עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
פרק מב - מחושך לאור
07/12/2018 07:24
Doron Livne

מיטה ברחוב. על המיטה ערימה של בגדים. בגדים של כולם. מעורבבים. על כיסאות יושבים לצדי צביקה, דנה, אריה, אדי, אמנון, מיימון ובתשבע. רחוב צדדי. האנשים המעטים שעוברים בו פוזלים בסקרנות על המחנה אבל לא מאטים. בטח לא עוצרים לשאול. אמריקה. אפשר כבר להכניס את הדברים שואלת בתשבע. עדיין לא עונה לה. חייבים דוח של משטרה.

מתקשר שוב. ושוב. ושוב. עד שמגיעה עוד ניידת. שוטר ושוטרת. מסבירים שוב. אולי הוצאתם את הדברים בעצמכם שואל השוטר. השוטרת מביטה בו. אתה לא רציני היא אומרת. יוצאת מהניידת. מוציאה פנקס ורושמת תלונה. זה כל מה שרציתי. אפשר להחזיר הכל. לאן אתה הולך. הולך לחפש את חיים. לא ברור לי מה אעשה כשאמצא את חיים. אבל ברור לי שצריך למצוא אותו.

חיים לא בחנות שלו. משאיר הודעה כתובה. פרצו לבית שלך. יש נזקים לבית. הרסו את הקירות. תבוא לראות. לוקח מונית לבית שלו. מבקש מנהג המונית לחכות. אשתו מוציאה ראש מחלון. פאה מונחת ברישול. לך מפה או שאקרא למשטרה. פרצו לכם לבית. מסביר לה. חייב לדבר עם חיים. חיים לא בבית. היא נעלמת. ניידת מגיעה. הגיעו מהר.

הולך לחב"ד. חמישה מבוגרים לומדים בחברותא. חיים לא שם. הרב של חיים מציג עצמו. מספר לרב שלו מה חיים עשה. אמרתי לו שלא ישכיר חדרים לבנים ובנות אומר הרב. זה מה שיש לך להגיד. מזדעזע.  לא אומר כלום. מציע לכם לעזוב את הבית הוא מוסיף. יש מקום בבית שלך לעשרה דיירים שואל אותו. הרב לא עונה. חוזר לשיעורו. מבחינתו השיחה הסתיימה.

חזרה בבית. דנה והחברה שלה עזבו. אמנון עזב. צביקה עזב. אדי ואריה מתלבטים. מיימון נשאר. לו אין בעיות עם חיים הוא אומר. בתשבע נשארת. מתקשר לחיים. אשתו עונה. מקליט את השיחה. חיים איננו. דיברת אתו שואל. מסרת לו שפרצו לבית. לא היא עונה. מתקשר כל רבע שעה. באחת בלילה מבקשת שאפסיק להתקשר. חיים חזר עייף. הלך לישון. לילה טוב אומר לה.

בבוקר מוצא את חיים בחנות. קיבלת את ההודעות שואל אותו. קיבלתי הוא עונה. אעבור בבית מאוחר יותר. דבר ראשון אומר לו. יש לי חברים בברונקס. הם יעשו בשבילי את אותו דבר שעשית אתה חינם. מאיים עלי הוא שואל. לא מאיים. מבטיח. דבר שני. אם אתה חכם תוציא את הארנק ותשלם. כמה הוא שואל. אלף דולר אומר לו. חיים לא משלם. כל יום שיעבור יעלה לך יותר.

בצהריים מתקשר בלש מנומנם. מה גורם לך לחשוב שזה בעל הבית הוא שואל. מספר לו על ההודעות שהשארתי לחיים. פרצו לי פעם לדירה שכורה. האזעקה פעלה והם ברחו. לא לקחו כלום. בעלת הבית הייתה בחופשה בפלורידה. התקשרתי אליה להודיע לה שהייתה פריצה. אמרתי לה שלא קרה כלום. היא בכל מקרה הפסיקה את החופשה ובאה לראות מה קרה. חיים עד עכשיו לא הגיע. הבלש משתכנע.

מגיעים שוטרים. גובים עדויות. לוקחים טביעות אצבעות. עושים עבודה. הבלש מתרשם מדרך הפעולה שנקטתי. הוא מבקש את תמליל ההקלטות מתורגם לאנגלית. אוציא נגד חיים צו הרחקה הוא אומר. נבדוק עם החברה שהיו פה נמצאים אצלנו במאגר. אבל אם להיות הוגן יותר מזה לא נעשה. נסה אתה להשיג ראיות. בהצלחה.

שבת בפתח. הבית ריק. אווירה קשה. בתשבע נוסעת לעשות שבת עם משפחה בניו ג'רזי. תקוע עם הבטחה לאלהים לשמור ארבע שבתות. אין מה לעשות. מסדר חדר ריק אחד כחדר אוכל. מארגן שולחן הכי ארוך שאפשר. שולח את מיימון לקניות. מנקה. מכין פשטידה. דומה יותר לחביתה. צביקה מגיע לבקר. נדהם מחדר האוכל. מתלהב. אביא יין הוא אומר. אביא גם כמה חברה.

חמישה-עשר אורחים מגיעים. צפוף ושמח סביב שולחן לתפארת. מיימון מקדש. אוכלים. צוחקים. שרים. מספרים לאורחים את סיפור חיים והבריונים. אחד האורחים צוחק. ניסה לגרש אתכם. חטף צו הרחקה. אתם הרווחתם לחדר אוכל. מתגלגלים מצחוק. ניצחון האור על החושך. כבשנו את הבית. אחרי כמה סיבובים של יין כמה מהאורחים מדליקים סיגריות. מתפתה. מדליק סיגריה בעצמי ומעשן. הלכה השבת. אמריקה.

 

0 תגובות
פרק מא - ברחוב
29/11/2018 19:28
Doron Livne

חיים החב"דניק הוא בעל הבית, חזות קשה. חשדן. מקמץ בחיוכים. מחזיק בבית מחסן קטן תחת המדרגות. הוא משתמש במחסן כתירוץ לצאת ולבוא מהבית מתי שבא לו. חיים לא אוהב את החברות שנוצרה בבית. לא נוח לו עם הבישולים של בתשבע. עם היחד של דיירי הבית.

 יושבים בחדר של צביקה על קפה ועוגיות. החדר של צביקה משמש אותנו סלון. סך הכל ביקשתי ממנו מנעול לשירותים ולמקלחת אומרת בתשבע. קשה בלי מנעול. ונטה למטבח ביקשתי. זה הכל. הבן אדם קמצן אומר צביקה. קשה כמו אבן מוסיף אדי. שקט לוחש צביקה. חיים בבית. משתתקים.

 שומעים את צעדיו הכבדים במסדרון. הוא פותח את המחסן שלו בקולות נפץ וחריקה. סוגר אותו. מציץ אלינו לחדר. זקן עם עיניים קודרות. יום תשלום הוא אומר. כולם משלמים. מה אתך הוא שואל אותי. התשלום אצלי בכיס עונה לו. אבל לפני שהוא יגיע אליך אם אפשר שתסדר לנו ונטה במטבח ומנעול בשירותים נודה לך. ואם אפשר קבלה.

 חיים מזדעזע. מה פתאום קבלה. כך נהוג באמריקה מסביר לו. בנחת. חיים מביט בי במבט של רוצח. טוב. בסדר. יותר מאוחר. הוא ממלמל ומסתלק. השתגעת גוער בי צביקה. הבית לא חוקי. הוא לא יכול לתת לך קבלה. מחייך. בדיוק. עדיף לו שיתקין ונטה במטבח. ומנעול בשירותים מוסיפה בת שבע.

 עשר בבוקר יום המחרת. יום חופשי. מתעורר בנחת. אוכל משהו. לומד חוק לישראל. דפיקה בדלת החדר. בפתח עומד בחור כולו קעקועים. מאחוריו ענק גמלוני כולו עגילים. מאחוריהם עוד אחד עם מבט חסר מיקוד. הבית שלנו מודיע המקועקע. מנפנף בחוזה ביד. יש לך שעה לפנות.

 מביט בשלושה. את החדר הזה שכרתי בכסף מלא אומר. נצטרך לפנות אותך בכוח אומר המקועקע. אין צורך בכוח עונה לו. לא אתנגד. עשה מה שאתה מבין. המקועקע מביט בי. שוקל אפשרויות. יאללה חברה הוא אומר לשניים מאחוריו. לפנות. לוקח את ארגזי הספרים ויוצא החוצה.

השלושה הופכים סבלים. בהתחלה במרץ ומהר מאד בדיכאון עמוק. הענק מוציא כסא כיסא שלי לרחוב ומציע לי לשבת. מתיישב.. כל חפצי ברחוב. עכשיו הם עברו לחדר של צביקה. צביקה לא בבית. מתקשר למשטרה. מסביר לטלפנית בקצרה את המצב. לוקחת כתובת. שולחת ניידת היא אומרת.

 דנה יוצאת לבנה. ראית מה הולך פה היא נושפת. ראיתי מרגיע אותה. הכל בסדר. אמנון מופיע בקצה הרחוב עם קניות. מנסה להבין מרחוק מה קורה. מה קורה הוא שואל. דנה מסבירה לו. הוא לא מאמין. מסתכל עלי. מהנהן לאישור. הוא מתחמם. תירגע אמנון אומר לו. על תעשה שטויות.

מתקשר למשטרה שוב. הם בדרך. צביקה מגיע. מסבירים לו. אדי ואריה מגיעים. הלם. הבריונים מסיימים לפנות את הבית. עייפים. מתנשפים. אנחנו נחזור מבטיחים ומסתלקים. בתשבע מגיעה. דבר ראשון היא מחפשת את התכשיטים שלה. לא מוצאת. גנבו את התכשיטים . עכשיו נזכרים כולם לבדוק. לכולם יש חוסרים.

בתשבע מכניסה כיסא הביתה. אף אחד לא נוגע בכלום עד שמגיעה המשטרה פוקד. היא מחזירה את הכיסא. דנה והחברה שלה מחליטות לעזוב. גם ככה הן תכננו לרדת לפלורידה. אריה משכנע את אדי להישאר. צביקה מתקשר לחברים. מחפש מקום לגור. הוא עוזב. אמנון בהלם. עדיין לא מאמין שחיים עשה את זה.

בשעה טובה מגיעה ניידת. חצי שעה אחרי שהאירוע נגמר. פותחים חלון. לא יוצאים מהניידת. כולם מתרגשים סביבם. מסבירים להם מה קרה. השוטרים שותקים. מקשיבים באדישות. כשזרם המילים נגמר לכולם אחד מהם מפהק ואומר זאת בעיה ביניכם לבין בעל הבית הוא. לא עניין למשטרה. סוגר חלון והניידת עוזבת. אנחנו נשארים ברחוב. אמריקה.

0 תגובות
פרק מ - תפילה
22/11/2018 19:11
Doron Livne

מתפלל שלוש תפילות ביום. אחת בבית כנסת מאולתר במחסן. שתיים לבד. נכנסת לחיי מנה גדושה של ברוך. מתחיל להרגיש מבורך. מצד שני יש לי שאלה. אם כל עם ישראל אומר בתפילה "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" אלפיים שנה שלוש פעמים ביום, ועינינו עדיין לא חוזות את שובו. משהו פה לא תקין.

מעלה את השאלה לדיון בהסעה לעבודה בבוקר. תפילה זה קשקוש או שאנחנו לא יודעים להתפלל? החילונים בהסעה מעקמים פרצוף. הדתיים נכנסים להרהור. מתלבטים. הם מעולם לא חשבו על כך. מעלים רעיונות. אין להם באמת תשובה.

לצדי יושב מיימון. הגיע אתמול מישראל שכר חדר בבית של חיים צירפתי אותו לעבודה בהובלות. מיימון מתערב בשיחה. לא מתפלל בכלל הוא אומר. אלהים הביא אותי לפה. הוא יודע מצוין מה הם הצרכים שלי שיספק אותם. הוא לא צריך תזכורת ממני שלוש פעמים ביום. גם זו דרך חושב לעצמי.

יום שישי בבוקר. חיים מביא שולחן עגול למטבח. בתשבע מביאה טוסטר אובן משומש. בעזרת קסמים היא מייצרת ריח של בישולים במטבח. פשטידה. הריח מתפשט לחדרים ומוציא את כל דיירי הבית. מה את עושה שואלים כולם את בתשבע. עושה שבת היא אומרת. וכולם אומרים רוצים גם.

בתשבע מחלקת תפקידים. צביקה מתחייב להביא יין כשר. אריה ואדי מנקים. את מיימון ואותי שולחת בתשבע לקניות. הולכים לקניות לשבת. הליכה מרוממת רוח. השבת מככבת בלימודי התורה. אבל מפחיד לשמור שבת. נראה לי כמו כלא של יום אחד.

קונים בשפע. פירות, ירקות, חלות, דגים מעושנים, כלים חד פעמיים, נקניקים פרוסים, סלטים מוכנים. שפע מרומם רוח. מתוך התרוממות הרוח פונה לאלהים ואומר לו ארבע שבתות. מקבל על עצמי לשמור ארבע שבתות. אחר כך הכל פתוח. שלא תתפוס אותי במילה. שיהיה ברור.

שבת בפתח. רחוץ ומלובש הולך לבית כנסת. הליכה מרוממת רוח. בבית כנסת זוכה לחיוכים ולחיצות ידיים. ברכות. ברוך הבא. ברכה מרוממת רוח. תפילה מזרחית. כולם שרים. לאזני האשכנזיות נשמעת השירה שלהם כמו המיית כבשים. שירה עתיקה. שירה נצחית. שירה שהייתה שם תמיד. שירה מרוממת רוח.

בבית כל הדיירים צפופים במטבח. אין מקום לעמוד. מציץ מהמסדרון. הנה הצדיק הגיע. אפשר להתחיל. הם מתכוונים אלי. שולחן ערוך לתפארת. קערות סלטים. חלות. יין. על השיש כלים נוספים מלאים מטעמים. אמנון המבוגר אוחז גביע זכוכית מלא עד גדותיו יין. הוא מברך. חלק נוטלים ידיים. כולם אוכלים. צוחקים. שרים. שותים. יין מרומם רוח.

אדי אריה וצביקה יוצאים לסיגריה. מת להצטרף אליהם. מתאפק. למחרת מתעורר למציאות עגומה של שמירת שבת. אסור לעשן. שבת ארוכה. יוצאת אחרי תשע בערב. יושב עם סיגריה ומצית ביד ומסתכל על מחוגי שעון. עוד חמש עשרה דקות. עוד ארבע עשרה דקות. עוד שלוש עשרה דקות וחצי, עוד עשר שניות עוברות. עוד חמש. עוד שנייה  אמריקה.
0 תגובות
פרק לט - תלמוד תורה
15/11/2018 19:22
Doron Livne

הרמב"ם מפרט תרי"ג מצוות מהתורה. 613  דברים לעשות ולא לעשות. רוב הרשימה לא נוגעת לי. ענייני כהנים, קרבנות, שחיטה, דיינים. מצוות שאפשר לעשות בענייני שבתות וחגים. תכלס ליום יום אין כלום. תפילין. ציצית. תפילה. מאכזב.

 

יש מצווה ללמוד תורה. מצוות לימוד תורה שקולה לקיום כל המצוות. עסקה משתלמת. זה בידיים שלי לעשות. חוזר לחנות. המוכר מחייך. שואל לשלומי. רוצה ללמוד תורה אומר לו. הוא מוציא עוד ארגז. הפעם חמישה ספרים עבים. חוק לישראל. כל יום לומדים קצת הוא מסביר. קונה.

 

כל יום לומד מעט של תורה. תרגום התורה לארמית. קטע מנביאים. קטע מכתובים. פרק משנה. קטע גמרא וקטע זוהר. קשה. גמרא וזוהר בארמית. פירוש רש"י בכתב רש"י. קיצורים. ראשי תיבות. אמירות המביאות בחשבון ידע שאין לי. נושאי דיון לא רלוונטיים לחיי. שובר שיניים. מזיע. מתעצבן. לא מבין כלום.

 

מגיע מהעבודה מאוחר. הבית שקט. ישנים. מתקלח. שם ראש. כמעט נרדם. לא למדתי היום כלום נזכר. שינה קוראת לי לוותר. קום. נוזף בעצמי. מלחמת עולם לקום. מאבק. קרא שלושה פסוקים וחזור לישון פוקד על עצמי. קם כנגד כל הסיכויים. מדליק אור. פותח חוק לישראל.

 

קורא שלושה פסוקים. קורא פסוק רביעי. פתאום אותיות מסתדרות לי. מתחברות. מדהים. אותיות מאירות את תוכי באור חזק של תובנות עמוקות. תובנות כל כך עמוקות  שלא מצליח לצייר אותן במילים. צער גדול. כלום לא עוזר. אין לי תפישה. השעה ארבע לפנות בוקר. חמש שעות ישבתי. לא יאומן.

 

מתעורר מאוחר. פספסתי את ההסעה. תופס בגדים. רץ החוצה חצי לבוש. מוצא טלפון ציבורי. מחפש תירוץ טוב לאיחור. מכונית עוצרת בחריקה מאחורי. צעקות וצפירות. כמה עובדים שכרו רכב זיהו אותי ועצרו.  איזה מזל יש לך אומר לי אחד. בכלל לא תכננו לעבור כאן. הרחוב המקביל היה חסום.

 

מזל. לפני רגע חיפשתי תירוץ לאיחור. עכשיו דוהר במהירות 100 קמ"ש ברחובות ברוקלין. מישהו שומר עלי וזה קשור ללימוד הלילה. מהפך קטן בקורות חיי. במקום איחור מגיע למחסן לפני ההסעה. זה לא הלימוד עצמו. זאת המחויבות ללמוד. מחכה למתפללים מההסעה. שיהיה מניין. אמריקה.

0 תגובות
פרק לח - פגישה עם הרמב"ם
08/11/2018 21:34
Doron Livne

בית לבנים אדומות בן שתי קומות. בית קודר וזועף כמו חיים החב"דניק הבעלים. בפנים חיים הפך כל פינה אפשרית לחדר. שטח ציבורי נשאר מעט. מסדרון צר עם גומחה קטנה למטבח, ומדרגות לקומה השנייה. למטבח חלון קטנטן וגבוה.


בחדר הראשון גר אמנון. המבוגר. בחדר השני צביקה. גבוה ורזה. טוב לב. בשלישי אדי. מתולתל ומבוהל. יש לו בן דוד. אריה. כמעט תמיד גם הוא שם. ברביעי בתשבע. בחמישי יונתן וטליה. יהונתן חב"דניק טרי. טליה יהודיה מצרפת. בחדר השישי החשמלאי. חולף הוא על פני כולם בכניסותיו וביציאותיו ללא אומר. בחדר השביעי דנה. עם חברה.


בתשבע יוצאת מחדרה. מחייכת אלי. אומרת שלום. מבקשת מחיים מנעול למקלחת. כולם משתמשים באותה מקלחת. גם ונטה בחלון של המטבח היא מבקשת. מחניק שם. ושולחן. חיים מאנפף תשובה לא מובנת. מציג אותי לחדרי. לוקח תשלום לשבוע ומסתלק.


צביקה מזמין את בתשבע ואותי לקפה בחדר. חדר מאורגן למופת. על שולחן נמוך עיתון של ישראלים. מעיין בו. מודעה תופסת את עיניי. מחפשים מובילים. החברה לא עובדת בשבת מודגש. לא שיש לי תכנית לשמור שבת אבל יהיה נחמד לא לעבוד יום אחד בשבוע.


מתקשר. החברה יושבת בניו ג'רזי. יש הסעה מברוקלין. מצטרף להסעה כבר למחרת. וואן אוספת עובדים רדומים. משתרכים דרך מנהטן. שעה וחצי נסיעה. במחסן החברה חדר המשמש בית כנסת. חצי מהעובדים תופסים פינה ועוד שעת שינה. חצי מתפללים.


עוצר. ללכת עם הישנים או עם המתפללים. הולך עם המתפללים. על שולחן עשרה זוגות תפילין מזומנים לכל דורש. ביקשת תפילין קיבלת תפילין אומר לעצמי. חינם אין כסף. מראים לי איך מתעטפים בציצית. מראים לי איך להניח תפילין. נותנים לי סידור פתוח במקום הנכון ויאללה לעבודה.


למה ברוך שלא עשני אישה. מה רע באישה. מה רע בגוי. בשביל מה לאסר מלכיהם בזיקים נכבדיהם בכבלי ברזל. יש גם קטעים מהפנטים. אֵל בָּרוּךְ גְּדול דֵּעָה הֵכִין וּפָעַל זָהֳרֵי חַמָּה טוב יָצַר כָּבוד לִשְׁמו מְאורות נָתַן סְבִיבות עֻזּו פִּנּות צִבְאות קְדושִׁים רומְמֵי שַׁדַּי תָּמִיד מְסַפְּרִים כְּבוד אֵל וּקְדֻשָׁתו.


בכל בוקר בוחר מחדש להיות עם המתפללים אבל מוטרד מאי הידיעה. חסרה לי ההבנה. אולי משהו של הרמב"ם. שמועות אומרות שאפשר לסמוך עליו. חוזר לחנות הספרים. יש לך משהו של הרמב"ם שואל. המוכר מביט בי משועשע. מוציא ארגז עם 12 ספרים ואומר בבקשה.


מה זה שואל. זה הרמב"ם הוא עונה. היד החזקה. משנה תורה. מוציא ספר מהארגז. במרכז העמוד הרמב"ם כתוב עברית. סביב הרמב"ם פירושים באותיות זעירות לא מזוהות. כתב רש"י מסביר המוכר. נותן לי דף המשווה אותיות עבריות לאותיות רש"י. קח הוא אומר. מתנה. תודה.


מתיישב לקרא. קורא. וקורא. וקורא. לא יכול להפסיק. בלי המפרשים. רק רמב"ם. מגיע בוקר. עולה להסעה וממשיך לקרא. קורא במקום תפילה. קורא במשאית בדרך לעבודה. בדרך חזרה. בהסעה הביתה. הרמב"ם ואני. אני והרמב"ם. אמריקה.


0 תגובות
פרק לז - סידור
01/11/2018 19:22
Doron Livne

בתשבע מתקשרת. מצאה דירת חדרים בברוקלין. רוצה חדר? כן. משלמים שבועית. בעל בית חב"דניק. יש לו מעדניה. תפגוש אותו שם. תודה.

ברוקלין. ביציאה מהסאבווי חנות ספרי קודש. נכנס. מוכר יושב מאחורי שולחן מואר וקורא. מרים ראש. מציץ בי. חוזר לקריאתו. לא אומר שלום. מדפים עמוסים ספרים מקושטים. כמה ספרים ענקיים.

נמשך לסידורים. מוציא אחד. תפלת כל פה. על פי נוסח הקדוש האר"י זללה"ה. סינית. גם דגושים ומתגים להוראת הניגון אשר יחנו מלעיל.סינית. ווילנא בדפוס והוצאת האלמנה והאחים ראם שנת תרס"ג לפ"ק. סינית.

ובפנים. השכמת הבוקר. משהו באותיות קטנות שנראות כמו עברית אבל הן לא. מתחת כתוב בגדול מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך.דמעות מפתיעות נקוות מעיני. תגובה רגשית נובעת מבפנים כמו התפרצות הר געש.

הבנה. כך פותחים שיחה עם אלהים. אומרים תודה על עוד יום. מוצא חן בעיני. אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים.  הנה נטילת הידיים של בתשבע.  אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים. תאור האדם כגוש בשר עם נשמה טהורה.

ברוך. ברוך. ברוך. ברוך. הכל ברוך. אתה אתה אתה. עומד בחנות ספרים ואומר אתה לאלהים. עיניים בסידור ולב מביט מעלה. ברוך אתה יי המחזיר נשמות לפגרים מתים. פגר מת שכמוני. ויהי רצון מלפניך. משוחח עם אלהים במילים חדשות.

שתרגילנו שתדביקנו ואל תביאנו. וכוף את יצרנו. הכל ברבים. דיבור ברבים ברור מאליו. מתאים לי. מעולם לא הייתי לבד. לעולם לא אהיה. אלהים. אתה שומע. אתה רואה. מה עושים תגיד. הכל בסדר נאמר לי בלי מילים. לך לך. בלי דאגה. היה קשוב. לאט לאט. צעד צעד.

ברוך שציוונו להניח ציצית. ברוך שציוונו להניח תפילין. כמה עולים ציצית ותפילין שואל את המוכר. המוכר מתיק עיניו מספרו. בוחן אותי. סט מהודר כאלף דולר הוא אומר. דיבור על כסף וההוויה נעלמת. אם היה אומר מאה. מאתיים. הייתי קונה. אבל אלף… קונה את הסידור ויוצא.

הרחוב מקבל אותי באדישות. בכלל לא אכפת לרחוב מה עברתי בחנות לפני רגע. מקדונלדס כשר. חצר נטושה. מעדנייה. אנשים רגילים עסוקים בעניניהם הרגילים.בייגל לובביץ'. המעדניה של חיים החב"דניק. נכנס.

ריח חריף של דג מעושן. בייגלס. ממתקים. קצת אוכל מוכן. חיים גבוהה. מוצק. זקן פרא ארוך. עיניים שלא צוחקות. גם כשפיו מחייך. יש לך חדר פנוי שואל. כן. מתי אתה רוצה לראות הוא שואל. עכשיו. חיים מסיר סינר ומשאיר את המעדנייה בידי עוזר. אמריקה.

0 תגובות
פרק לו - נטילת ידיים
25/10/2018 19:26
Doron Livne

משדרים את המשפט של או ג'יי סימפסון בשידור חי. בלילה שידור חוזר. הבנאדם רצח את אשתו. אם היה עני היו תולים אותו כבר מזמן. אבל הוא עשיר. דלת החדר של בתשבע הדיירת החדשה נפתחת. נכנסת לשירותים. חוזרת לחדר. מרשרשת משהו. יוצאת ומגיעה לסלון.

סוף סוף רואים אותה. לבושה חצאית, חולצת טריקו ארוכת שרוולים, בידיה צלחת סכין ומזלג חד פעמיים משומשים ושקית זבל קטנה, היא ממלאת כוס מים בכיור המטבח ושופכת אותם על ידה האחת. ממלאת את הכוס שוב ושופכת את המים על ידה השנייה. ושוב. ושוב.

מה את עושה שואל. נוטלת ידיים היא אומרת את דתייה שואל. דתייה מבחירה היא עונה. כתוב בתורה לשטוף ידיים ככה עם כוס? ככה ההלכה היא עונה. ממתי ההלכה הזאת? אלפי שנים היא אומרת. לא היה להם אז סבון אומר לה. עדיף עם סבון.

בתשבע מוציאה שני סקוצ'ים. כחול ואדום. היא מסבנת את הכלים שלה בסקוץ' כחול וממשיכה לכלים שכבר שבוע בכיור. זה בשרי או חלבי היא שואלת על צלחת. מושך בכתפי. היא מחליפה את הסקוץ' הכחול בסקוץ' מקומי ומשתמשת בו.

מספיק לראות דוסים מסתובבים עם מעילים בקיץ כדי להבין שמשהו השתבש במשך כל אותן אלפי השנים אומר לה. בכלל. מה אכפת לאלהים איך שוטפים ידיים. השם נתן לנו תורה ללמד אותנו איך להיות הכי טובים היא מסבירה לי בנחת. והכי טוב לשפוך על הידיים מים מכוס? כך אומרים לנו החכמים היא אומרת.

גופי שקוע ברישול בספה. משפטו של או ג'יי סימפסון ממשיך ברקע. בתשבע עומדת ליד כיור מטבח מבריק לראשונה מזה שנים. למה שלא תשבי שואל. אותו כסף. בתשבע מתיישבת על קצה הספה. שותקת.

מספר לה את סיפור חיי. בתשבע מקשיבה. מספר לה איך אלהים עזר לי בגרמניה. מספר לה על הגירושין. על אדית. על הובלות. בתשבע מקשיבה. ומקשיבה. ומקשיבה. השעה כבר שלוש בלילה. בתשבע מפהקת בניגוד לרצונה.

לכי לישון. את עייפה. בתשבע לא קמה. מביטים זה בזו. התחברנו. טוב. היא אומרת. לילה טוב. נשארת לשבת. לילה טוב. בתשבע פורשת לחדרה. נשאר לבד עם המילים. מאז שהורי התגרשו פועל לבד. על דעת עצמי. לא מקשיב לאף אחד. לא מתייעץ. לא שואל. ולאן הגעתי? אולי אשיג איזה ספר על יהדות ואקרא קצת. אמריקה.

0 תגובות
פרק לה - הפתעה
18/10/2018 19:28
Doron Livne

השקט בחדר הריק מתאים לי. לידיה לא בן אדם שקל לחיות אתו. גם חיים איתי הם לא משהו. בכלל חיים משותפים. קשה ממש. השקט מבריא גוף. מסדר נשימה. מיישר מחשבה. איזו דרך קשה וארוכה עשינו יחד. לחוד.

מתקשר ללידיה. שלום. שלום. מה שלומך. בסדר. מה שלומך. לידיה מתעניינת בשלומי. מפתיע. כמעט שיחה נורמלית. אצלי בסדר. ישן בחדר שמצאתי לשבועיים. יופי היא אומרת. שתיקה. יש לך מחר יום הולדת. אדית רוצה לחגוג אתך. היא מכינה עוגה. תגיע? כן. אגיע.

יום הולדת. שלושים וארבע שנים מסתובב בעולם הזה. ההישגים לא משהו. קונה לאדית מתנה. קונה ללידיה פרחים. קונה לעצמי בגדים. כמו חתן לחופה. מגיע חצי שעה לפני הזמן. יושב ברכב. מנסה להזיז בכוח המחשבה את מחוג השניות מהר יותר.

אדית רצה לקראתי בשמחה ועוד לפני שהיא מגיעה היא נעצרת. מביטה בלידיה. אומרת לי מרחוק הי מנומס. חוזרת ללידיה ונצמדת אליה. יש עוגה על השולחן. יש מתנה עטופה. יש ציור שאדית ציירה. בפינת הסלון תיק ארוז. בשבילי.

רוצה לברוח. נותן ללידיה פרחים. מגיש לאדית מתנה. אדית מסתכלת בלידיה. לידיה מאשרת. מותר לקחת. מתיישבים. מדליקים נרות. נושף בהם. מבקש משאלה. לא יודע מה לבקש. שיהיה טוב. פותח מתנה. אדית פותחת את שלה.

רחוב ג'מייקה של אחה"צ מאוחר. עמוס אימהות, ילדים, שתיינים. הולך לאט. לא ממהר. אין למה. תיק בגדים על כתף. כל רכושי בשלושים וארבע שנות חיים. עוד שבוע לחדר. צריך למצוא פתרון לטווח ארוך. צריך להמשיך למכור מודעות. לפחות עד הקיץ. מזל שצריך.

נכנס למסעדה ג'מייקנית דביקה. בעלת בית ענקית מגישה אורז אדום חריף. בשר שהתפריט מעיד עליו שהוא בקר. לך תדע. בחילה. בכל זאת מנקה צלחת להנאת בעלת הבית שעושה לי עיניים. תאכל אותי לתיאבון כמנה אחרונה. היא לא יודעת שאין באמת אפשרות שאשאיר משהו בצלחת. לא משנה מה.

עולה לדירה. סיבוב המפתח מהדהד דירה ריקה. מדליק אור. הפתעה. בכניסה עומדת אישה. יפה. זוהרת. מעוררת יראה. איפה אדיר שואל. מי זה אדיר היא שואלת בחזרה. את לא חברה שלו מתפלא. חשבתי ש… מה.. באת לגור? היא אומרת כן. אבל יש רק שבוע. היא יודעת.

מציג את עצמי. נעים מאד. מחייך. מושיט יד. מסביר פנים. עכשיו היא מופתעת. איזה חדר לקחת? את זה בפינה. צריכה עזרה? רהיטים? לא היא אומרת. יש לי כל שצריך. מבעד לדלת החדר הפתוחה רואה שתי שקיות נייר חומות. זהו. תודה היא מוסיפה ונסגרת בחדר.

ערב. בסלון עם אדיר. טלוויזיה. הוא מחליף ערוצים. עוצר על חדשות. עורכי הדין של או ג'י סימפסון. פסלו עוד מושבע. הדיירת החדשה לא יצאה מחדרה מאז הגעתי. אתה בטוח שלא דמיינת אותה צוחק עלי אדיר. הכל יכול להיות עונה לו. אמריקה.

0 תגובות
פרק לד - פרידה
11/10/2018 19:30
Doron Livne

מהעבודה בדפי אסף מגיע הביתה בשעה סבירה. אדית רצה לקראתי מחבקת. מקלחת מצווה לידיה. לידיה אפילו לא מביטה בי. אדית נפרדת ממני במבט מתנצל ושתיהן נעלמות. היה פשוט יותר כשעבדתי בהובלות. הייתי חוזר מאוחר. שתיהן היו ישנות.

אדית נרדמת. לידיה מדליקה טלוויזיה. מה דעתך שנדבר? לידיה מביטה בי. עיניים קרות. כמו הייתי זר. היא יורה בי בשקט מילים קשות. אחר כך רעות. אחר כך נוראיות. מזעזעות. מבול מילים שלא נגמר. שורפת כל גשר אפשרי לחיים משותפים.

מקשיב. גופי רועד. איזה בן אדם נוראי לידיה מתארת. והיא מדברת עלי. לא הייתי רוצה בעצמי לחיות עם האדם שלידיה מציירת במילים שלה. את לא משאירה הרבה ברירה אומר לה בשקט. רק ללכת. למה את מחכה לועגת לי. לך. מתמהמה. למה אתה מחכה? לך כבר. לך. יוצא אל הלילה.

עובדים חדשים מגיעים לדפי אסף כל הזמן. שורדים יום. יומיים. לעתים שבוע. עובד כבר ארבעה חודשים בדפי אסף. שורד. מחכה שיגמר החורף. לחזור למשאיות. רק לימור ותיקה ממני. יושב מול טלפון ובוהה. לא מכיר אף אחד סביבי. לא מדבר עם אף אחד.

לימור נכנסת למשרד בתרועות ניצחון. מנפנפת בחוזה. זורקת תיק על רצפה. נזרקת על כסא ואומרת עוד פראייר. איזה סתומים האנשים. איך הם לא מבינים שעובדים עליהם. מה קרה לך בלעת רעל? לימור בוחנת אותי. אתה נראה כמו חושך. אתה מפחיד אותי. מה קרה.

מספר לה. היית בא לישון אצלי. תודה על המחשבה אומר. מכינה לי קפה. נמצא לך מקום לישון. יש לנו את שירות ההפניות של דפי אסף היא צוחקת. סוחטת ממני חיוך. לימור מרוצה. יהיה בסדר. עושה טלפון. מדברת. יש לך חדר לשבועיים מודיעה. תודה.

רחוב ג'מייקה. חנויות עמוסות סחורה. מסעדות זעירות ג'מייקניות והודיות מפיצוץ ריחות מעיקים.. מכבסה אוטומטית. כניסה מלוכלכת. הדירה עצמה נקייה. בעל הבית מסביר שהוא מכר את הדירה. החדר רק לשבועיים. מתאים לי.

חדר עם מיטה וארונית וזהו. סלון משותף עם פינת מטבח. שני שותפים. אדיר רואה טלוויזיה בסלון. בועז אורז. מצא דירה אחרת. נסגר בחדר. מתיישב על המיטה. מביט בכלום סביבי. יופי של חיים ארגנת לעצמך. חדר ערום. עבודה מכוערת  אישה ששונאת אותך. רק אדית מאירה את החושך באור קטן שמאיים עכשיו להסתלק. אמריקה.

1 תגובות
פרק לג - דפי אסף
04/10/2018 18:08
Doron Livne

זו השיטה מסביר אסף. אתה בוחר תחום. עורכי דין שרברבים מסעדות מה שמתאים לך. סוגר פגישה. מראה את הספר ואומר שאנחנו צריכים איש מקצוע כמוהו בספר. ביני ובין אסף מונח ספר בן מעל לאלף עמודים. ספר טלפונים ישראלי בניו-יורק. דפי אסף. מחפשים סוכני מכירות.

מה זאת אומרת צריכים איש מקצוע כמוהו בספר? יש לנו שירות הפניות הוא אומר. ישראלים מתקשרים. מפנים את המתקשרים לאלה שמפרסמים אצלנו. פששש. איזה רעיון. כמה הפניות יש בשנה? אסף נשען לאחור. שותק. רוצה לשאול שאלות או למכור הודעות? החורף מתקרב. לפחות אסתובב בבגדים נקיים.

יום ראשון בדפי אסף. משרד מוזנח. ערימות דפי אסף בכל פינה. כיתת תיכון מבולגנת עם טלפונים על השולחנות. צעירים וצעירות מתקשרים מבוקר עד ערב. סוגרים פגישות. עובדים על אחוזים בלבד. לא מכרת לא הרווחת.

מתקשר לעורכי דין. מזכירות מנפנפות אותי. עורך דין אחד עונה לטלפון בעצמו. קובע איתו פגישה. פוגש עורך דין מבוגר. המזכירה חולה הוא מתנצל. המזל שלי. בזכות המחלה שלה הוא ענה לטלפון. מציג את הספר. מסביר על שירות ההפניות. אנחנו צריכים עורך דין כמוך בספר.

הוא מוציא ספר רזה. ספר הטלפונים הסיני בניו יורק. מעל חצי מיליון סינים. איך הספר של הישראלים כזה עבה? בוחר עורך דין אקראי מדפי אסף ומתקשר אליו. מר גרין בבקשה. המזכירה מעבירה אותו בלי שאלות. מדהים. משהו בטון שלו. מר גרין מספר לו על אפס הפניות בשמונה חודשים. אין עסק.

למדתי איך עוברים מזכירות. עם טון עובר מזכירות מצליח לקבוע פגישות לכל השבוע. פגישה רודפת פגישה אבל מכירות אַין. כשאומרים לך לא אתה מתחפר בכיסא מסביר אסף. לא מוותר. חייבים אותו בספר שלנו מבין? נעשה מחיר. העיקר תביא מכירה.

פגישה אחרונה לשבוע. אין מכירה אין משכורת. עורך הדין אפילו לא מתיישב. מביט דקה בספר אומר שהוא לא מעוניין ומסתלק. משאיר אותי לבד במשרד. מתחפר. כמו שאסף אמר. חמש דקות. נכנסת אשתו. מה אתה צריך שואלת. אנחנו חייבים את בעלך בספר שלנו מסביר לה.

מסביר לה על הספר. היא מביטה בי חסרת אונים. לא הולך לשום מקום. מסביר לה על שירות ההפניות. חכה רגע היא אומרת. עשרים דקות לבד במשרד. מחופר. מזיע בבגדי שרד נקיים. אומלל. מושפל. ארבעים דקות. האישה חוזרת. מניחה לפני צ'ק חתום של אלפיים דולר. מצרפת דוגמת מודעה. סומכת עליך אפילו לא מסתכלת עלי ויוצאת. צ'ק ראשון ביד. אמריקה.

0 תגובות
פרק לב - טרום בית ספר
20/09/2018 20:53
Doron Livne

אדית עולה לטרום כיתה א'. מוזמנים להתרשם מבית ספר ציבורי בניו יורק. ערב סיום שנה. מקבלי הפנים מחייכים אלינו חיוך גדול מדי. רושמים שמות. מדביקים תגים עם שם. שאר הנוכחים מתעלמים מאתנו וגם אחד מהשני. פה ושם חיוכי נימוס מזויפים להכעיס.

מתיישבים באולם מפואר. לא יחסית לבית ספר. מפואר ממש. קהל מגוון. כל הלאומים. כל הגילאים. פערים גדולים ברמת החיים. אדית יושבת ביני ובין לידיה. מתרגשת. מקשקשת. בין לידיה וביני שתיקה. מרחק של כיסא אחד בלתי ניתן לחצייה עם ילדה משותפת באמצע.

לידיה מצאה לאחרונה עבודה. מזכירה במשרד תיווך. עשתה כמה חברים ישראלים בשכונה. מתאקלמת. לי אין חלק בזה. יוצא מוקדם לקרב הישרדות וחוזר מאוחר. בסביבת החיים של לידיה מוצא עצמי נטע זר. בשנה הראשונה שלנו בניו יורק לידיה הייתה כועסת בלי סוף. הייתי מציע לה לחזור לארץ. נגור אצל אמא. נתארגן מחדש. על גופתי המתה לידיה הייתה עונה. עכשיו אין שיחה בכלל.

אורות כבים.  בזה אחר זה עולות כיתות לבמה. מקטנים לגדולים. שרים. רוקדים. מציגים. תלבושות מתואמות ללא רבב. מקצוענות מפחידה. רצינות תהומית. שורות ישרות, תנועות מתואמות, ניכרת השקעה עצומה. רצון עז להצליח. לא יחסית לבית ספר. ממש. הילדים רובם לא נראים נהנים. הם נראים לי משתדלים בכל מאודם לרצות הורים ומורים. להצליח. להיות הכי טוב.

לאחר המופע סיור בכיתת הלימוד. חצי גן חצי כיתה. בפינה אחת כיסאות ושולחנות ממוסמרים לרצפה. כל הכיף של לגרור את הכיסאות לעצבן את המורה נגזל מהילדים. מצד שני פינת משחקים. לגו. תיאטרון בובות. פינת יצירה. מורה וסייעת בכיתה של חמישה עשר ילדים. נרשמים. נרשמים גם לבית ספר אחה"צ של ישראלים. שאדית תלמד גם עברית.

יום לימודים ראשון. לוקח חופש. פרידה מלאת דמעות לשש שעות. בסוף היום טקס חלוקת ילדים. חומת מורים מפרידה בין הורים לילדים. מקריאים שם של ילד. הורה מציג תעודה. מניחים את יד הילד ביד ההורה ומשחררים. הורים עומדים בסבלנות מחכים שיקראו בשם הילד שלהם. גם אנחנו.

בסיום שיעור העברית צוות מורים מפעיל את אותו הנוהל. רק שכאן כולם ישראלים. הורים צועקים, ילדים רצים, מנהלת מיואשת מנסה לשווא להקריא שמות. תוך שניות כל הילדים נבלעים במכוניות ונעלמים. המנהלת נאנחת. מתפללת שהכל עבר בשלום. אנחנו הולכים ברגל. דווקא כיף. אמריקה.

0 תגובות
פרק לא - נוח
13/09/2018 19:04
Doron Livne

סוף חודש יולי. כ-ו-ל-ם עוברים דירה. החום בשיאו. לחות גבוהה. בגדים דבוקים לגוף. אוכלים. ג'וני הענק בולע שלושה בורגרים בשנייה. איך קוראים לבחור השני? לא זוכר. המשרד מתקשר. עוד עבודה. השעה ארבע אחה"צ. שלושה ימים עובדים בלי עצירה. אין סיכוי לעוד עבודה. חכה עד שתשמע את הפרטים אומרים מהמשרד. עבודה מעכשיו לעכשיו. פנטהאוז ברחוב 74 מזרח צמוד לפארק. חמישה אנשים.

שני עובדים נוספים מצטרפים אלינו בכניסה לבניין. שומר מבוגר פותח את הדלת, מזמין מעלית. לוחץ על הקומה העליונה. את הדלת פותחת יפיפייה. שמלת כתפיות לבנה וארוכה משרטטת קווי גוף מלאים. חולצת כפתורים גברית פתוחה מונחת מעל השמלה ברישול. ג'וזפין. היא מושיטה יד לשלום. אצבעותיה מעולם לא עשו כלום חוץ מללטף.

בדירה מהפכה. כמות חפצים בלתי אפשרית מפוזרת בכל מקום. מאות אלפי דולרים של רכישות מפוזרות על הרצפה. אל תיבהל היא מחייכת. שום דבר לא יוצא מכאן. בואו אחרי. ג'וזפין עולה במדרגות ואנחנו אחריה. יוצאים אל הגג. שלושה עציצי ענק במרכז. בתוכם עצים ממש. עשרות עציצים בגדלים שונים סביב. אדניות. שתי פינות ישיבה וספסל נדנדה. איזה יופי. הפסדתי לבעל הבית בבית משפט. חייבת לפנות את כל העציצים עד סוף השבוע. מה אתה אומר?

אין לה מושג על מה היא מדברת. צריך מנופים כדי לפנות את הגג. לחסום את הרחוב. לתאם עם המשטרה. מכבי אש. נחתום חוזה ונראה אומר לה. תודה היא אומרת באנחת רווחה כאילו כבר פינינו את כל הגג. לאן הכל הולך שואל אותה. להורים שלי ברד-באנק ניו ג'רזי. שלוש שעות נסיעה לכל כיוון. בלי לנקוף אצבע מדובר בחוזה של מעל אלף דולר. ג'וזפין חותמת.

חכו רגע שכחתי לצלם. אל תזיזו כלום שנייה חוזרת. ג'וזפין נעלמת. מתיישבים. מתנדנדים. מחכים. ארבעים דקות. ג'וזפין חוזרת. קנתה מצלמת ניקון. הכי טובה שיש. מצלמים. היא מבקשת מאתנו לעשות פוזות. החברה מתרצים. נהנים. צוחקים. מתחילים לעבוד אומר. הצחוקים נרגעים. כל אחד תופס עציץ. יורדים קומה במדרגות חיצוניות. מעלית משא מורידה אותנו למרתף. משם עולים במדרגות לרחוב. רבע שעה חמישה עציצים.

עוברת שעה. עשרים עציצים במשאית. ג'וזפין מוציאה שתייה קרה. אולי כדאי שאת הטיפ תתני את אומר לה. בהחלט היא מסכימה. מוציאה חבילת שטרות קטנה של מאה דולר, מקלפת חמישה שטרות ונותנת. מספיק? לא מספיק לענות. היא מוסיפה עוד שטר. תודה.

שעה נוספת עוברת וג'וזפין מתחילה להבין את הטעות שעשתה. אין סיכוי שהגג יתרוקן. כדאי שתצאו היא אומרת מתחיל להיות מאוחר. משחרר שלושה עובדים. נותן להם חמישים דולר טיפ כל אחד. לג'וני הענק שנוסע איתי נותן מאה. כולם מבסוטים.

מגיעים לרד-באנק בתשע וחצי בערב. אור יום אחרון. נסיעה של חמש דקות משער הכניסה עד הבית. לא בית. ארמון. דלתות כניסה ענקיות עם ידית הקשה כבדה. גבר נעים הליכות פותח את הדלת. נמוך קומה. מבוגר אך שמור להפליא. מאחוריו תוך הבית מסנוור. קריסטלים, מראות ומנורות.

הוא יוצא אתנו למשאית. פורקים את העציצים בדקה. שיחה נעימה מתנהלת. מזמין אותנו להיכנס. מציע שתייה. מגיש לו חשבון. אלף מאתיים דולר. האבא עובר על החשבון בשום לב. אלף מאתיים דולר על עשרים עציצים? הוא מדבר בשקט. לא כועס. מבין שהבת שלו טעתה. מוציא מכיסו חבילת שטרות עצומה. לפחות עשרים אלף דולר. הוא קולף שניים-עשר שטרות של מאה דולר ומשלם.

חבילת השטרות הקטנה של הבת קולפה גם היא מהחבילה הגדולה של אבא. אמריקה.



0 תגובות
פרק ל - סכנת מוות
06/09/2018 18:53
Doron Livne

התובע המחוזי של קווינס עובר דירה. אלפי ארגזים. עשרות עובדים. עובד אחד חדש. שחור. צעיר. ענק. בשתי ידיים אי-אפשר להקיף את שרירי ידיו. עובדות במשרד מחפשות את קרבתו. מבקשות ממנו עזרה באריזה. והוא מתרגש מתשומת הלב מתנפח עוד יותר. שש לעזור.

העבודה שלנו להוריד למשאית ארגזים ארוזים מסביר לו. לא עוזר. הפקידות ממשיכות לחזר אחריו והוא נענה בשמחה. אחרי שתי הערות נוספות מסמן לו לבוא אחרי. יורדים לרציף ההעמסה. נכנס לארגז המשאית. הענק נכנס אחרי. עומד ביני ובין היציאה. מסתיר אור יום. שנינו לבד. פונה אליו ואומר שמע. או שאתה עובד או שאתה הולך הביתה.

עיני הענק הצעיר מאדימות. בינתו מסתלקת. הוא מאבד שליטה. מניף מוטות ידיים מקיר לקיר. מתקרב אלי ואומר יו בן אדם. אף אחד לא מדבר אלי ככה בן אדם. מכה אחת שלו וזה הסוף שלי. לא זז. אפילו לא אצבע. מחפש קשר עין. הוא לא כאן. עמידתי האיתנה-רפויה מהססת אותו. נוצר קשר עין. הוא נעצר. מבטו הופך נבוך.

אם אתה רוצה להרוג אותי אתה יכול אומר לו. אם אתה רוצה לעבוד תצטרך לעשות מה שאומרים לך. אתה לא יכול לפטר אותי הוא מתבכיין. יחזירו אותי לכלא. לא רוצה לפטר אותך מסביר לו. רוצה שתעבוד. צריך את העזרה שלך. תן כתף. הענק חוזר לעבודה מורעל. מעיף ארגזים.

יורדים במעלית עמוסה. המעלית עוצרת בכל קומה. אנשים יוצאים. אנשים נכנסים. אחד העובדים דורך בטעות על רגל של מקסיקני צנום. סליחה. המקסיקני מקלל. מקלל. מקלל. לא מפסיק. נוסעי המעלית שותקים. העובד ממלמל סליחה מדי פעם.

נכנס איטלקי. די לקלל אומר האיטלקי הוא אמר לך שהוא מצטער. המקלל עובר לקלל את האיטלקי. האיטלקי נדלק. שולף אקדח ומצמיד אותו לראש המקלל. נוסעי המעלית משתטחים על הרצפה. כולם חוץ ממני. תפסיק או שאתה מת. המקסיקני רועד כולו לא מפסיק עם הקללות. נראה שהאיטלקי אכן עומד לסחוט את ההדק.

שולח יד בעדינות, אוחז את יד האיטלקי האוחזת באקדח, ומסיט אותה כלפי מעלה. האיטלקי מופתע. מבטו רחוק. אתה לא רוצה להרוג מישהו בבניין של התובע המחוזי אומר לו. יום יפה היום. שמש זורחת. שמים כחולים. למה לך? המעלית נעצרת. האיטלקי מסתלק.

לקראת סוף יום האיטלקי חוזר. מחבק אותי באומץ. מנשק את לחיי. הצלת לי את החיים הוא מתרגש. הייתי הורג אותו. ראיתי עונה לו. בגלל זה התערבתי. אתה כמו אח שלי הוא מצהיר. יותר מאח. אתה המלאך שלי. הצלת את חיי.

כל אותו קיץ הענק הצעיר מוכן לעבוד רק איתי. הופך להיות יד ימיני. הולך איתי לכל מקום. דבק בי. נשרך אחרי. מגן עלי מכל צרה וצוקה. אמריקה.

0 תגובות
פרק כט - כלא
30/08/2018 19:10
Doron Livne

דפיקה בדלת. גבר מציג תעודה. אף-בי-איי. מה לי ולו שואל בשתיקה. הוא מכניס עצמו. מתיישב במטבח. מזמין אותי לשבת מולו. בתנועה יעילה ומנוסה מוציא קלסר ועט. מכיר את קרלוס סנטוס מנדז? לא. קרוז. הוא מוסיף. מכיר. מנדז דחף אדם מחלון בקומה שנייה. הבחור מת. הוא מביט בי. ידעת על כך? לא ידעתי. מחליט בינו לבינו שהוא מאמין לי. אשאל אותך בכלמקרה מספר שאלות. לפרוטוקול.


אפשר לבקר אותו? שואל את החוקר בסוף השאלון. פעם ראשונה החוקר מראה הבעה כלשהי. הוא מופתע. פניו משתנים לחביבות יתר. וודאי הוא אומר. חברה של קרוז. לונה. נמצאת כאן מברזיל. תאם איתה. פוגש את לונה בכניסה לכלא. שלוש נשיקות. קרוז ממש ישמח לראות אותך היא אומרת. קולה מסגיר הקלה עצומה משותף לצרה. שנינו דואגים לקרוז. שנינו אוהבים אותו.


מחכים. הבחור שהוא הרג היה ברזילאי. אומרת לונה. הוא אסף אותו מהרחוב. נתן לו גג מעל הראש. חזר יום אחד ומצא אותו בדרך לברוח עם כל מה שיש לו. התפתח ריב. קרוז דחף אותו מהחלון. קומה שניה. מת מפצעיו אחרי כמה ימים. קרוז נעצר. שוחרר בערבות ונעלם. זאת הבעיה. אם היה נשאר היה מזוכה אולי.


שותקים. פעם קרוז נעלם לשלושה ימים מספר לה. כשחזר סיפר שהיה בקונטיקט. רב שם עם בחור בפאב. הבחור היהשוטר. קרוז נעצר. הביאו אותו לפני שופט. השופט נתן לו ברירת קנס. לא תודה אמר לוקרוז. עדיף כלא. אוכל חינם, טלוויזיה חינם. תודה. לונה צוחקת. זה קרוז. יום למחרת השופט שואל שוב קנס או כלא. קרוז בשלו. אוכל חינם טלוויזיה חינם. כלא. השופט מתרגז אגרש אותך לברזיל הוא צועק. תודה עונה לו קרוז. כרטיס טיסה חינם. אחזור לאמריקה מבטיח לו קרוז.

 

לונה כבר לא צוחקת. הפעםזה רציני היא אומרת. שנה בכלא וגירוש. נכנסים. קרוז במדי אסיר כתומים. רזה. עייף. חיוור. שמח לראות אותי אבל גם מתבייש. עשיתי שטויות הוא אומר. עשית גם שטויות מתקן אותו. עשית גם הרבה דברים טובים. מאז לא שמעתי מקרוז. אבל שנים אחר-כך באיזו סצנת המונים בסרט הוליוודי ראיתי את קרוז. סטטיסט בקהל. שוב שמנמן. עליז. חייכן. מלא חיים. מאושר. אמריקה.

0 תגובות
פרק כח - חפצים
23/08/2018 19:08
Doron Livne

מבחינת ריצ'רד מנהל מחסן זה אחד שעושה כל מה שריצ'רד אומר. מפרק משאיות. מזווד משאיות. סופר מלאי. מנקה. מחליף עובד שהבריז. עובר על תיקי לקוחות. מחסן של 2,500 מטר מלא עד אפס מקום עם פוטנציאל הכנסה של 40,000 דולר בחודש מניב פחות מ 2,000.

עולה לדממת הקומות. מעלית ברזל כבדה מזמזמת. חורקת. פתיחה ידנית מרעישה. אור קלוש מאיר הרים אפלים של רהיטים וארגזים מונחים ברישול. שקט מבורך. משרטט מפה של המחסן. עבודות משלמות. עבודות לא משלמות. עבודות בלי תיק. ריצ'רד באינטרקום. איפה אתה. הגיעה משאית לפריקה. יורד. בהזדמנות ראשונה נעלם לקומות. עשרים דקות. ריצ'רד קורא לי לרדת.

חתול ועכבר. מה אתה עושה שם כל היום בקומות. מנהל את המחסן עונה לו. ריצ'רד צוחק. מנהל מחסן. תעשה מה שאומרים לך. לא עונה. שבועיים עוברים. לריצ'רד נמאס. אתה מפוטר. חיכיתי לרגע. הולך למשרד של עופר בעל הבית. ריצ'רד נכנס אחרי וצועק כל היום נעלם בקומות.  מסתובב עם רשימות כמו מנהל. לא רוצה אותו פה.

עופר. רזה ממושקף עם מבט של הייתי צריך להיות עכשיו במקום אחר מסתכל בי. מסתכל ברשימות ושואל מה רשום שם. המחסן שלך מכניס פחות מחמישה אחוז מהיכולת. עופר מתיישר. כסף מעניין אותו. איך זה קורה הוא שואל את ריצ'רד. ריצ'רד לא יודע. מה עושים שואל אותי עופר. מוציאים חשבוניות, מאתרים כתובות, מארגנים מכירה פומבית. תארגן לו עובדים אומר עופר. ומי יעשה עבודה שוטפת מתרעם ריצ'רד. אתה עונה עופר בנחת.

שולח התראות לפני הוצאה לפועל. מתקשר. נדיר שמישהו עונה. מזמין מארגן מכירות פומביות מקצועי. ג'ייסון. מרכז קומה שלימה של ציוד למכירה. ים רהיטים. צוות פותח ארגזים ומפזר תכולה. בגדים, תמונות, צעצועים, מנורות, כלי מטבח, ספרים. חפצים בלי סוף.

אישה בעלת רושם עונה לטלפון. חזרנו לפני שבוע משנתיים באירופה היא מסבירה. אפשר לראות את החפצים שלנו במחסן? בוודאי. קובעים פגישה. מגיע זוג נעים הליכות. אם לשפוט לפי המכונית והבגדים כסף לא חסר. עולים במעלית אל הקומות. הר חפצים המשתרע על כשלושים מטר מרובע. גובהו כמעט שלושה מטרים. הזוג סובב את ההר פעם ופעמיים ועוצר. הר אפל ומייגע בדממת המחסן. הזוג אובד עצות.

מה יקרה אם לא נשלם שואל האיש. ננסה לכסות את ההפסד במכירה פומבית מסביר. חיינו שנתיים בלי ההר הזה אומרת האישה. הייתה לי קופסה אחת שכתוב עליה תמונות. היא נזכרת. אוכל לקחת רק אותה? סיבוב שלישי סביב ההר והקופסה מאותרת.

הזוג עוזב בדמעות שמחה. מאושרים כמו בני עשרים שרק נישאו. קלים כצבי. עם קופסא אחת. את הר הדאגות המעיק הם משאירים מאחור. שמישהו אחר יסחוב אותו. החיים קצרים. אמריקה.

0 תגובות
פרק כז - ברונקס
16/08/2018 19:12
Doron Livne

המצב בבית מתוח. חורף ארוך וקשה. כל היום בבית. חייבים לעשות משהו. עם שארית ערימת הכסף נוסעים לפלורידה. חמישה ימים של שחרור בעולם הקסום של דיסני בקיץ חמים ונעים. חוזרים לחורף מרוששים. שטר של עשרים, כמה שטרות של דולר ועודף. קרוז מתקשר. יש עבודה בחברה בשם מאיירס. בברונקס. תבוא מחר.

כביש מהיר עובר בגובה הקומה השנייה. מדלג על שוליים של שכונה עייפה. חזית מכולת חשוכה אוספת מובטלים בבגדים שאינם מנצחים את החורף. עומדים עם בירה עטופה שקית חומה ביד. בוהים בכלום סביבם. בחורה רזה מדי מחייכת בלי שיניים. מה שלומך בן אדם יש לך דולר? נותן. היא מודה בחיוך ונעלמת.

מעבר לכביש המהיר אזור מסחרי שומם. בניין רבוע בן חמש קומות מחוסר חלונות. הכניסה דרך חצר משאיות. סימנים בשלג של משאית אחת שיצאה לעבודה. קרוז גורף שלג במכנסיים קצרות ונעליים פרומות. לא הציעו לו עבודה. לקח יוזמה. אולי ישלמו לו על זה.

במשרד קפוא. חנה דבוקה לתנור סלילים. היא במכירות. יותר מאוחר יגיע ריצ'רד. הוא המנהל היא אומרת. יכול להיות שמחפשים מנהל מחסן. צריך כסף עכשיו. היום. מה עושים? טלפון מהדהד. מאיירס שלום אומרת חנה. מינימום שלוש שעות. מאה שמונים דולר היא אומרת. יכול להוציא משאית היא שואלת אותי. בקלות עונה.

ארבעה ימים רצופים של סופה כיסו את מנהטן שלג בגובה מטר. על המדרכות תעלות ברוחב חצי מטר להתהלך בהם. משני צדי השדרה מכוניות חונות מכוסות שלג. מכוניות אחרות חונות בשורה שניה ומצמצמות את רוחב הנסיעה לשני מסלולים. פקק.

לידינו משתרכת לקסיס חדשה ונוצצת. אין עליה טיפה שלג. נוהגת אותה אישה מטופחת בגיל העמידה. לידה רובצת כלבה מטופחת לא פחות. מסופרת, לבושה ומסורקת. קרוז מגלגל את חלון המשאית וצועק לנהגת איזה כלבה מתוקה. האישה פותחת סדק חלון ומחייכת. תודה היא עונה.

קרוז חושב רגע קצר וצועק. את בטח מוציאה על הכלבה כסף ביום יותר ממה שאני מרוויח בחודש. האישה נבהלת, סוגרת מהר את החלון ומישירה מבט. רוצה שאהיה הכלב שלך? צועק קרוז. אהיה כלב טוב הוא מבטיח. קרוז מיילל כמו כלב רעב וצוחק.

למשרד חוזרים עם שבע מאות דולר חוזה. לקרוז ולי חמישים דולר טיפ כל אחד. ריצ'רד המנהל נמצא. חנה כבר לו. מדבר עברית במבטא אירי כבד. גבוה וג'ינג'י. מעיין בחוזה. מתרשם. מחפשים מנהל מחסן. מעוניין? כן. עונה לו. תבוא מחר.

בדרך הביתה פוגש שוב את הרזה בלי השיניים. שמחה לקראתי. חברים ותיקים. יש לך דולר היא שואלת. אין לי. אומר. אין לי אפילו כסף לנסיעה. מה תעשה היא שואלת מודאגת. עכשיו אנחנו באמת חברים. יושבים שעה ארוכה ומדברים. היא מעולם לא הייתה במנהטן. מרחק עשר דקות נסיעה. מחיר דולר וחצי. חיה חיים שלמים ברדיוס של מטר. אמריקה.

0 תגובות
פרק כו - חורף
26/07/2018 18:53
Doron Livne

שלג נערם ברחובות. אין עבודה. ערימת הכסף שנצברה בקיץ מידלדלת. קובי מתקשר. יש עבודה. מחר. תודה. אוסף את קרוז ופרנקי בבוקר. קרוז מופיע שיכור עם שישיית בירות ביד. עצבני על קובי. הבטיח שידאג לנו וכלום. אתה לא שותה עד שמסיימים לעבוד אומר לו. בסדר. פרנקי אומר שהוא ירד למחתרת. לא מבין מה זה אומר. משיגים אותו בביפר. קרוז ופרנקי חיו בקיץ כמו חרגולים. עכשיו הם רעבים.

מגיעים לדירה קטנה בקווינס עמוסה ציוד. אמא חד-הורית. עוברת לברוקלין. עבודת צדקה אומר פרנקי. זה אומר הרבה עבודה ומעט כסף. כמה כסף יש לך שואל אותה. 500 דולר. תביאי. היא נותנת. סוגר חוזה על מחיר מינימום 180 דולר. השאר לכיס שלנו. מתחיל לרדת שלג. מעמיסים במהירות שיא ויוצאים לדרך.

ללקוחה אין איך להגיע לברוקלין. נדחפת אתנו במשאית. השלג מתגבר לסערה ממש. לבד על הכביש. אנחנו ומפלסות השלג. ראות אפס. מרגיש כמו רכב חלל במדברות קרח של כוכב רחוק. סכנת החלקה. 20 קמ"ש על הכביש המהיר. אדים מצטברים על החלון. פותח חלון. קור מקפיא חודר פנימה. סוגר חלון. אדים מצטברים. פותח חלון וחוזר חלילה.

סוף העבודה. נפרדים בחיבוקים. וואי היא אומרת. נשארתי בלי כסף. נותן לה שטר של 20 דולר. היא מכירה תודה. קרוז מוציא את שישיית הבירות, מרוקן אחת בלגימה ופותח שנייה. נותן לפרנקי וקרוז 100 דולר כל אחד. איך? שואל קרוז. אתה מלך אומר פרנקי. תזכור מה אני אומר לך מבטיח קרוז. קובי ישלם. היום הוא ישלם.

לידיה מכינה מרק ירקות. דפיקה בדלת. קרוז. יחף. שיכור. מכנסיים קצרות. כחול מקור. קורן מאושר. מנפנף בצ'ק שקיבל מקובי. הטלפון מצלצל. קובי. תזהר הוא אומר נסער. קרוז בשכונה. הוא השתגע. העיף לי אגרוף לפנים. חולה רוח. תודה על האזהרה. הוא מסוכן מוסיף קובי. תודה.

לידיה מגישה לקרוז מרק חם. קרוז חוגג ניצחון. איך הוצאת צ'ק מקובי. המשטרה תמיד בעד מי שמתקשר ראשון הוא אומר, וחוזר לבלוע מרק. מתענג על סימני השאלה שעולים ממני. לבסוף נשען לאחור ומסביר. התקשרתי למשטרה מקצה הרחוב וצעקתי הוא לא משלם! הוא חייב לי כסף! אני הורג אותו! איפה אתה נמצא? מה הכתובת? ואני ממשיך הוא חייב לי כסף. אני הורג אותו. "שכנעו" אותי למסור כתובת. הלכתי ישר לקובי. איך שפתח העפתי לו אגרוף. איזה אגרוף העפתי לו.

מבחינת קרוז הסיפור נגמר. לא הבנתי כלום. נו, אז איך קיבלת צ'ק? זה פשוט הוא מסביר. קובי בהלם מהאגרוף מתקשר למשטרה. הוא לא מספיק לחייג והם מגיעים. הוא בא להתלונן עלי והם צועקים עליו. אתה חייב לו כסף? תראה איך הוא נראה. שלם לו מה שאתה חייב! היית צריך לראות את קובי. כמו פודל מוכה מוציא פנקס צ'קים ומשלם. אמריקה.
0 תגובות
פרק כה - ערמת כסף
19/07/2018 19:04
Doron Livne

יהודים לא גרים בשכונה שלנו. יהודים גרים  בשכונות משלהם. מגיעים לשכונת וילות יהודית בלונג איילנד. קרוז אומר שאם יהודי נכנס לשכונה מחיר הדירות בשכונה עולה. אם יהודי עוזב המחיר יורד. איך השכונות של היהודים תמיד נקיות. שואל קרוז.

הלקוח מחכה לנו ברחוב. מתוח. מבולבל. מאוכזב ממראה המשאית הקטנה. מתעודד מהמובילים היוצאים ממנה. לא שתויים, אפשר לדבר איתם. מסיירים בבית לראות מהיש להעמיס. יש הרבה. להכניס הכל למשאית שלנו - אתגר. הכל ייכנס שואל הלקוח. ייכנס מבטיח.

מתגרשים. אומר קרוז. לא צריך להיות גאון להבין את זה עונה לו. שני סוגי מדבקות על הארגזים, שתי כתובות יעד בחוזה. אבחנה מתבקשת. מתחילים לפנות ארגזים. 10 דקות של כושר והדירה חצי ריקה. מארגן לקרוז פינת אריזה ואוסף אליו חפציםחופשיים. עוטף ספה ומוציא למשאית. שעה עבודה והדירה נראית ריקה.

הלקוח נרגע. הוא מודיע שהוא נוסע ליעד ומשאיר אותנו עם האישה. היא עסוקה בשלה. שולח אותה לקנות ארוחת בוקר. היא הולכת בשמחה. דקה אחר-כך קרוז מופיע מחייך עם תמונות עירום שלו ושלה. הלקוחה חוזרת עם בייגל'ס דג מעושן ושתייה.

בלי משים האישה בוהה בנו אוכלים. הוא לא בשבילך. אומר קרוז בפה מלא בייגל. מה זאת אומרת? מתעוררת האישה מהגיונות ליבה וקרוז עונה. הוא מכופתר מדי. חונק אותך. אוהב אותך קטנה. קרוז מחייך ומעיני הלקוחה דמעות זולגות. תודה. היא אומרת. תודה שאמרת לי את זה. הקלת עלי.

מעמיס עם פרנקי את המשאית. מלאכת מחשבת. עוד כיסא אחד והיינו צריכים משאית יותר גדולה. קרוז בבית מסתודד עם הלקוחה. מה לארוחת צהריים הלקוחה שואלת. הכל חוץ מפיצה אומר פרנקי בחיוך צחור. סעודת מלכים. יושבים על הרצפה ואוכלים. הלקוחה על הרצפה אתנו.

השיחה קולחת. הלקוחה מפלרטטת בשמחה עם שלושתנו. כל אחד מוציא ממנה צבעים אחרים. קרוז מעורר בה הכרת ערך עצמה. פרנקי צובע אותה סומק, אלי היא מדליקה עיניים בתוכן משתקפת אינסוף אהבה המבקשת לצאת ולפרוח. פרנקי יש אש? פרנקי מצית ליסיגריה במצית שלי.

הכתובת הראשונה של הבעל. הוא משלם את החשבון. טיפ נותן מה שנותן. לא טוב לא רע. בכתובת השנייה הלקוחה שואלת הוא דאג לכם? דאג ולא דאג אומר. היא מבינה עניין. נוסעים ברכב שלה לכספומט. יש לי עוד כרטיס שלו. היא מחייכת. מעמיסה אותי מזומנים. נפרדים בחיבוקים. מבטיחים לשמור על קשר.

בבית במחבוא ערימת מזומנים קטנה תופחת. בפעם הראשונה בחיי. קובי בעל המשאית מאושר. צוחק וצוהל. איזה צוות אנחנו הוא מתלהב. אין עלינו. אנחנו לא נפרדים הוא מכריז. נעבור את החורף הזה ביחד. עלי. מה שלא יהיה. יש עבודה, אין עבודה. יהיה בסדר. ובאמת החורף מתקרב. צריך להתכונן. אמריקה. 

0 תגובות
פרק כד - קרוז ופרנקי
12/07/2018 20:07
Doron Livne

עוזבים את לונג-איילנד ועוברים לקווינס. כמו לעבור ממעלותלפתח-תקווה. שכונה מעורבת. אסיאתיים - סינים, קוראנים, טייוונים, יפנים – לא מצליחלהבדיל ביניהם. דרום אמריקאים - מקסיקנים, פרואנים, קולומביאנים, מכל מדינות דרוםאמריקה. הודים, איטלקים, רוסים, אפריקאים , ערבים - תורכים, סורים, איראנים, ירדנים,לבנונים – אותם מצליח להבדיל, וישראלים. לקובי השכן חברת הובלות. משאית אחת קטנה,לקוחות יהודים מבוססים מהצד של דברה אשתו היהודייה-אמריקאית, ושני עובדים קבועים.קרוז ופרנקי.

יש טיפ? שואל קרוז בסוף העבודה הראשונה יחד. לא. תקשיב אומר קרוז.אתה המוביל הכי טוב שפגשתי. אבל בלי טיפ לא עשית כלום. אנחנו פה בשביל הכסף. אתהמילה כסף אומר קרוז בעברית. במלרע. כסף. הירוק ירוק הזה. המרשרש. מחפש מצית. שמתיאת שלי במשאית. איננה. פרנקי יש לך אש? פרנקי מצית לי סיגריה באבירות תיאטרלית. עםהמצית שלי. פרנקי. גבוה, שחור, חיוך של מיליון דולר. מתחיל עם כל בחורה שעוברתברחוב. משפט הפתיחה שלו אחרי שלום-מה-שלומך: אם תתני לי את הטלפון שלך מבטיחשאתקשר. משפט פתיחה עם הצלחה של 1 ל 10.

קרוז מברזיל. נמוך, מוצק, חיוך ותלתלים של בומבה צור עם פטיש אווירבאמצע אלנבי. סוס עבודה. הוא עוד ילמד אצלי לעבוד יותר לאט. מחר אתה מביא כסף. הואאומר לי. טיפ בן אדם. פרנקי מארובה. רצועת חוף בדרום אמריקה שלדבריו יש בה בעיקרמלונות, בתי הימורים וזונות. בטעות הרג מישהו. נאלץ לברוח. לפחות זה הסיפור. עובדלאט. מפקיד אותו על סידור המשאית. הופך אותו למקצוען. לקרוז יש תיאוריה. כל מישעובר יש לו סיפור. התחתן, התגרש, הצליח, נפל כלכלית, מישהו מת,  בן נולד. הוא מאבחן לקוחות בְּאִבְחַת מבט. ישלו עוד תיאוריה. לכל אמריקאי יש תמונה של עצמו בעירום. לקוח משאיר אותנו לבד וקרוזמוצא את התמונות האלה בדקה. אין פספוסים.

פרנקי חי בו זמנית עם לפחות חמש בחורות. למזלו עוד אין ניידים.מסתובב עם ביפר. הביפר מצפצף והוא צד במבטו טלפון ציבורי. כן, ילדים, טלפוןציבורי. פעם היה דבר כזה. עוסק בג'אגלינג בחורות. לוחש שם כל אחת ואחת בערגה ממש.מאהב מקצועי. יש לו תוכנית. אחת מהן תתחתן אתו ותזכה אותו באזרחות אמריקאית. מציתשקניתי לפני עשר דקות נעלמה. פרנקי יש אש? פרנקי מצית לי סיגריה בחיוך של מלכים.במצית שלי.

יום חדש. עבודה חדשה. שכונה של יהודים בלונג איילנד. מסביר ללקוח אתסעיפי החוזה. מפרט את החיובים השונים, ומוסיף דרישת טיפ. הרמת גבה של הלקוח. לוקחנשימה ומסביר באריכות כמה מרוויחים העובדים שלי. בלי להוריד ובלי להוסיף. הואמשתאה. זה מה שאתם מרוויחים? לא עונה לו. לוקח לו זמן לעכל. עוד עבודה ללא רבב.נקייה, מסודרת, בנועם וחיוכים. אפילו צחוקים. הלקוח מרוצה. הטיפ שמן. מאד.

יש טיפ? שואל קרוז. מוציא מהכיס שלושה שטרות של 100 דולר. נותן אחדלקרוז, אחד לפרנקי, ואחד מחזיר לכיס. קרוז מסניף את השטר נשימה עמוקה וצורח מאושר.פרנקי מנדנד ראשו והופך את השטר מצד לצד כלא מאמין. בנג'מין פרנקלין אני אוהב אותךהוא לוחש לשטר. כסף זה שם הסיפור. ברוך הבא לאמריקה.

0 תגובות
פרק כג - פסח
05/07/2018 20:01
Doron Livne

החורף מגיע. השלג הראשון משמח ואז צריך ללמוד לחיות עם ערימות שלגחודשים ארוכים. הקור מזעזע. אפשר למות מקור. ממש למות. עשרים מעלות מתחת לאפס לאכולל רוח.

כמעט ואין עבודה. בחורף עוברים רק כשמוכרחים. החוב במחברת של עקיבאטופח. לומד את המקצוע. איך מזהים עבודה שיש בה כסף. את אותה עבודה אפשר לעשותביומיים ואפשר בשעה. תלוי במצבו הכלכלי של הלקוח.

אביב מגיע. עולה בדעתי להתארח בפסח אצל משפחה יהודית. מתקשר לראשהקהילה בעיר. בחור נחמד. נשמע צעיר. מתלהב. מזמין אותנו לשבת לבית הכנסת. מתקשטיםוהולכים. הצעיר הוא הרב. מאיר פנים. טקס בת-מצווה. ילדה מאופרת קוראת בתורה. קהלמבוסס מלא חיוכים. אלינו מחייכים ממרחק.

העבודה מתחדשת. יוצא עם טריילר כפול לנסיעה. כבר איש מקצוע. נוהגאת המפלצת הזאת לבד. פורק עבודה במרילנד. אוסף פסנתר כנף בג'ורג'יה. פורק בדרוםקרוליינה, וירג'יניה, פלורידה. שבועיים בכבישים. שבוע לפני פסח. מתקשר ללידיהמהדרך. הרב נעלם. מתקשר אל הרב. הוא נבוך. מתנצל. משתתק. אוסף את עצמו ושואל אתםשומרים כשרות? כן. משקר לו. זהו. הוא אומר. אין לנו בקהילה בית כשר לפסח. לא יודעמה לענות.

יושב עם עקיבא. מסכמים נסיעה. כך וכך גבייה, כך וכך מזומן, כך וכךצ'קים. בכיסי כ- 5,000 דולר השייכים לעקיבא. אומר לו עכשיו נחשב כמה מגיע לי. אחר-כךמי שצריך ייתן למי, נלחץ ידיים ושלום ולא להתראות. אתה עוזב? עקיבא שואל. לא עונה.שקט ארוך. קודם סוגרים נסיעה אומר עקיבא בשקט. תביא את הכסף. מחייך. אומר לעקיבאכסף זה כסף. קודם נסכם את שני הצדדים. וכדאי גם שתוציא את המחברת.

עקיבא קם. נועץ בי מבט של רוצח. באמת יש לו מבט כזה. נשאר לשבת. אםאתה רוצה לקחת את הכסף בכוח, בבקשה. לא אתנגד. אתה הרבה יותר חזק ממני. הוא נשארעומד. לא מתקרב. מתלבט. טוב. אומר אחרי עוד שתיקה. הלכתי. כשתרצה לדבר תתקשר.

פסח בא. עושים חג בבית הרב. שמחה גדולה. יצאתי לחירות. אמריקה.ברוך הבא.

0 תגובות
« הקודם 1 2 3 הבא »