פרק לד - פרידה

מהעבודה בדפי אסף מגיע הביתה בשעה סבירה. אדית רצה לקראתי מחבקת. מקלחת מצווה לידיה. לידיה אפילו לא מביטה בי. אדית נפרדת ממני במבט מתנצל ושתיהן נעלמות. היה פשוט יותר כשעבדתי בהובלות. הייתי חוזר מאוחר. שתיהן היו ישנות.

אדית נרדמת. לידיה מדליקה טלוויזיה. מה דעתך שנדבר? לידיה מביטה בי. עיניים קרות. כמו הייתי זר. היא יורה בי בשקט מילים קשות. אחר כך רעות. אחר כך נוראיות. מזעזעות. מבול מילים שלא נגמר. שורפת כל גשר אפשרי לחיים משותפים.

מקשיב. גופי רועד. איזה בן אדם נוראי לידיה מתארת. והיא מדברת עלי. לא הייתי רוצה בעצמי לחיות עם האדם שלידיה מציירת במילים שלה. את לא משאירה הרבה ברירה אומר לה בשקט. רק ללכת. למה את מחכה לועגת לי. לך. מתמהמה. למה אתה מחכה? לך כבר. לך. יוצא אל הלילה.

עובדים חדשים מגיעים לדפי אסף כל הזמן. שורדים יום. יומיים. לעתים שבוע. עובד כבר ארבעה חודשים בדפי אסף. שורד. מחכה שיגמר החורף. לחזור למשאיות. רק לימור ותיקה ממני. יושב מול טלפון ובוהה. לא מכיר אף אחד סביבי. לא מדבר עם אף אחד.

לימור נכנסת למשרד בתרועות ניצחון. מנפנפת בחוזה. זורקת תיק על רצפה. נזרקת על כסא ואומרת עוד פראייר. איזה סתומים האנשים. איך הם לא מבינים שעובדים עליהם. מה קרה לך בלעת רעל? לימור בוחנת אותי. אתה נראה כמו חושך. אתה מפחיד אותי. מה קרה.

מספר לה. היית בא לישון אצלי. תודה על המחשבה אומר. מכינה לי קפה. נמצא לך מקום לישון. יש לנו את שירות ההפניות של דפי אסף היא צוחקת. סוחטת ממני חיוך. לימור מרוצה. יהיה בסדר. עושה טלפון. מדברת. יש לך חדר לשבועיים מודיעה. תודה.

רחוב ג'מייקה. חנויות עמוסות סחורה. מסעדות זעירות ג'מייקניות והודיות מפיצוץ ריחות מעיקים.. מכבסה אוטומטית. כניסה מלוכלכת. הדירה עצמה נקייה. בעל הבית מסביר שהוא מכר את הדירה. החדר רק לשבועיים. מתאים לי.

חדר עם מיטה וארונית וזהו. סלון משותף עם פינת מטבח. שני שותפים. אדיר רואה טלוויזיה בסלון. בועז אורז. מצא דירה אחרת. נסגר בחדר. מתיישב על המיטה. מביט בכלום סביבי. יופי של חיים ארגנת לעצמך. חדר ערום. עבודה מכוערת  אישה ששונאת אותך. רק אדית מאירה את החושך באור קטן שמאיים עכשיו להסתלק. אמריקה.