פרק יד - קמרה אובסקורה

חנה מצביעה על איש. זה צביקה אורן היא אומרת. אנימטור. וכבר שיחה. צביקה פותח בית-ספר לאנימציה. מחזור ראשון. נרשם. עבודה סיזיפית. מציירים ביום. מצלמים כל הלילה. מסרטה 16 מ"מ. שולחים לפיתוח למעבדה בפ"ת על הבוקר ומקבלים חזרה בצהריים. עורכים. גוזרים במספריים, מדביקים עם ניר דבק ומחוררים מחדש את חורי הפילם. לא אוכל, לא ישן, בעננים.

זה היה לפני הצבא. אחרי הצבא אין לי ראש לעבודה שכזאת. אולי קולנוע.נרשם ללימודים בקמרה אובסקורה. חנה לומדת שם צילום. גם מוגי. הגשת תסריט לקראת סוף סמסטר ראשון. כותב מוחק וכותב ומוחק שוב. שונא את מה שיוצא לי. זורק הכל לפח וכותב משהו כזה: איש אחד הולך לעבודה ורואה גמד. הגמד קורא לו. כשהאיש מתקרב לגמד הוא חוטף בומבה מאחור. הוא מתעורר בבית חולים ומוצא לידו את הגמד. מה רצית להגיד הוא שואל. רציתי להזהיר אותך שיש ענק מאחוריך. צחוק של קהל. הכל היה בטלוויזיה שלמישהו עצבני עם אקדח. אשתו מכבה לו את הטלוויזיה. הוא יורה בה. היא מתה. מגיע אמבולנס,משטרה, בלגן. רואים את הכל בחדשות של מישהו אחר בטלוויזיה. הוא מתאמן על כינור.הרעש של הטלוויזיה מפריע לו. הוא מכבה אותה וממשיך להתאמן. ליד הבית של הכנר ישפרק שעשועים. אמא עם עגלת תינוק. ילדים משחקים. סבתא יושבת. נשמע פיצוץ עז. כולם מסתכלים לראות מה קרה. כלום לא קרה.

התסריט מתקבל להפקה. בתנאי שאקצץ במספר הלוקיישנים. חנה מתלהבת. היא מתנדבת להפיק את הסרט בתנאי שיהיה רשום בכותרות ששנינו במאים. מסכים. לא מקצצים כלום. חנה מארגנת דירה בתל-אביב לצלם את האיש היוצא לעבודה. חדר באיכילוב לצילום הסצנה בבית-חולים. דירה נוספת לסצנת הרצח. אמבולנס, מדי משטרה וחצרדירות ברעננה לצלם את הסצנה שאחרי הרצח. דירה נוספת לכנר בתל אביב. ליד גן שעשועים. מכיוון שהחיבור בין הכנר לגן הוא פיזי צריך לצלם בשוט אחד את הכנר מהמרפסת וישר אחר כך את הגן. צריך מצלמה על פסים ומנוף. אין ציוד כזה בקמרה אובסקורה. חנה מארגנת סטודנט קיבוצניק שבונה 12מטר פסים עם עגלה ומנוף. 

חנה מגייסת שחקנים, מאפרת, פנסי תאורה, תלבושות ומתרימה כספים. באמצע נסיעה היא צועקת עצור. היא ראתה גמד הולך על המדרכה. חנה משכנעת את הגמד לשחק בסרט. הוא מסכים..

3 ימי צילומים שמתזזים בהם כמו משוגעים ממקום למקום. שכונה בתל אביב, איכילוב, שכונה ברעננה. חזרה לדירה בתל אביב. בסצנה עם האמבולנס כל השכונה באה לראות. נהיה בלגן אמתי. גיורא הצלם חוגג עם המנוף עלהפסים כמעט יום שלם עד שמצליחים לצלם את השוט מהמרפסת לגן השעשועים. אפרים שמיר יוצר את פס הקול.שבע דקות סרט, עשר דקות כתוביות של תודות.

ארוחת ערב אצל עירית, אשתו של אבא, בירושלים. בארוחה אורח שמנהל פסטיבל סרטים קצרים בסינמטק בירושלים. הוא רואה את הסרט ומתלהב. הסרט נכנס לפסטיבל. השם שלי בחוברת הפסטיבל. מנהל קמרה אובסקורה קורא לי לשיחה. מה זה צריך להיות הוא שואל, מראה לי את החוברת. מספר לו איך קרה ומה קרה. כתוב שהסרט נעשה במסגרת שנה ראשונה בלימודים בקמרה אני אומר. המנהל כועס. הסרט שייך לו הוא אומר. הוא ורק הוא יקבע מתי מתאים לחשוף אותי לעולם הגדול. הוא אומר. הוא מונע את השתתפות הסרט בפסטיבל וגונז את הסרט.