישראל. אז יחכים. ויבין כמוני שרב אילא צודק. חושב על רב שיינברג. הוא בטח מכיר את הגמרא הזו. למה הוא לא עולה לארץ ישראל ומחכים.

דיילת מגיעה. מבקשת מרועיקי לשבת. אמא מצטרפת למאמצים להושיב את רועיקי. רועיקי לא יושב. שב כבר יא דפוק צועקת עליו אחותו. רועיקי מתיישב. האחות שמה עליו חגורה. ובא לציון גואל. הילדה מחייכת אלי. רואה שראיתי. עושה לי פרצוף של איזה אמא מפגרת יש לי. היא הבוגרת בבית. ואיפה אבא שלה. אולי נשאר לעבוד עוד כמה ימים בניו-יורק. אולי הוריה גרושים.

חושב על אמא שלי. שבע שנים מאז הייתי פעם אחרונה בבית של אמא. גירוד מתגנב אל מתחת לכיפה. זקן הפרא שגידלתי מציק לי. בניו-יורק קל להסתובב עם כיפה וזקן פרא. את אף אחד זה לא מעניין. חושש שבארץ יהיה אחרת. אולי לא. מי יודע. אויר ארץ ישראל מחכים. בכל זאת מתהפכת הבטן. אמריקה.

0 תגובות
פרק נא - ישראל
08/02/2019 09:37
Doron Livne

לא יודע מה להחליט. לחזור לארץ או להשאר באמריקה. מגיעים הימים הנוראים. הולך לסליחות. באמת נורא. כל ה'חטאתי' 'עוויתי' 'פשעתי' הזה. עושים מה שעושים כל השנה. עשרה ימים של חטאתי עוויתי פשעתי.  הכל נסלח. פעם אחת מספיקה לי.


מוצא בית חדש. בעל בית ישראלי. קוראים לו ישראל. דיבור מינימלי. גר בקומה עליונה. משכיר מרתף וקומה ראשונה. יש חצר גדולה. מבקש מישראל לשכור את החצר לשבוע. לבנות סוכה. הוא מרים גבה. עשה מה שבא לך הוא אומר. חייב לשלם מסביר. כך ההלכה. מושיט לו שטר של עשרה דולר. הוא לוקח את שטר ומסתלק.


יום כיפור. המון מתפללים לבושים לבן מכף רגל עד ראש. מכוסים טליתות. שואגים שלוש-עשרה מידות. ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים. נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה. לא צועק. בתורה הפסוק מסתיים ב"נושא עוון ונקה לא ינקה". בתפילה אנחנו עוצרים ב'נקה'. את ה'לא ינקה' משמיטים.


המחשבה שאפשר להתחיל דף חלק מושכת. מצד שני. יש לי ספר עבה של דפים חדשים שפתחתי. ללא תועלת. מצד שלישי כיפורים זה כמו מקלחת. מחר אתלכלך שוב. זאת לא סיבה לא לשפשף טוב טוב מאחורי האוזניים. עושה חשבון. עשר שנות נישואין כושלים. טיפשות ושחצנות. הרבה כעס. חוסר תקשורת. לא בסיס כלכלי. לא מקצוע. לא חברים. לא משפחה. אשמתי. בגדתי. גזלתי.


בוכה. מה עשיתי. מה אעשה. זועק אל הקדוש ברוך הוא. הזעקה שלי מתמזגת עם זעקת הקהל. ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. מתמזג. כל כולי כלל. בלי פרטי. תפילה עולה בי. אל נא רפא נא לו. מבקש על אבא. נכון שאין סיכוי אבל אולי. אל נא רפא נא לה. מבקש על לידיה. שמור עליה. שלא תכעס. אל נא רפא נא לי. מבקש על עצמי. לא משהו מסויים. רק תן כיוון.


למחרת מלא אנרגיה. בונה סוכה. הכי גדולה שאפשר. פטיש מסמר לוקח מהר. חמישה מטרים אורך. שלושה מטרים רוחב. שולחנות. כסאות. תאורה. קישוטים. כמה אורחים אתה מתכנן שואלת בתשבע. לא מתכנן. רוצה סוכה גדולה. ישראל בעל הבית צופה בי מהקומה השנייה. השמועה על הסוכה עושה כנפיים. ערב חג אין מקום לעמוד. אוכל. שתייה. שמחה.


שבעה ימים ושבעה לילות הסוכה מלאה. אנשים באים עם אוכל. יושבים. מברכים. מקיימים מצווה. שותים לחיים. מדברים. מספרים. צוחקים. ישראל משקיף עלינו מחלונו יום יום. לא מתערבב. לילה אחרון של חג. ארבע בבוקר. שלושה חברה מפלורידה באו עם מנות פלפל. שותים ערק. מספרים סיפורים של בעלי תשובה.


נכנס ישראל. השיחה נודמת. הוא מתיישב. מוזגים לו כוסית. שותה באחת. מה קרה. מוזגים לו עוד כוסית. מחסל גם אותה. מחכים לשמוע מה יש לישראל לאמר. כמה התרחקתי הוא מדבר לאט. שנים. על אבא לא אמרתי קדיש. לא ישבתי עליו שבעה. כלום. הוא משתתק. אבא שלי. לא רוצה להגיד עליך קדיש. לא רוצה לשבת שבעה. רוצה לראות אותך. רוצה לחבק.


חוזר לארץ מאירה מחשבה. עולה לארץ ישראל. יהיה מה שיהיה. תודה בורא שלי. תודה על ההדרכה. חוזר לארץ. זה סופי.


אמריקה.


0 תגובות
פרק נ - שאלה
31/01/2019 19:35
Doron Livne
יושבים במקדונלדס. מזמינים ארוחת ילדים לאדית. אדית מתעניינת יותר בפרס שקיבלה עם הארוחה. אתה לא אוכל שואלת לידיה. לא כשר כאן אומר לה. לידיה נראית טוב. מסתדרת בלעדי. איך בבית ספר שואל את אדית. אדית מסתכלת על אמא שלה. מקבלת אישור ואומרת בסדר. מחייכת אלי במבוכה. חוזרת להתעסק בפרס. ליבי נשבר.
מדבר בקושי. אחי התקשר. לאבא שלי חזרה המחלה. יצאו לו פצעים על השפתיים. הוא חשב פצעי לחץ. פגש במקרה רופא. הרופא המליץ לו בדיקה. מלנומה דרגה ארבע. אין סיכוי לצאת מזה. אתה חוזר לארץ. לידיה שואלת. לא יודע אומר. תבואי איתי שואל. לאן בדיוק היא שואלת. אסע ראשון. אארגן לך מקום לנחות בו. נראה היא אומרת.
בתשבע מבשלת. יושב באפס מעשה ומתבונן בה. מיום שנפגשנו בדירה ההיא בג'מייקה כל הזמן יחד. רק התגרשת מזכיר לעצמי. למה למהר. מצד שני בתשבע לא מוצאים כל יום. אבא שלי גוסס אומר לה. אל נא רפא נא לו אומרת בתשבע. עוצרת ממעשיה. מתבוננת בי ושואלת. אתה חוזר לארץ. לא יודע עונה לה. תבואי איתי שואל בחזרה. לא יודעת היא אומרת. טוב לי באמריקה.
שיעור עם הרב שיינברג. פרשת ואתחנן. בפרשה דברי החכם בהגדה של פסח. מה העדות והחוקים והמשפטים. הגדת ילדים מציירת חכם עם כיפה. הרשע מרושל ומוזנח. כבר למדנו שזה לא כך. אומר הרב שיינברג. שניהם עם כיפה. אבל לא רק המראה החיצוני זהה הוא שואג. שניהם חכמים. הרשע חכם. חכם שלא רואה עצמו חלק מהכלל. לחזור לארץ זה להיפרד מהרב שיינברג.
אבא גוסס. הוא עזב את הבית כשהייתי בן עשר. הודיע לאמא שיש לו מישהי אחרת. אמא בתגובה ירדה לאילת. שלא יחשוב שהוא יכול ללכת ולהשאיר אותה עם כל הבלגן של גידול ילדים. הוא הסיע אותנו להורים שלו בקיבוץ אפיקים והסתלק. כולם באפיקים אמרו על אבא שהוא נבלה. כולם גם אמרו "כמה אתה דומה לאבא שלך. שתי טיפות מים"
בתשבע מציעה שאשאל את הרב שיינברג. מה לשאול שואל. לשאול אם לחזור לארץ או להישאר מסבירה בתשבע. רעיון מזעזע. בתשבע לא מבינה מה הבעיה. הבעיה היא שמישהו אחר ייקח החלטה בשבילי. לא בא בחשבון. נראה לי פשוט היא אומרת. ואם ייתן תשובה שלא נראית לי שואל. לא יודעת היא אומרת. זאת עדיין החלטה שלך. מפי בתשבע זה נשמע פשוט והגיוני.
אבא גוסס. בסוף כיתה י' החלטתי לעזוב את בית ספר. אבא רוצה לדבר. פעם ראשונה בהיסטוריה הפרטית שלי. יוזמה של אמא מודאגת. אתה הורס את העתיד שלך הוא אומר. תסביר מבקש ממנו. בלי תעודת בגרות לא תוכל ללמוד באוניברסיטה. למה אוניברסיטה שואל אותו. שתהיה לך פרנסה טובה. למה צריך פרנסה. לפרנס משפחה הוא עונה. ומשפחה צריך כדי שיהיה לך מה לעזוב מתריס כנגדו.
בשבת ניגש אל הרב שיינברג. ברכיים רועדות. רוצה לשאול שאלה אומר לו. תבוא מחר בבוקר הוא אומר. נותן כתובת. בדרך אליו למחרת פוגש אותו ברחוב. לפני שהוא פותח את דלת ביתו הרב שיינברג מיישר עניבה. מכניס חולצה עד הסוף. מפתיע. האנשים בבית הם האנשים הכי חשובים אומר הרב למראה המופתע שלי. אצלי זה בדיוק להפך.
אבא גוסס. לקראת סוף הצבא זרקו אותי מקורס מ"כים. אבא הרים טלפון למח"ט שיחזיר אותי לקורס. זה עיצבן אותי. מה הוא מתערב לי בחיים. עליתי אליו לירושלים. להביע זעם. מצאתי את עירית האישה השנייה בוכה. אבא עזב אותה לטובת אישה שלישית. מצאתי עצמי מנחם אותה. אין חכם כבעל ניסיון. נבלה היא אומרת. חסר רק שתזכיר את הדמיון בינינו. שתי טיפות מים.
חדר עבודה קטן. הרב שיינברג יושב לידי. מאותו צד של שולחן כתיבה התופס חצי חדר. ים של ספרים. מספר לרב שיינברג על אבא. מספר על לידיה. על אדית. על בתשבע. משתתק. הרב חושב. הרב שלי. יש לי רב. רב שאפשר להתייעץ איתו. לשאול אותו. איזה אושר. מה שיאמר לי אעשה. הוא הרב שלי. סע לישראל הוא אומר. ברכה והצלחה. אבל. אומר לו. איך אסע. אתה הרב שלי. אני הרב שלך הוא שואל בנועם. כן עונה לו. אז הרב שלך אומר לך סע לישראל. ברכה והצלחה.
אמריקה.

0 תגובות
פרק מח - בר מצווה
17/01/2019 23:22
Doron Livne
לא עשיתי בר מצווה. חזרתי בערב אדום ומשולהב ממשחק כדורגל שכונתי. אמא מגישה ארוחת ערב. עוד מעט יש לך בר מצווה היא אומרת. בר מצווה. לא אומר לי כלום. הולכים לבית כנסת מסבירה אמא. עולים לתורה. לא נשמע טוב. זה חובה שואל. לא. אומרת אמא. רק אם אתה רוצה. צריך ללמוד לקרא בתורה היא מוסיפה. עכשיו ברור שזה לא בשבילי. תנסה אומרת אמר. שיעור אחד.
הרב המלמד נראה ילד. חיוור. ממושקף. כולו פצעונים. מבטא מגוחך. אמא משאירה אותי איתו לבד. הוא מנגן טעמים ומבקש שאחזור אחריו. מביך. חוזר על כל טעם כמה פעמים עד שהביצועים שלי מספקים אותו. לא רוצה בר מצווה אומר לאמא שבאה לאסוף אותי. זאת לא חובה חוזרת ואומרת אמא. היא מאוכזבת? לא ברור. מבחינתי עדיף כדורגל.
בניין רב קומות במרכז מנהטן. בכניסה קיר מלא שמות כל מי שמתאכסן בבניין. עיר שלמה בבניין אחד. שמו של עורך הדין של חיים תופס קומה שלימה. מרשים. במנהטן הגודל כן קובע. והמיקום. אבל לא באמת כל הקומה שלו. הוא שוכר את כל הקומה ומשכיר חדרים חדרים לעורכי דין. משרדי קוביות קטנות. העיקר שיוכלו לאמר שהמשרד שלהם במנהטן. 5000 דולר למטר מרובע.
מר סליימר מחכה לך אומרת מזכירה נאה. היא מובילה אותי דרך מבוך משרדים וחדרי ישיבה אל משרד מרווח ומפואר. חיים יושב בפינה על ספה. נראה נזוף מתמיד. מר סליימר צעיר. מפיץ ריח אפטרשייב יקר. התנהלותו חיונית וקורקטית. ברוך הבא. שב בבקשה. מר סליימר מציג עצמו בקצרה ומסביר. כוונתו לפתור את הסכסוך בדרכי שלום.
אין שום סכסוך אומר. הלקוח שלך שלח בריונים לזרוק אותי מהבית. סיכן את חיי וחיי כולם שם. הלקוח שלך צריך לשלם. אתה לא רוצה לשמוע את הסכומים שעליהם מדברים עורכי הדין שלי. לא מעוניין להרוס לחיים את החיים. מעוניין להכאיב לו. שילמד. עשרת אלפים דולר לבתשבע ולי נשמע כמו סכום שיכאיב אבל לא יהרוס. חיים נחנק. לבתשבע ולך אומר חיים בתקווה. לא. עונה לו. לכל אחד.
חיים מתרגז. אתם גרים חינם כבר חצי שנה. מר סליימר משתיק אותו. מחייך אלי ואומר. סגור. נחתום על זה. הנחישות של עורך הדין מלמדת שבאמת יכולתי לדרוש סכום הרבה יותר גבוה. תוריד בבקשה מהסכום את שכר הדירה שלא שילמנו אומר. מר סליימר מחייך בניגוד לרצונו. ותוריד חמישים דולר נוספים. שחיים יקנה ונטה למטבח ומנעול לשירותים. מזה הכל התחיל.
התעשרתי ברגע. בדרך הביתה נכנס לחנות ספרי הקודש. המוכר זוכר אותי. לוחץ יד. רוצה תפילין אומר לו. וטלית. הכי טובים שיש. המוכר מוציא בחרדת קודש סט תפילין מהודר. מניח עלי תפילין של ראש. מתאים את הקשר. מניח עלי תפילין של יד. מודד את אורך הרצועה. מקצר. עומד בחנות ענוד תפילין ובוכה כמו ילד. תפילין שלי. ברוך אתה ה'. אלהינו מלך העולם. שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
ואהבת את ה' אלהיך. בכל לבבך. בכל נפשך. ובכל מאדך. גופי שר תודה. גבי מזדקף. ראשי רוכן מטה. מבטי הולך פנימה. אל הלב. לב פועם. חי. איזה שם לכתוב על הנרתיק שואל המוכר. שאלה. שם משפחתי ליבנה. בלי יוד. שם משפחתה של לידיה מזרחי. היא עיברתה למאור. כשהתחתנו נרשמנו כמאור-לבנה. עכשיו אנחנו בתהליך גירושין. איזה סלט. תכתוב מאור אומר לו. נבואה בהיסח דעת. התפילין יזכירו לי ילדה שעומד להשאיר מאחורי באמריקה.
שבת. בר מצווה בבית הכנסת אורח חיים. ילד דק מצפצף קריאה בתורה.אחרי הקריאה הרב שיינברג מזמין אותו לעמוד לצידו בזמן שהוא מדבר. הרב לא מדבר אל הקהל. הוא שם יד על כתפו של הילד. מדבר אליו. זה לא סוד שאף אחד לא חי לנצח אומר הרב שיינברג. יבוא יום שאני. ההורים שלך. כל מי שכאן סביבך. לא נהיה כבר. עול התורה יפול על הכתפיים שלך. תפקידך יהיה אז להעביר את התורה לבנים שלך. אתה צריך עכשיו לשקוד על לימוד תורה. כדי שכשיגיע הרגע יהיה לך מה להעביר הלאה.
המילים של הרב שיינברג מרעידות את הילד. מחויבות עצומה נופלת על כתפיו. עול תורה ומצוות. עיניו אומרת כן. אני מקבל על עצמי. מתעורר בי כמיהה להיות גם חלק מאותה שרשרת דורות ממשה רבנו. חושב על אב. חושב על סבא. חושב שאין לי מושג מי היה אבא של סבא. חושב שאין לי תורה להעביר. אין לי בנים להעביר להם את התורה שאין לי. אמריקה.
0 תגובות
פרק מז - רבי עמרם
10/01/2019 20:43
Doron Livne
לימודי קודש ממלאים את יומי. לא לומד כל היום. אבל כל היום בתוך זה. מתעוררת בי הכרה משמחת של היותי שייך לעם. חונכתי להיות אדם אוהב אדם. באשר הוא אדם. דמיינתי כמו כולם שאין דתות. שאין גבולות. שכל בני האדם חיים יחד בשלום. ככה שרנו במלא גרון. אהבת עם ומולדת התנגשה חזיתית עם היותי אדם. יהודיזם ולאומניזם היו מילים גסות.
בבית של חיים נשארנו מיימון בתשבע ואני. חיים עצמו נעלם. צו הרחקה תלוי ועומד מעל ראשו. הוא פוגש מדי פעם את מיימון. מבקש ממנו שיבקש ממני שאסכים להיפגש. מושך אותו. לא ממהר לשום מקום. אבא של בתשבע בא לביקור. מקבל חדר בבית של חיים. בבוקר הוא איננו. מרתיח מים לקפה. הוא מופיע. היה בבית כנסת. תשתה קפה שואל. תודה הוא אומר ומתיישב
התפללתי בבית כנסת הסורי הוא אומר. יש שם מתפלל אחד נחמיאס. עזרא נחמיאס. אחות שלו שולה באשדוד. עובדת גננת בעירייה. הבת שלה לומדת עם צביקה. הבן של מחלוף. יש לו נגרייה במגדל. משתתק. מגיש לו קפה. אומר תודה אמיתית. מברך. לוגם לגימה מדודה. משתהה. מתענג על הלגימה.
יש ליד פה חנות הוא אומר. דברי קודש. בדיוק פתח כשעברתי. למנהל קוראים יהונתן. עכשיו נהיה ג'ונתן. סבא שלו היה חי כפר מהכפר שלנו במרוקו. עכשיו הוא חבדניק. התחתן עם אמריקאית. ג'ודי. ג'ודי וג'ונתן. בקושי מדבר עברית. ג'קי. אבא שלו התגרש פעמים. חי היום בבית שמש עם אישה שלישית. הביא איתה עוד ילד. עובד בדואר. בסניף המרכזי.
מאיפה הוא יודע את כל הפרטים על כל האנשים האלה. למה הוא אוגר אותם. תעלומה שלקח לי זמן לפתור. אותי הוא לא שואל פרטים. אבא שלי נולד בקיבוץ אפיקים אומר לו. 1934. ליד הכנרת. סבא שלי בא מחצי האי קרים בתחילת המאה העשרים. הוא בא לבנות את הארץ. זה מה שעשה כל חייו. הוא מקשיב ושותק. הנחת תפילין הוא שואל. לא. אין לי. חבל אומר אבא של בתשבע. עמרם. היום בשבילי הוא רבי עמרם.
בתשבע נכנסת עם קניות. אכלתם משהו היא שואלת. עצרתי במאפיה פה ליד אומר רבי עמרם. לא רחוק. שייכת לאחד דוד. דוד בן שושן. את מכירה אותו. אח שלו עבד שנים מפקח במשרד החינוך. חיים בן שושן. בתשבכ לא מכירה. קפה שתית היא שואלת. גם קפה כבר קיבלתי הוא עונה. טוב אומרת בתשבע. אכין צהרים. היא מוציאה עופות. דגים. ירקות. פירות וניגשת למלאכה.שבת באמצע שבוע.
נקבעת פגישה עם חיים. מגיע עם מכשיר הקלטה. יהודי לא מתנהג ככה ליהודי אומר חיים. צוחק ואומר לו. חיים. טעות קטנה שלי והבריונים ששלחת לזרוק אותי לרחוב היו מכניסים אותי לבית חולים. לא שלחתי שום בריונים הוא מתמם. נזכר ביום ההוא. כל הדברים בחוץ. רהיטים. בגדים. כולם בפחד. נזכר בפגישה עם הרב שלו. איך "המליץ" לי להסתלק.
הרב שלך צדק. אומר לחיים. הוא אמר לך לא לערבב בבית גברים ונשים. אבל אתה תאב בצע. גרידי. טמעה. רצית תפוסה מלאה ומהר. הלכת נגדו. בגלל זה הסתבכת. בגלל זה הבאת עלינו את הבריונים. לא בגלל זה הבאתי את הבריונים הוא מתרגז. הבאתי אותם כי… לא שומע את ההמשך. מה זה משנה למה חושב לעצמי. פלת בפח. הלך עליך.
מתרגם את הקלטת לאנגלית והולך למשטרה. הבלש זוכר אותי. זוכר את פרטי המקרה. קורא בעיון את תמליל הקלטת. נוציא נגדו צו מעצר הוא אומר. הצו נכנס לתוקף תוך עשרים וארבע שעות. עכשיו זה תלוי רק בך. תתקשר אלי מחר בערב. אם תרצה שנעצור את חיים. נעצור אותו. אם תרצה שלא. לא. הוא לוחץ לי יד. יד שבתוכה נמצא עכשיו חיים.
בבית מיימון בתשבע ורבי עמרם מזמינים אותי להצטרך אליהם לארוחת ערב. ארוחה כיד המלך. שפע. שמעת שואל מיימון. הוציאו נגד חיים צו מעצר. כן. שמעתי אומר לו. חיים הוא בעל הבית מסביר מיימון לרבי עמרם. מיימון מתנדב לספר לרבי עמרם את השתלשלות העניינים עם חיים. רבי עמרם מקשיב בשקט.
טלפון מצלצל. עורך הדין של חיים. מבקש להיפגש. אתה יכול לפגוש את עורך הדין שלי אומר לו. לא ידעתי שיש לך. מחייך לעצמי. באמת אין לי. תגיע למשרד. הוא מבקש. נדבר. בלי עורכי דין. צוחק. איך אפשר בלי עורכי דין. אתה עורך דין. צודק הוא אומר. תבוא רק לשמוע. אתה לא חייב להחליט במקום. רק תקשיב. מתרצה. קובעים פגישה. למחר. אמריקה.
0 תגובות
פרק מו - יסודות
03/01/2019 19:44
Doron Livne
שיעור הלכות חנוכה. הרב שיינברג לא מבין. בשולחן ערוך כתוב מצווה בחנוכה להדליק נר בכל יום. הידור מצווה להיות הולך ומוסיף. היינו ביום הראשון נר אחד. בשני שניים וכולי. אם יש יהודי בלי נרות כותב עוד השולחן ערוך. יש לוותר על ההידור ולתת נרות לזה שאין לו. הרב לא מבין למה לוותר על הידור מצווה בשביל איזה נייבך שאין לו נרות.

לי זה נראה מובן מאליו. צריך לוותר. לא מובן לי למה הרב שיינברג לא מבין. מעז לדבר בפעם הראשונה. זה נראה לי פשוט וטבעי שצריך לוותר. הרב מביט בי. מתלבט אם לבזבז עלי זמן יקר. לוקח נשימה עמוקה ואומר. זה לא משנה מה נראה לך. השאלה היא הלכתית. לא מתמטית. שני מקיימי מצווה לא בהכרח שווים אחד מהודר. ובשום מקום אחר בהלכה לא מצאנו שיש לוותר על הידור מצווה.

כדי להתווכח עם הרב שיינברג צריך מקור הלכתי. ואין לי. מה עם חב"דניקים שמקימים דוכנים של תפילין שואל. הרב נאנח. באמת עדיף היה שישבו וילמדו תורה. לא מוותר. שואל עוד. אחד עם תפילין כל היום. פוגש אחר שאין לו תפילין. ייתן לו כמה דקות לקיים מצוות הנחת תפילין. ויחזור ויניח את התפילין על עצמו. הרב שיינברג שותק. חודר בכולנו מבט. רוכן לכיווננו. מנופף אצבע ואומר. אגלה לכם יסוד נוראי.

עם ישראל גוף אחד. לוחש הרב סוד גדול. כל מצווה אנחנו מקיימים בשם כל ישראל. אם יש בגוף ישראל יהודי במדרגה לענוד תפילין כל היום. עדיף שיהיו התפילין על ראשו. ולא על ראש איזה נייבך. יהודי אחד. במעשה אחד. יכול לכפר על כל ישראל. המציל נפש אחת בישראל מציל עולם ומלואו. בנפש הזאת מדובר אומר הרב שיינברג וטופח לעצמו על החזה.

שבת אחרי מנחה. זורמים אל סעודה שלישית. מחכה לרגע הזה כל השבוע. עונג שבת. מחר צום י"ז בתמוז. לא יודע מתי מתחילים לצום. שואל מישהו. הוא לא יודע. הוא שואל אחר ששואל אחר ששואל את הרב. מי השואל שואל הרב שיינברג. כולם מצביעים עלי. מתכווץ. מרגיש ערום אל מול מבטו. הרב מחייך ומזמין אותי לפסוע לצדו.

פוסעים בנחת. הרב מדבר. סיימנו תפילת מנחה הוא אומר. אנחנו ניגשים ליטול ידיים. מברכים על נטילת ידיים. עושים המוציא. אחר-כך דברי תורה. שירה. אחר כך מים אחרונים. ברכת המזון. ברכה על היין. ברכה מעין שלוש. אחר-כך ערבית של מוצאי שבת. הבדלה. סעודת מלווה מלכה. מחר בבוקר אוהו… הרב שיינברג מפסיק דיבורו. בידו מסמן את המרחק העצום שיש עד מחר בבוקר.

מגיעים לכיור. בתור לנטילה אחרי הרב שיינברג. בחור צעיר מושיט לרב נטלה מלאה מיד עד גדותיה. הרב נוטל את הנטלה ביד ימין. מעביר אותה לשמאל. מערה מים על יד ימין שלוש פעמים. מעביר את הנטלה ליד ימין. מערה שלוש פעמים מים על יד שמאל. נושא ידיו לגובה החזה. ברוך. אתה. ה'. אלהינו. מלך. העולם. אשר. קדשנו. במצוותיו. וציוונו. על. נטילת. ידיים. כל הנוכחים עונים אמן.

מתיישבים לשולחן. שקט. הרב מניף שתי חלות קלועות ענקיות. עוצם עיניים ואומר. ברוך. אתה. ה'. אלהינו. מלך. העולם. המוציא. לחם. מן. הארץ. כולם עונים אמן. הרב בוצע חלה עליונה. טובל במעט מלח ואוכל. שני צעירים נושאים את החלות משני צדי השולחן ומחלקים חתיכות חלה לכולם. מקבל חתיכה. לועס חלה. לעיסה עליונה. קדושה.

דברי תורה. דממה. אין זז ואין נע. הרב שיינברג שותק. חודר בנו מבט. רוכן קדימה. מנופף אצבע. ואומר. איי אם גוינג טו טל יו איי נויירא ייסויד. אני עומד לגלות לכם יסוד נוראי. בידוע שייעקוב צדיק. עיישו רשע. הרב מפסיק מעט בדיבורו ואז מרעים קולו. שלא תחשבו שייעקוב לבש שטריימל ועיישו לבש ג'ינס וטריקו. שניהם לבשו שטריימל. הרב נשען לאחור. הוא סיים את דבריו.

הרב שיינברג תר בעיניו את קהלו. מחפש הבנה. הוא מבאר. אם לרוע היה פנים. היה קל להכיר בו. היה קל להתרחק ממנו. להישמר מפניו. תורה לא היינו צריכים ללמוד. לימוד תורה מוסיף הרב שיינברג. פירושו ללמוד להבדיל בין טוב לרע. ואז לסור מרע ולדבוק בטוב. מה שטוב בזמן אחד יכול להפוך לרע רגע אחרי. מה שטוב לאחד רע לשני. מה שטוב קצת יכול להפוך רע בהרבה. ולהפך.

ברוך הבא לעולמה של תורה. אומר לעצמי. סוף סוף התקבלת. אמריקה.

0 תגובות
פרק מה - הלכה
27/12/2018 19:48
Doron Livne

פסח באופק. בתשבע נוסעת למונסי. עיירת חרדים באפ-סטייט ניו-יורק. שעה וחצי נסיעה צפונה. רב בשם יוסף יגן מארח חוזרים בתשובה. צריך להירשם. נרשם ורץ לשיעור עם הרב שיינברג. למרות הקביעות וההתמדה אף אחד מהנוכחים לא מדבר איתי. לא שואלים אפילו לשמי. למעשה אף אחד לא מדבר בכלל. אין שאלות. אין ויכוחים. רק הרב שיינברג מלמד בקולו.

 

הרב קורא סעיף מתוך שולחן ערוך. קורא על הסעיף ביאור בשם משנה ברורה. קורא גם הערות בשם באר היטב. עוד ביאור בשם עזר מציון שמפנה להערות של המגן אברהם. הרב שיינברג שולח בחור להביא ספר. מגן אברהם. מגן אברהם מפנה למישהו בשם ט"ז. הבחור מביא גם אותו. זהו שיעור שלישי בענייני ציד זבובים ויתושים בשבת.

 

משתגע. רוצה לשאול מה לעזאזל. בחיאת זומזום. מדובר בזבובים ויתושים. סגור עניין. נושא הבא. לא מעז לאמר כלום. יש משהו מעורר יראה ברב שיינברג. באדיקות שלו ללימוד. מביט בו מעיין בענייני זבובים בשבת. דיון המשתרע על פני דורות. במשנה. בגמרא. גאונים. ראשונים. אחרונים. כל דור ומסקנותיו. שיקוליו. השגותיו. כל דעה כתובה מחייבת התייחסות. אפשר למות.

 

שבת. שתיים לפנות בוקר. עולם דומם. קורא חוק לישראל. שקוע עמוק בלימוד. זבוב מתיישב על דפי הספר. בשקט של צייד מקרב את ידי אל התמים. קולו של הרב שיינברג נשמע. שבת היום. עוצר ידי מהתקדם. דע לך זבוב יקר. ביום רגיל היית כבר מת מזמן. אבל היום שבת. ואיזה דיון יש עליך. הזבוב מטייל על הספר. עוצר על המילה 'לבנו' מהפסוק לָמָּה תַתְעֵנוּ ה' מִדְּרָכֶיךָ תַּקְשִׁיחַ לִבֵּנוּ מִיִּרְאָתֶךָ של ישעיהו.

 

מביט בזבוב. קדושה מפתיעה אותי. בוקעת מתוכי. מבעירה את גופי באש רכה. שכינה יורדת אל עולם דומם טובל ביופי. הוד. הדר. שפעה. הכרה. כמה נפלא. גם לזבוב מגיע יום אחד בשבוע מנוחה. יום להוות. יום שאננות. יום ללא דאגה. מילים של שיר שבת שלימדה אותי בתשבע מתנגנות. מעין עולם הבא. כך חוזרים לגן עדן. שבת. זבוב. שלווה.

 

ערב פסח. נוסעים למונסי לליל סדר. הנסיעה ממלאת ליבי נוסטלגיה. מזכירה נסיעות משפחה צפונה לליל סדר בקיבוץ אפיקים. שדות נפרשים. שטחים פתוחים. מתחרים מי רואה ראשון את הכנרת. שדרת עצי זית מבשרת שהגענו הביתה. אפיקים. חמשת-אלפים איש בליל סדר. דודה יעל מנגנת פסנתר. מנצחת על מקהלה. סבא שומר לכולם מקום. סבתא דואגת שיש מספיק אוכל לכולם.

 

במונסי מתקבצים אל בית הרב יוסף יגן כחמשה-עשר חברה. ממהרים לתפילה של חג. אחרי התפילה מפזרים אותנו לבתים מארחים. מצוות הכנסת אורחים. ממש רבים עלינו. הסדר כלל לא דומה למה שמוכר לי. אין צחוקים בזמן קריאת הגדה. אין שירה בכמה קולות. אין מתנות אביב של אמא. טקס זיכרון ליציאת מצריים. אכילה ושתייה בהסבה. זה אומר לאכול ולשתות עקום. הכי לא נוח שאפשר. דרך חירות הם קוראים לזה.

 

מצה כזית. כמה זה כזית? דיון של אלפיים שנה. המארחים הולכים על 26 גרם. שיטת הרא"ח נאה. יש להם משקל זהב מהודר. שוקלים מצה כנגד משקולת. אנשים רציניים ומכובדים שוקלים חתיכות מצה לכל סועד. מברכים. יושבים עקום. שותקים ולועסים מצה. צריך לסיים את המצה תוך כמה דקות. לועס ומתמלא שמחה לא מוסברת. הגעת הביתה לוחשים לי מלמעלה. ברוך הבא.

 

לשנה הבאה בירושלים הבנויה. יש לי קושיות שלא מן ההגדה. אפשר? בבקשה מסביר פנים המארח. קושיה ראשונה. למה ירושלים בשנה הבאה. למה לא עכשיו. המארח מחייך ואומר שאין בית מקדש. קושיה שנייה. בוא לבנות בית מקדש. מחייך המארח ואומר שבית מקדש שלישי ייפול משמים. קושיה שלישית. גם מצות יכולות ליפול משמים. כמו המן במדבר. ובכל זאת אתה קונה מצות. עושים השתדלות הוא מושך כתפיים.

 

בוחן את מארחי. כבן ארבעים. מסודר בחיים. בית גדול. אישה יפה. ילדים מצוחצחים. שלש מכוניות בחצר גדולה. אוכל בשפע. אפילו יש לו משקל קטן מזהב עם משקולת של 26 גרם. קושיה רביעית. נראה לי שקל יותר לשקול מצות באמריקה מלהצטרף לאלו בינינו הבונים את הארץ. המארח מהרהר. מתמהמה. דווקא חושב לעשות עליה הוא אומר. אולי באמת בשנה הבאה. אמריקה.

0 תגובות
פרק מד - הרב שיינברג
20/12/2018 19:29
Doron Livne

יום שישי. מגיע הביתה דקה לשבת. מקלחת בזק. רץ לבית כנסת. צעדה של 15 דקות. מול הבית של חיים יש גם בית כנסת. אורח חיים שמו. חולף על פניו. מתפללים בחליפות שחורות ומגבעות נבלעים בו בצעדים מהירים ושקטים. בתעוזה פתאומית לוקח נשימה עמוקה ונכנס פנימה.

מוצא כסא פינתי להתחפר בו. להקטין עד כמה שניתן את הבולטות. מרגיש כמו במסיבת תחפושות בלי תחפושת. מתפללים בשקט. גם שליח הציבור. מלמולים. לך תדע איפה הם. פתאום החזן  אומר סהילס ה' ידבר פי. אומר קדיש מהיר. נכנסים לתפילת עמידה. מזהה שהם בתפילת מנחה. גאווה.

כולם מתנדנדים בהתלהבות. פנים כואבות. אגרופים מונפים כנגד בורא עולם. שופכים לב. מצטרף לתפילה. החזן כבר פוסע לאחור במרץ. פוסע קדימה. אומר קדיש. עוד מלמול. עוד קדיש. הסתיימה התפילה. נשאר לעמוד לבדי. לפני עוד תפילה ארוכה. במרווח לפני ארון הקודש נעמד אדם. רב. מסיר כובע. פותח גמרא. מכריז עמוד. מתחיל להרצות.

מה מותר ומה אסור בשבת. מה שמותר נקרא 'בהיתר'. הרב מבטא זאת 'באייסר' במקום 'אסור' הוא אומר 'אוסור'. במקום 'פתור' הוא אומר 'פוסור'. מה שבאייסר הוא פוסור אבל אוסור. ומה שפוסור הוא לא אוסור הוא באייסר. אנגליס, עבריס, ארמיס ויידיש. מבין את הדברים בקצה. הבנה ראשונית המצריכה ליבון והפנמה. רוצה להידבק ברב הזה. ללמוד ממנו. ביציאה מבית כנסת משיג אותי מתפלל. בתפילת עמידה יש להצמיד רגליים הוא מעיר. תודה.

שבת מנחה הולך שוב לאורח חיים. מתרגל לתפילת מלמולים שקטה. בלי משים מוסיף נדנוד לתפילת עמידה. אחרי התפילה יורדים כולם לאולם נמוך קומה. לא מדברים איתי בכלל. לא מזמינים להצטרף. נוטלים ידיים. בוצעים חלה. סעודה שלישית. אוכלים בשקט. אכילה שקטה מעוררת קדושה יותר מכל התפילות.

שירה מתעוררת. שקטה ויציבה. מזמור לדוד. בנאות דשא ירביצני. על מי מנוחות ינהלני. נפשי ישובב. איזו שירה. ידיד נפש. אב הרחמן. משוך חסדך אל רצונך. ירוץ עבדיך כמו אייל. ישתחווה אל מול הדרך. יערב לו ידידותיך. מנופת צוף ומכל טעם. איזו אחווה. ואף על פי שיתמהמה בו יבוא. איזה נחת. הלוואי והסעודה השלישית הזאת תימשך לנצח.

חודשים עוברים. שגרה. כל בוקר דקה לשש וחצי נכנס הרב. עשרים שניות לשש וחצי מסיר מגבעתו. עשר שניות לשש וחצי פותח גמרא. מכריז עמוד. שש וחצי מתחיל שיעור. סוגיה. שאלה. העמדת טיעונים. טיול מחשבתי לקביעת המידה הנכונה בכל סוגיה. אבל מעל לכל לימוד אגבי על פועלם של התנאים בימים שלאחר חורבן בית שני. על רקע מרד בר כוכבא.

מתאספים ביבנה שרידי תלמידים. מקבלים החלטה להעלות את התורה שבעל פה על הכתב. נלחמים למנוע מחלוקת בעם ישראל. עת לעשות לה'. הפרו תורתך. רבן גמליאל יושב בראש. קשוח. כל מי שרוצה להעיד הלכה חייב להביא ראיות היכן למד. תלמידים רבים נשארים בחוץ. מפטרים אותו. מעמידים במקומו את רבי אלעזר בן ערך. בחור צעיר בן עשרים ומשהו. הוא פותח שערים. נותן לכל התלמידים להיכנס ולהעיד הלכה.

רבי יהושע. או כמו שרב שיינברג קורא לו רב יוישוע. נלחם הלכה עם אליעזר בן הורקנוס. רבי אליעזר בעמדת מיעוט. עצים נעקרים. מים זורמים הפוך. קירות בית מדרש מזדעזעים מהוויכוח. בת קול יוצאת משמיים להעיד בעד רבי אליעזר הגדול. רב יהושוע גוער בבת קול שתחזור לשמים. תורה ניתנה לבני אדם. הוא אומר. כאן הרוב קובע. ומה עשה באותו זמן בורא עולם? חייך ואמר נצחוני בני.

רבי עקיבא. עושה תשובה בגיל ארבעים. מביא איתו תכליתיות של חילוני. מנצח לבדו על מפעל כתיבה של עשרים וארבעה אלף תלמידים. הרומאים רוצחים את כל תלמידיו בחודש אחד. רבי עקיבא לא מוותר. מקים חמישה תלמידים נוספים. ביניהם רב מאיר ורבי שמעון בר יוחאי. כותבים משניות. גם הרומאים לא מוותרים. רבי שמעון בר יוחאי ובנו מסתתרים במערה. שלוש עשרה שנה. חרובים ומים. רבי עקיבא נרצח באכזריות. מוציא נשמתו עם קריאת שמע.

ממערת בר יוחאי יוצא הזוהר. רבי יהודה הנשיא בא דור אחר כך. אוסף את כל המשניות ועורך לנו ששה סדרים של משנה.

0 תגובות
פרק מג - שבת שלישית
13/12/2018 20:00
Doron Livne

יום ראשון. מתעורר. מודה אני לפניך. אני לפניך. לפני זה שרואה ושומע. מלך חי וקיים. שהחזרת בי נשמתי. למרות שמאלף סיבות לא מגיע לי. בחמלה. רבה אמונתך. הלוואי והייתי מאמין בעצמי כמו שאתה מאמין בי. אפס. לא מסוגל ארבע שבתות לא בלי סיגריות.

 

צו ההרחקה נגד חיים עושה פלאים. השמועה שהבית עומד ריק וחינם עושה כנפיים. יש סלון. יש חדר אוכל. יש חדר אורחים. ויש אורחים. באים. הולכים. רובצים. אוכלים. ישנים. חיים לא מתקרב לבית. הוא שולח את מיימון לדבר אתי. חיים רוצה לדבר אומר מיימון. לא דחוף. אפשר מחר.

 

יום שני. מתעורר. מודה אני לפניך. אלהים נוכח. מלך חי. קיים. איך לא שמרתי שבת. איך הדלקתי סיגריה. אקשור עצמי לכיסא אם צריך. פגישה עם חיים. מקליט את השיחה. שלוש אלף דולר אומר לו. בשבילך ובשביל בתשבע הוא מקווה. לא. עונה לו.  רק בשבילי. לבתשבע יש אח עורך דין. בקרוב תשמע ממנו. חיים נחרד. תעזור לי עם בתשבע. תעשה טובה. כולנו יהודים. הנה הפכתי יהודי.

 

יום שלישי. מתעורר. מתיישב. הוא מחכה לי. מודה אני לפניך. מקבל על עצמי לפניו. השבת הקרובה בכל מחיר. בבית צחנה. מוצא שקית עם דגים מסריחים. חיים. יוצא נזעם. מדמיין מיץ דגים מסריח על פניו המזוקנים. זאת התוכנית. עולות מילות תפילה. וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם נַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה. פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ. מאיט צעדים. עוצר. זורק את הדגים לפח, מסתובב וחוזר הביתה.

 

יום חמישי. מודה אני לפניך. מלך חי וקיים. שבת אורבת בפתח. גדולה. מפחידה. מאיימת. יהרג ובל יעבור. בתשבע נוטלת בטבעיות עמדת ניהול. נוכחותה מקלה. מי יודע כמה אורחים צפויים. אי אפשר לדעת. בתשבע צוחקת. ברחתי מהארץ כי נמאס לי לטפל בכולם. צוחק איתה. מכינים שבת. התרוממות רוח מוכרת מפעמת בגופי.

 

מגיעים מעל עשרים אורחים. נושאים תשורות. אוכל. שתייה. פרחים. מיימון מקדש. לומדים שיר שבת מבתשבע. מילים מוזרות. מנגינה אשכנזית. סיפורי הובלות. בדיחות. שמח. מגיע זמן סיגריות. נוכחות בתשבע מקלה. מתאפק. מתבייש ממנה. וממני אתה לא מתבייש. אומר לי ריבונו של עולם. יפה לך.

 

שבת. מתעורר. מודה אני לפניך. עגמומיות של שבת ארוכה קודרת לפני. רעיון. אלך לבית כנסת. אשרוף  כמה שעות. רעיון מצוין. מגיע באמצע תפילה. כולם עטופים טליתות. מתפלל מבחין בי וממהר לתת טלית. מתעטף. מנסה להשתלב. קהל מתוזמן. עונים אמן יחד. קמים יחד. יושבים יחד. שרים יחד קטעי תפילה. אתנחתא בתפילה. שליח הציבור עוזב את הבמה. הקהל מתאסף לרגלי ארון הקודש.

 

פותחים את הארון. בפנים ספרי תורה. גלילי עץ ומתכת מעטרים למכביר. מתפללים אל מול הארון. מתפלל מוציא ספר אחד. נושא את הספר אל הבמה. הקהל שולח ידיים. נוגעים בספר ומנשקים את היד. שרים. עץ חיים היא למחזיקים בה. ותומכיה מאושר. מתפלל אחר פותח את הספר. השניים שוקעים בו. מאתרים את מקום הקריאה. מסמנים ומניפים ספר פתוח. רואים את האותיות. המניף מסתובב לאט. הקהל מצביע ואומר. זאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל.

 

דמעות. חונקות גרון. שוטפות עיניים. מצטעף בטלית. שלא יראו. דמעות גולשות במורד לחי. זאת התורה. זאת התורה שהעם שלי מעתיק בקפידה מדור לדור. אות לאות. אותו דיו. אותו קלף. אותם רווחים. כמו שמתאר הרמב"ם בהלכות כתיבת ספר תורה. הוא מדקדק חומרים ליצירת דיו. באיזה קולמוס משתמשים. איזה חלק עור בהמה טהורה מכשירים לכתיבה. כמה כתרים יש לכל אות.

 

יושב. מקשיב למנגינת הקורא בתורה. עוקב בעיניים אחר הקריאה. נחת. בפעם הראשונה בחיי. נחת. גוף רגוע. נמצא במקום הנכון. בזמן הנכון. אין צורך ללכת לשום מקום. אין מה לחפש במקום אחר. איזו זכות. יושב ומקשיב לדברה של תורה. כמה פשוט. להיות. לאכול. לשיר. לישון. ללמוד. בנחת. אמריקה. סוף סוף אמריקה.

0 תגובות
פרק מב - מחושך לאור
07/12/2018 07:24
Doron Livne

מיטה ברחוב. על המיטה ערימה של בגדים. בגדים של כולם. מעורבבים. על כיסאות יושבים לצדי צביקה, דנה, אריה, אדי, אמנון, מיימון ובתשבע. רחוב צדדי. האנשים המעטים שעוברים בו פוזלים בסקרנות על המחנה אבל לא מאטים. בטח לא עוצרים לשאול. אמריקה. אפשר כבר להכניס את הדברים שואלת בתשבע. עדיין לא עונה לה. חייבים דוח של משטרה.

מתקשר שוב. ושוב. ושוב. עד שמגיעה עוד ניידת. שוטר ושוטרת. מסבירים שוב. אולי הוצאתם את הדברים בעצמכם שואל השוטר. השוטרת מביטה בו. אתה לא רציני היא אומרת. יוצאת מהניידת. מוציאה פנקס ורושמת תלונה. זה כל מה שרציתי. אפשר להחזיר הכל. לאן אתה הולך. הולך לחפש את חיים. לא ברור לי מה אעשה כשאמצא את חיים. אבל ברור לי שצריך למצוא אותו.

חיים לא בחנות שלו. משאיר הודעה כתובה. פרצו לבית שלך. יש נזקים לבית. הרסו את הקירות. תבוא לראות. לוקח מונית לבית שלו. מבקש מנהג המונית לחכות. אשתו מוציאה ראש מחלון. פאה מונחת ברישול. לך מפה או שאקרא למשטרה. פרצו לכם לבית. מסביר לה. חייב לדבר עם חיים. חיים לא בבית. היא נעלמת. ניידת מגיעה. הגיעו מהר.

הולך לחב"ד. חמישה מבוגרים לומדים בחברותא. חיים לא שם. הרב של חיים מציג עצמו. מספר לרב שלו מה חיים עשה. אמרתי לו שלא ישכיר חדרים לבנים ובנות אומר הרב. זה מה שיש לך להגיד. מזדעזע.  לא אומר כלום. מציע לכם לעזוב את הבית הוא מוסיף. יש מקום בבית שלך לעשרה דיירים שואל אותו. הרב לא עונה. חוזר לשיעורו. מבחינתו השיחה הסתיימה.

חזרה בבית. דנה והחברה שלה עזבו. אמנון עזב. צביקה עזב. אדי ואריה מתלבטים. מיימון נשאר. לו אין בעיות עם חיים הוא אומר. בתשבע נשארת. מתקשר לחיים. אשתו עונה. מקליט את השיחה. חיים איננו. דיברת אתו שואל. מסרת לו שפרצו לבית. לא היא עונה. מתקשר כל רבע שעה. באחת בלילה מבקשת שאפסיק להתקשר. חיים חזר עייף. הלך לישון. לילה טוב אומר לה.

בבוקר מוצא את חיים בחנות. קיבלת את ההודעות שואל אותו. קיבלתי הוא עונה. אעבור בבית מאוחר יותר. דבר ראשון אומר לו. יש לי חברים בברונקס. הם יעשו בשבילי את אותו דבר שעשית אתה חינם. מאיים עלי הוא שואל. לא מאיים. מבטיח. דבר שני. אם אתה חכם תוציא את הארנק ותשלם. כמה הוא שואל. אלף דולר אומר לו. חיים לא משלם. כל יום שיעבור יעלה לך יותר.

בצהריים מתקשר בלש מנומנם. מה גורם לך לחשוב שזה בעל הבית הוא שואל. מספר לו על ההודעות שהשארתי לחיים. פרצו לי פעם לדירה שכורה. האזעקה פעלה והם ברחו. לא לקחו כלום. בעלת הבית הייתה בחופשה בפלורידה. התקשרתי אליה להודיע לה שהייתה פריצה. אמרתי לה שלא קרה כלום. היא בכל מקרה הפסיקה את החופשה ובאה לראות מה קרה. חיים עד עכשיו לא הגיע. הבלש משתכנע.

מגיעים שוטרים. גובים עדויות. לוקחים טביעות אצבעות. עושים עבודה. הבלש מתרשם מדרך הפעולה שנקטתי. הוא מבקש את תמליל ההקלטות מתורגם לאנגלית. אוציא נגד חיים צו הרחקה הוא אומר. נבדוק עם החברה שהיו פה נמצאים אצלנו במאגר. אבל אם להיות הוגן יותר מזה לא נעשה. נסה אתה להשיג ראיות. בהצלחה.

שבת בפתח. הבית ריק. אווירה קשה. בתשבע נוסעת לעשות שבת עם משפחה בניו ג'רזי. תקוע עם הבטחה לאלהים לשמור ארבע שבתות. אין מה לעשות. מסדר חדר ריק אחד כחדר אוכל. מארגן שולחן הכי ארוך שאפשר. שולח את מיימון לקניות. מנקה. מכין פשטידה. דומה יותר לחביתה. צביקה מגיע לבקר. נדהם מחדר האוכל. מתלהב. אביא יין הוא אומר. אביא גם כמה חברה.

חמישה-עשר אורחים מגיעים. צפוף ושמח סביב שולחן לתפארת. מיימון מקדש. אוכלים. צוחקים. שרים. מספרים לאורחים את סיפור חיים והבריונים. אחד האורחים צוחק. ניסה לגרש אתכם. חטף צו הרחקה. אתם הרווחתם לחדר אוכל. מתגלגלים מצחוק. ניצחון האור על החושך. כבשנו את הבית. אחרי כמה סיבובים של יין כמה מהאורחים מדליקים סיגריות. מתפתה. מדליק סיגריה בעצמי ומעשן. הלכה השבת. אמריקה.

 

0 תגובות
פרק מא - ברחוב
29/11/2018 19:28
Doron Livne

חיים החב"דניק הוא בעל הבית, חזות קשה. חשדן. מקמץ בחיוכים. מחזיק בבית מחסן קטן תחת המדרגות. הוא משתמש במחסן כתירוץ לצאת ולבוא מהבית מתי שבא לו. חיים לא אוהב את החברות שנוצרה בבית. לא נוח לו עם הבישולים של בתשבע. עם היחד של דיירי הבית.

 יושבים בחדר של צביקה על קפה ועוגיות. החדר של צביקה משמש אותנו סלון. סך הכל ביקשתי ממנו מנעול לשירותים ולמקלחת אומרת בתשבע. קשה בלי מנעול. ונטה למטבח ביקשתי. זה הכל. הבן אדם קמצן אומר צביקה. קשה כמו אבן מוסיף אדי. שקט לוחש צביקה. חיים בבית. משתתקים.

 שומעים את צעדיו הכבדים במסדרון. הוא פותח את המחסן שלו בקולות נפץ וחריקה. סוגר אותו. מציץ אלינו לחדר. זקן עם עיניים קודרות. יום תשלום הוא אומר. כולם משלמים. מה אתך הוא שואל אותי. התשלום אצלי בכיס עונה לו. אבל לפני שהוא יגיע אליך אם אפשר שתסדר לנו ונטה במטבח ומנעול בשירותים נודה לך. ואם אפשר קבלה.

 חיים מזדעזע. מה פתאום קבלה. כך נהוג באמריקה מסביר לו. בנחת. חיים מביט בי במבט של רוצח. טוב. בסדר. יותר מאוחר. הוא ממלמל ומסתלק. השתגעת גוער בי צביקה. הבית לא חוקי. הוא לא יכול לתת לך קבלה. מחייך. בדיוק. עדיף לו שיתקין ונטה במטבח. ומנעול בשירותים מוסיפה בת שבע.

 עשר בבוקר יום המחרת. יום חופשי. מתעורר בנחת. אוכל משהו. לומד חוק לישראל. דפיקה בדלת החדר. בפתח עומד בחור כולו קעקועים. מאחוריו ענק גמלוני כולו עגילים. מאחוריהם עוד אחד עם מבט חסר מיקוד. הבית שלנו מודיע המקועקע. מנפנף בחוזה ביד. יש לך שעה לפנות.

 מביט בשלושה. את החדר הזה שכרתי בכסף מלא אומר. נצטרך לפנות אותך בכוח אומר המקועקע. אין צורך בכוח עונה לו. לא אתנגד. עשה מה שאתה מבין. המקועקע מביט בי. שוקל אפשרויות. יאללה חברה הוא אומר לשניים מאחוריו. לפנות. לוקח את ארגזי הספרים ויוצא החוצה.

השלושה הופכים סבלים. בהתחלה במרץ ומהר מאד בדיכאון עמוק. הענק מוציא כסא כיסא שלי לרחוב ומציע לי לשבת. מתיישב.. כל חפצי ברחוב. עכשיו הם עברו לחדר של צביקה. צביקה לא בבית. מתקשר למשטרה. מסביר לטלפנית בקצרה את המצב. לוקחת כתובת. שולחת ניידת היא אומרת.

 דנה יוצאת לבנה. ראית מה הולך פה היא נושפת. ראיתי מרגיע אותה. הכל בסדר. אמנון מופיע בקצה הרחוב עם קניות. מנסה להבין מרחוק מה קורה. מה קורה הוא שואל. דנה מסבירה לו. הוא לא מאמין. מסתכל עלי. מהנהן לאישור. הוא מתחמם. תירגע אמנון אומר לו. על תעשה שטויות.

מתקשר למשטרה שוב. הם בדרך. צביקה מגיע. מסבירים לו. אדי ואריה מגיעים. הלם. הבריונים מסיימים לפנות את הבית. עייפים. מתנשפים. אנחנו נחזור מבטיחים ומסתלקים. בתשבע מגיעה. דבר ראשון היא מחפשת את התכשיטים שלה. לא מוצאת. גנבו את התכשיטים . עכשיו נזכרים כולם לבדוק. לכולם יש חוסרים.

בתשבע מכניסה כיסא הביתה. אף אחד לא נוגע בכלום עד שמגיעה המשטרה פוקד. היא מחזירה את הכיסא. דנה והחברה שלה מחליטות לעזוב. גם ככה הן תכננו לרדת לפלורידה. אריה משכנע את אדי להישאר. צביקה מתקשר לחברים. מחפש מקום לגור. הוא עוזב. אמנון בהלם. עדיין לא מאמין שחיים עשה את זה.

בשעה טובה מגיעה ניידת. חצי שעה אחרי שהאירוע נגמר. פותחים חלון. לא יוצאים מהניידת. כולם מתרגשים סביבם. מסבירים להם מה קרה. השוטרים שותקים. מקשיבים באדישות. כשזרם המילים נגמר לכולם אחד מהם מפהק ואומר זאת בעיה ביניכם לבין בעל הבית הוא. לא עניין למשטרה. סוגר חלון והניידת עוזבת. אנחנו נשארים ברחוב. אמריקה.

0 תגובות
פרק מ - תפילה
22/11/2018 19:11
Doron Livne

מתפלל שלוש תפילות ביום. אחת בבית כנסת מאולתר במחסן. שתיים לבד. נכנסת לחיי מנה גדושה של ברוך. מתחיל להרגיש מבורך. מצד שני יש לי שאלה. אם כל עם ישראל אומר בתפילה "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" אלפיים שנה שלוש פעמים ביום, ועינינו עדיין לא חוזות את שובו. משהו פה לא תקין.

מעלה את השאלה לדיון בהסעה לעבודה בבוקר. תפילה זה קשקוש או שאנחנו לא יודעים להתפלל? החילונים בהסעה מעקמים פרצוף. הדתיים נכנסים להרהור. מתלבטים. הם מעולם לא חשבו על כך. מעלים רעיונות. אין להם באמת תשובה.

לצדי יושב מיימון. הגיע אתמול מישראל שכר חדר בבית של חיים צירפתי אותו לעבודה בהובלות. מיימון מתערב בשיחה. לא מתפלל בכלל הוא אומר. אלהים הביא אותי לפה. הוא יודע מצוין מה הם הצרכים שלי שיספק אותם. הוא לא צריך תזכורת ממני שלוש פעמים ביום. גם זו דרך חושב לעצמי.

יום שישי בבוקר. חיים מביא שולחן עגול למטבח. בתשבע מביאה טוסטר אובן משומש. בעזרת קסמים היא מייצרת ריח של בישולים במטבח. פשטידה. הריח מתפשט לחדרים ומוציא את כל דיירי הבית. מה את עושה שואלים כולם את בתשבע. עושה שבת היא אומרת. וכולם אומרים רוצים גם.

בתשבע מחלקת תפקידים. צביקה מתחייב להביא יין כשר. אריה ואדי מנקים. את מיימון ואותי שולחת בתשבע לקניות. הולכים לקניות לשבת. הליכה מרוממת רוח. השבת מככבת בלימודי התורה. אבל מפחיד לשמור שבת. נראה לי כמו כלא של יום אחד.

קונים בשפע. פירות, ירקות, חלות, דגים מעושנים, כלים חד פעמיים, נקניקים פרוסים, סלטים מוכנים. שפע מרומם רוח. מתוך התרוממות הרוח פונה לאלהים ואומר לו ארבע שבתות. מקבל על עצמי לשמור ארבע שבתות. אחר כך הכל פתוח. שלא תתפוס אותי במילה. שיהיה ברור.

שבת בפתח. רחוץ ומלובש הולך לבית כנסת. הליכה מרוממת רוח. בבית כנסת זוכה לחיוכים ולחיצות ידיים. ברכות. ברוך הבא. ברכה מרוממת רוח. תפילה מזרחית. כולם שרים. לאזני האשכנזיות נשמעת השירה שלהם כמו המיית כבשים. שירה עתיקה. שירה נצחית. שירה שהייתה שם תמיד. שירה מרוממת רוח.

בבית כל הדיירים צפופים במטבח. אין מקום לעמוד. מציץ מהמסדרון. הנה הצדיק הגיע. אפשר להתחיל. הם מתכוונים אלי. שולחן ערוך לתפארת. קערות סלטים. חלות. יין. על השיש כלים נוספים מלאים מטעמים. אמנון המבוגר אוחז גביע זכוכית מלא עד גדותיו יין. הוא מברך. חלק נוטלים ידיים. כולם אוכלים. צוחקים. שרים. שותים. יין מרומם רוח.

אדי אריה וצביקה יוצאים לסיגריה. מת להצטרף אליהם. מתאפק. למחרת מתעורר למציאות עגומה של שמירת שבת. אסור לעשן. שבת ארוכה. יוצאת אחרי תשע בערב. יושב עם סיגריה ומצית ביד ומסתכל על מחוגי שעון. עוד חמש עשרה דקות. עוד ארבע עשרה דקות. עוד שלוש עשרה דקות וחצי, עוד עשר שניות עוברות. עוד חמש. עוד שנייה  אמריקה.
0 תגובות
פרק לט - תלמוד תורה
15/11/2018 19:22
Doron Livne

הרמב"ם מפרט תרי"ג מצוות מהתורה. 613  דברים לעשות ולא לעשות. רוב הרשימה לא נוגעת לי. ענייני כהנים, קרבנות, שחיטה, דיינים. מצוות שאפשר לעשות בענייני שבתות וחגים. תכלס ליום יום אין כלום. תפילין. ציצית. תפילה. מאכזב.

 

יש מצווה ללמוד תורה. מצוות לימוד תורה שקולה לקיום כל המצוות. עסקה משתלמת. זה בידיים שלי לעשות. חוזר לחנות. המוכר מחייך. שואל לשלומי. רוצה ללמוד תורה אומר לו. הוא מוציא עוד ארגז. הפעם חמישה ספרים עבים. חוק לישראל. כל יום לומדים קצת הוא מסביר. קונה.

 

כל יום לומד מעט של תורה. תרגום התורה לארמית. קטע מנביאים. קטע מכתובים. פרק משנה. קטע גמרא וקטע זוהר. קשה. גמרא וזוהר בארמית. פירוש רש"י בכתב רש"י. קיצורים. ראשי תיבות. אמירות המביאות בחשבון ידע שאין לי. נושאי דיון לא רלוונטיים לחיי. שובר שיניים. מזיע. מתעצבן. לא מבין כלום.

 

מגיע מהעבודה מאוחר. הבית שקט. ישנים. מתקלח. שם ראש. כמעט נרדם. לא למדתי היום כלום נזכר. שינה קוראת לי לוותר. קום. נוזף בעצמי. מלחמת עולם לקום. מאבק. קרא שלושה פסוקים וחזור לישון פוקד על עצמי. קם כנגד כל הסיכויים. מדליק אור. פותח חוק לישראל.

 

קורא שלושה פסוקים. קורא פסוק רביעי. פתאום אותיות מסתדרות לי. מתחברות. מדהים. אותיות מאירות את תוכי באור חזק של תובנות עמוקות. תובנות כל כך עמוקות  שלא מצליח לצייר אותן במילים. צער גדול. כלום לא עוזר. אין לי תפישה. השעה ארבע לפנות בוקר. חמש שעות ישבתי. לא יאומן.

 

מתעורר מאוחר. פספסתי את ההסעה. תופס בגדים. רץ החוצה חצי לבוש. מוצא טלפון ציבורי. מחפש תירוץ טוב לאיחור. מכונית עוצרת בחריקה מאחורי. צעקות וצפירות. כמה עובדים שכרו רכב זיהו אותי ועצרו.  איזה מזל יש לך אומר לי אחד. בכלל לא תכננו לעבור כאן. הרחוב המקביל היה חסום.

 

מזל. לפני רגע חיפשתי תירוץ לאיחור. עכשיו דוהר במהירות 100 קמ"ש ברחובות ברוקלין. מישהו שומר עלי וזה קשור ללימוד הלילה. מהפך קטן בקורות חיי. במקום איחור מגיע למחסן לפני ההסעה. זה לא הלימוד עצמו. זאת המחויבות ללמוד. מחכה למתפללים מההסעה. שיהיה מניין. אמריקה.

0 תגובות
פרק לח - פגישה עם הרמב"ם
08/11/2018 21:34
Doron Livne

בית לבנים אדומות בן שתי קומות. בית קודר וזועף כמו חיים החב"דניק הבעלים. בפנים חיים הפך כל פינה אפשרית לחדר. שטח ציבורי נשאר מעט. מסדרון צר עם גומחה קטנה למטבח, ומדרגות לקומה השנייה. למטבח חלון קטנטן וגבוה.


בחדר הראשון גר אמנון. המבוגר. בחדר השני צביקה. גבוה ורזה. טוב לב. בשלישי אדי. מתולתל ומבוהל. יש לו בן דוד. אריה. כמעט תמיד גם הוא שם. ברביעי בתשבע. בחמישי יונתן וטליה. יהונתן חב"דניק טרי. טליה יהודיה מצרפת. בחדר השישי החשמלאי. חולף הוא על פני כולם בכניסותיו וביציאותיו ללא אומר. בחדר השביעי דנה. עם חברה.


בתשבע יוצאת מחדרה. מחייכת אלי. אומרת שלום. מבקשת מחיים מנעול למקלחת. כולם משתמשים באותה מקלחת. גם ונטה בחלון של המטבח היא מבקשת. מחניק שם. ושולחן. חיים מאנפף תשובה לא מובנת. מציג אותי לחדרי. לוקח תשלום לשבוע ומסתלק.


צביקה מזמין את בתשבע ואותי לקפה בחדר. חדר מאורגן למופת. על שולחן נמוך עיתון של ישראלים. מעיין בו. מודעה תופסת את עיניי. מחפשים מובילים. החברה לא עובדת בשבת מודגש. לא שיש לי תכנית לשמור שבת אבל יהיה נחמד לא לעבוד יום אחד בשבוע.


מתקשר. החברה יושבת בניו ג'רזי. יש הסעה מברוקלין. מצטרף להסעה כבר למחרת. וואן אוספת עובדים רדומים. משתרכים דרך מנהטן. שעה וחצי נסיעה. במחסן החברה חדר המשמש בית כנסת. חצי מהעובדים תופסים פינה ועוד שעת שינה. חצי מתפללים.


עוצר. ללכת עם הישנים או עם המתפללים. הולך עם המתפללים. על שולחן עשרה זוגות תפילין מזומנים לכל דורש. ביקשת תפילין קיבלת תפילין אומר לעצמי. חינם אין כסף. מראים לי איך מתעטפים בציצית. מראים לי איך להניח תפילין. נותנים לי סידור פתוח במקום הנכון ויאללה לעבודה.


למה ברוך שלא עשני אישה. מה רע באישה. מה רע בגוי. בשביל מה לאסר מלכיהם בזיקים נכבדיהם בכבלי ברזל. יש גם קטעים מהפנטים. אֵל בָּרוּךְ גְּדול דֵּעָה הֵכִין וּפָעַל זָהֳרֵי חַמָּה טוב יָצַר כָּבוד לִשְׁמו מְאורות נָתַן סְבִיבות עֻזּו פִּנּות צִבְאות קְדושִׁים רומְמֵי שַׁדַּי תָּמִיד מְסַפְּרִים כְּבוד אֵל וּקְדֻשָׁתו.


בכל בוקר בוחר מחדש להיות עם המתפללים אבל מוטרד מאי הידיעה. חסרה לי ההבנה. אולי משהו של הרמב"ם. שמועות אומרות שאפשר לסמוך עליו. חוזר לחנות הספרים. יש לך משהו של הרמב"ם שואל. המוכר מביט בי משועשע. מוציא ארגז עם 12 ספרים ואומר בבקשה.


מה זה שואל. זה הרמב"ם הוא עונה. היד החזקה. משנה תורה. מוציא ספר מהארגז. במרכז העמוד הרמב"ם כתוב עברית. סביב הרמב"ם פירושים באותיות זעירות לא מזוהות. כתב רש"י מסביר המוכר. נותן לי דף המשווה אותיות עבריות לאותיות רש"י. קח הוא אומר. מתנה. תודה.


מתיישב לקרא. קורא. וקורא. וקורא. לא יכול להפסיק. בלי המפרשים. רק רמב"ם. מגיע בוקר. עולה להסעה וממשיך לקרא. קורא במקום תפילה. קורא במשאית בדרך לעבודה. בדרך חזרה. בהסעה הביתה. הרמב"ם ואני. אני והרמב"ם. אמריקה.


0 תגובות
פרק לז - סידור
01/11/2018 19:22
Doron Livne

בתשבע מתקשרת. מצאה דירת חדרים בברוקלין. רוצה חדר? כן. משלמים שבועית. בעל בית חב"דניק. יש לו מעדניה. תפגוש אותו שם. תודה.

ברוקלין. ביציאה מהסאבווי חנות ספרי קודש. נכנס. מוכר יושב מאחורי שולחן מואר וקורא. מרים ראש. מציץ בי. חוזר לקריאתו. לא אומר שלום. מדפים עמוסים ספרים מקושטים. כמה ספרים ענקיים.

נמשך לסידורים. מוציא אחד. תפלת כל פה. על פי נוסח הקדוש האר"י זללה"ה. סינית. גם דגושים ומתגים להוראת הניגון אשר יחנו מלעיל.סינית. ווילנא בדפוס והוצאת האלמנה והאחים ראם שנת תרס"ג לפ"ק. סינית.

ובפנים. השכמת הבוקר. משהו באותיות קטנות שנראות כמו עברית אבל הן לא. מתחת כתוב בגדול מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך.דמעות מפתיעות נקוות מעיני. תגובה רגשית נובעת מבפנים כמו התפרצות הר געש.

הבנה. כך פותחים שיחה עם אלהים. אומרים תודה על עוד יום. מוצא חן בעיני. אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים.  הנה נטילת הידיים של בתשבע.  אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים. תאור האדם כגוש בשר עם נשמה טהורה.

ברוך. ברוך. ברוך. ברוך. הכל ברוך. אתה אתה אתה. עומד בחנות ספרים ואומר אתה לאלהים. עיניים בסידור ולב מביט מעלה. ברוך אתה יי המחזיר נשמות לפגרים מתים. פגר מת שכמוני. ויהי רצון מלפניך. משוחח עם אלהים במילים חדשות.

שתרגילנו שתדביקנו ואל תביאנו. וכוף את יצרנו. הכל ברבים. דיבור ברבים ברור מאליו. מתאים לי. מעולם לא הייתי לבד. לעולם לא אהיה. אלהים. אתה שומע. אתה רואה. מה עושים תגיד. הכל בסדר נאמר לי בלי מילים. לך לך. בלי דאגה. היה קשוב. לאט לאט. צעד צעד.

ברוך שציוונו להניח ציצית. ברוך שציוונו להניח תפילין. כמה עולים ציצית ותפילין שואל את המוכר. המוכר מתיק עיניו מספרו. בוחן אותי. סט מהודר כאלף דולר הוא אומר. דיבור על כסף וההוויה נעלמת. אם היה אומר מאה. מאתיים. הייתי קונה. אבל אלף… קונה את הסידור ויוצא.

הרחוב מקבל אותי באדישות. בכלל לא אכפת לרחוב מה עברתי בחנות לפני רגע. מקדונלדס כשר. חצר נטושה. מעדנייה. אנשים רגילים עסוקים בעניניהם הרגילים.בייגל לובביץ'. המעדניה של חיים החב"דניק. נכנס.

ריח חריף של דג מעושן. בייגלס. ממתקים. קצת אוכל מוכן. חיים גבוהה. מוצק. זקן פרא ארוך. עיניים שלא צוחקות. גם כשפיו מחייך. יש לך חדר פנוי שואל. כן. מתי אתה רוצה לראות הוא שואל. עכשיו. חיים מסיר סינר ומשאיר את המעדנייה בידי עוזר. אמריקה.

0 תגובות
פרק לו - נטילת ידיים
25/10/2018 19:26
Doron Livne

משדרים את המשפט של או ג'יי סימפסון בשידור חי. בלילה שידור חוזר. הבנאדם רצח את אשתו. אם היה עני היו תולים אותו כבר מזמן. אבל הוא עשיר. דלת החדר של בתשבע הדיירת החדשה נפתחת. נכנסת לשירותים. חוזרת לחדר. מרשרשת משהו. יוצאת ומגיעה לסלון.

סוף סוף רואים אותה. לבושה חצאית, חולצת טריקו ארוכת שרוולים, בידיה צלחת סכין ומזלג חד פעמיים משומשים ושקית זבל קטנה, היא ממלאת כוס מים בכיור המטבח ושופכת אותם על ידה האחת. ממלאת את הכוס שוב ושופכת את המים על ידה השנייה. ושוב. ושוב.

מה את עושה שואל. נוטלת ידיים היא אומרת את דתייה שואל. דתייה מבחירה היא עונה. כתוב בתורה לשטוף ידיים ככה עם כוס? ככה ההלכה היא עונה. ממתי ההלכה הזאת? אלפי שנים היא אומרת. לא היה להם אז סבון אומר לה. עדיף עם סבון.

בתשבע מוציאה שני סקוצ'ים. כחול ואדום. היא מסבנת את הכלים שלה בסקוץ' כחול וממשיכה לכלים שכבר שבוע בכיור. זה בשרי או חלבי היא שואלת על צלחת. מושך בכתפי. היא מחליפה את הסקוץ' הכחול בסקוץ' מקומי ומשתמשת בו.

מספיק לראות דוסים מסתובבים עם מעילים בקיץ כדי להבין שמשהו השתבש במשך כל אותן אלפי השנים אומר לה. בכלל. מה אכפת לאלהים איך שוטפים ידיים. השם נתן לנו תורה ללמד אותנו איך להיות הכי טובים היא מסבירה לי בנחת. והכי טוב לשפוך על הידיים מים מכוס? כך אומרים לנו החכמים היא אומרת.

גופי שקוע ברישול בספה. משפטו של או ג'יי סימפסון ממשיך ברקע. בתשבע עומדת ליד כיור מטבח מבריק לראשונה מזה שנים. למה שלא תשבי שואל. אותו כסף. בתשבע מתיישבת על קצה הספה. שותקת.

מספר לה את סיפור חיי. בתשבע מקשיבה. מספר לה איך אלהים עזר לי בגרמניה. מספר לה על הגירושין. על אדית. על הובלות. בתשבע מקשיבה. ומקשיבה. ומקשיבה. השעה כבר שלוש בלילה. בתשבע מפהקת בניגוד לרצונה.

לכי לישון. את עייפה. בתשבע לא קמה. מביטים זה בזו. התחברנו. טוב. היא אומרת. לילה טוב. נשארת לשבת. לילה טוב. בתשבע פורשת לחדרה. נשאר לבד עם המילים. מאז שהורי התגרשו פועל לבד. על דעת עצמי. לא מקשיב לאף אחד. לא מתייעץ. לא שואל. ולאן הגעתי? אולי אשיג איזה ספר על יהדות ואקרא קצת. אמריקה.

0 תגובות
« הקודם 1 2 3 הבא »