עקיבא מעביר את מחסן החברה. הוא מבסוט כי בעל המחסן החדש התיר לו כניסה שבוע לפני תחילת החוזה. המחסן של עקיבא. שבילי עזים צרים מפרידים בין עבודה לעבודה. בעולם מתוקן כל עבודה שנכנסת למחסן מסומנת במדבקות עם מספר סידורי. לכל עבודה רשימת מצאי מפורטת. במחסן של עקיבא יש מדבקות בשלל צבעים ומספרים סידוריים שונים בכל מקום. כל רשימת מצאי שנבדקת נמצאת חסרה. עשרות ארגזים ללא כתובת. הר זבל נולד בכניסה למחסן החדש.
טלפון מהארץ. לידיה כועסת. אמא שלי מתעללת בה. היא דורשת שאשלח לה כרטיס ומיד. דקה קודם דיברתי עם אמא הנמצאת באותו בית רק בחדר אחר. אמא מספרת שהכל נפלא. הם היו היום בים. בכלל לא בטוח שכדאי שתבואו לאמריקה אומר לה. אולי אחזור נתחיל מחדש. לידיה לא מוכנה לשמוע. היא רוצה כרטיס טיסה. איזה חוסר אונים.
חוצה פארק בדרך לעבודה. יום קיץ נעים. מישיר עיניים אל קו שחור באופק. מה זה? לא יכול להיות עננים. דווקא כן. תוך דקות מחשיך הבוקר וטיפות ענק ניתכות עלי בעוצמה. אין לאן לברוח. רבע שעה אחר-כך הגשם מפסיק, העננים נעלמים וכאילו לא היה ולא נברא. כולי ספוג מים.
מגיע למחסן החדש. הר הזבל התפזר מעוצמת הגשם. ארגזים רטובים סותמים פתחי ניקוז. החניה הענקית שבפתח המחסן הפכה לאגם. מפל מפכפך בכניסה למחסן מוצף. רחש זרימה נעים מכיוון המדרגות למשרדים. ארזים שטים נראים כמו ברווזים באגם. פותח כמה ארגזים ומוצא בגדים יבשים.
בערב טלפון לאמא. לידיה נעלמה. באו חברים שלה עם טנדר ולקחו את כל הציוד שלנו. אמא לא יודעת לאן. מתקשר לחבר ילדות של לידיה. לידיה אצלנו הוא אומר. אמא שלך זרקה אותה מהבית. אתה חייב לשלוח לה כרטיס הוא אומר. אתה לא יכול להשאיר אותה ככה זרוקה עם ילדה בלי כסף. שולח כרטיסים.
המעבר המוקדם למחסן החדש עלה ביוקר כי לעקיבא אין ביטוח. נזק של מאות אלפי דולרים. עקיבא מביא צבא עובדים זמניים. תולים בגדים לייבוש על חבלים. מייבשים מזרנים. אם עד עכשיו היה בלגן בעבודות עכשיו בכלל. כל קשר בין מה שנכנס למחסן ולמה שעתיד לצאת מקרי בהחלט.
לידיה ואדית נוחתות. עוד אין איפה לגור. ספיר ולימור מארחים אותנו. בית פרטי בחוף הצפוני של לונג איילנד. הבת שלהם גדולה בשנה מאדית. יומיים אחרי הנחיתה אדית בת שנה. שבוע עובר והאירוח מכביד. עקיבא עובר דירה ומציע לי את הדירה הקודמת שלו. השכירות במקום יקרה. עלות של שבועיים עבודה. לוקח.
טלפון ראשון מלקוח המעוניין לצאת מהמחסן. שעה אחרי שהמשאית עוזבת הלקוח מתקשר בהיסטריה. צועק לטלפון את מלוא ריאותיו. הכל מלא עובש. זה בכלל לא הבגדים שלי. מעביר לעקיבא את הטלפון. עקיבא מחייך ואומר בקול מתוק לא יכול להיות. על מה אתה מדבר. לא היה ולא נברא.
יושב לשיחה עם עקיבא. צריך יותר כסף. הוא מוציא מחברת ורושם בה מספרים. אתה חייב לי על כרטיסי הטיסה הוא אומר. הסיכום היה שאתה קונה כרטיסים מזכיר לו. קונה כן, אבל שום דבר לא בחינם... חוב על הדירה הוא רושם... עקיבא. חבר ילדות. הייתי בן בית אצל ההורים שלו. גרנו שנתיים ביחד בקיבוץ. צבא ביחד. מתחיל לעקל את עומק הבור שנפלתי אליו. ובכל זאת צריך כסף. עקיבא מעקם פרצוף, מוציא מזומנים ומוסיף עוד שורת חוב במחברת. אמריקה. ברוך הבא.;){kind=link}