פרק לא - נוח

סוף חודש יולי. כ-ו-ל-ם עוברים דירה. החום בשיאו. לחות גבוהה. בגדים דבוקים לגוף. אוכלים. ג'וני הענק בולע שלושה בורגרים בשנייה. איך קוראים לבחור השני? לא זוכר. המשרד מתקשר. עוד עבודה. השעה ארבע אחה"צ. שלושה ימים עובדים בלי עצירה. אין סיכוי לעוד עבודה. חכה עד שתשמע את הפרטים אומרים מהמשרד. עבודה מעכשיו לעכשיו. פנטהאוז ברחוב 74 מזרח צמוד לפארק. חמישה אנשים.

שני עובדים נוספים מצטרפים אלינו בכניסה לבניין. שומר מבוגר פותח את הדלת, מזמין מעלית. לוחץ על הקומה העליונה. את הדלת פותחת יפיפייה. שמלת כתפיות לבנה וארוכה משרטטת קווי גוף מלאים. חולצת כפתורים גברית פתוחה מונחת מעל השמלה ברישול. ג'וזפין. היא מושיטה יד לשלום. אצבעותיה מעולם לא עשו כלום חוץ מללטף.

בדירה מהפכה. כמות חפצים בלתי אפשרית מפוזרת בכל מקום. מאות אלפי דולרים של רכישות מפוזרות על הרצפה. אל תיבהל היא מחייכת. שום דבר לא יוצא מכאן. בואו אחרי. ג'וזפין עולה במדרגות ואנחנו אחריה. יוצאים אל הגג. שלושה עציצי ענק במרכז. בתוכם עצים ממש. עשרות עציצים בגדלים שונים סביב. אדניות. שתי פינות ישיבה וספסל נדנדה. איזה יופי. הפסדתי לבעל הבית בבית משפט. חייבת לפנות את כל העציצים עד סוף השבוע. מה אתה אומר?

אין לה מושג על מה היא מדברת. צריך מנופים כדי לפנות את הגג. לחסום את הרחוב. לתאם עם המשטרה. מכבי אש. נחתום חוזה ונראה אומר לה. תודה היא אומרת באנחת רווחה כאילו כבר פינינו את כל הגג. לאן הכל הולך שואל אותה. להורים שלי ברד-באנק ניו ג'רזי. שלוש שעות נסיעה לכל כיוון. בלי לנקוף אצבע מדובר בחוזה של מעל אלף דולר. ג'וזפין חותמת.

חכו רגע שכחתי לצלם. אל תזיזו כלום שנייה חוזרת. ג'וזפין נעלמת. מתיישבים. מתנדנדים. מחכים. ארבעים דקות. ג'וזפין חוזרת. קנתה מצלמת ניקון. הכי טובה שיש. מצלמים. היא מבקשת מאתנו לעשות פוזות. החברה מתרצים. נהנים. צוחקים. מתחילים לעבוד אומר. הצחוקים נרגעים. כל אחד תופס עציץ. יורדים קומה במדרגות חיצוניות. מעלית משא מורידה אותנו למרתף. משם עולים במדרגות לרחוב. רבע שעה חמישה עציצים.

עוברת שעה. עשרים עציצים במשאית. ג'וזפין מוציאה שתייה קרה. אולי כדאי שאת הטיפ תתני את אומר לה. בהחלט היא מסכימה. מוציאה חבילת שטרות קטנה של מאה דולר, מקלפת חמישה שטרות ונותנת. מספיק? לא מספיק לענות. היא מוסיפה עוד שטר. תודה.

שעה נוספת עוברת וג'וזפין מתחילה להבין את הטעות שעשתה. אין סיכוי שהגג יתרוקן. כדאי שתצאו היא אומרת מתחיל להיות מאוחר. משחרר שלושה עובדים. נותן להם חמישים דולר טיפ כל אחד. לג'וני הענק שנוסע איתי נותן מאה. כולם מבסוטים.

מגיעים לרד-באנק בתשע וחצי בערב. אור יום אחרון. נסיעה של חמש דקות משער הכניסה עד הבית. לא בית. ארמון. דלתות כניסה ענקיות עם ידית הקשה כבדה. גבר נעים הליכות פותח את הדלת. נמוך קומה. מבוגר אך שמור להפליא. מאחוריו תוך הבית מסנוור. קריסטלים, מראות ומנורות.

הוא יוצא אתנו למשאית. פורקים את העציצים בדקה. שיחה נעימה מתנהלת. מזמין אותנו להיכנס. מציע שתייה. מגיש לו חשבון. אלף מאתיים דולר. האבא עובר על החשבון בשום לב. אלף מאתיים דולר על עשרים עציצים? הוא מדבר בשקט. לא כועס. מבין שהבת שלו טעתה. מוציא מכיסו חבילת שטרות עצומה. לפחות עשרים אלף דולר. הוא קולף שניים-עשר שטרות של מאה דולר ומשלם.

חבילת השטרות הקטנה של הבת קולפה גם היא מהחבילה הגדולה של אבא. אמריקה.