פרק מ - תפילה

מתפלל שלוש תפילות ביום. אחת בבית כנסת מאולתר במחסן. שתיים לבד. נכנסת לחיי מנה גדושה של ברוך. מתחיל להרגיש מבורך. מצד שני יש לי שאלה. אם כל עם ישראל אומר בתפילה "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" אלפיים שנה שלוש פעמים ביום, ועינינו עדיין לא חוזות את שובו. משהו פה לא תקין.

מעלה את השאלה לדיון בהסעה לעבודה בבוקר. תפילה זה קשקוש או שאנחנו לא יודעים להתפלל? החילונים בהסעה מעקמים פרצוף. הדתיים נכנסים להרהור. מתלבטים. הם מעולם לא חשבו על כך. מעלים רעיונות. אין להם באמת תשובה.

לצדי יושב מיימון. הגיע אתמול מישראל שכר חדר בבית של חיים צירפתי אותו לעבודה בהובלות. מיימון מתערב בשיחה. לא מתפלל בכלל הוא אומר. אלהים הביא אותי לפה. הוא יודע מצוין מה הם הצרכים שלי שיספק אותם. הוא לא צריך תזכורת ממני שלוש פעמים ביום. גם זו דרך חושב לעצמי.

יום שישי בבוקר. חיים מביא שולחן עגול למטבח. בתשבע מביאה טוסטר אובן משומש. בעזרת קסמים היא מייצרת ריח של בישולים במטבח. פשטידה. הריח מתפשט לחדרים ומוציא את כל דיירי הבית. מה את עושה שואלים כולם את בתשבע. עושה שבת היא אומרת. וכולם אומרים רוצים גם.

בתשבע מחלקת תפקידים. צביקה מתחייב להביא יין כשר. אריה ואדי מנקים. את מיימון ואותי שולחת בתשבע לקניות. הולכים לקניות לשבת. הליכה מרוממת רוח. השבת מככבת בלימודי התורה. אבל מפחיד לשמור שבת. נראה לי כמו כלא של יום אחד.

קונים בשפע. פירות, ירקות, חלות, דגים מעושנים, כלים חד פעמיים, נקניקים פרוסים, סלטים מוכנים. שפע מרומם רוח. מתוך התרוממות הרוח פונה לאלהים ואומר לו ארבע שבתות. מקבל על עצמי לשמור ארבע שבתות. אחר כך הכל פתוח. שלא תתפוס אותי במילה. שיהיה ברור.

שבת בפתח. רחוץ ומלובש הולך לבית כנסת. הליכה מרוממת רוח. בבית כנסת זוכה לחיוכים ולחיצות ידיים. ברכות. ברוך הבא. ברכה מרוממת רוח. תפילה מזרחית. כולם שרים. לאזני האשכנזיות נשמעת השירה שלהם כמו המיית כבשים. שירה עתיקה. שירה נצחית. שירה שהייתה שם תמיד. שירה מרוממת רוח.

בבית כל הדיירים צפופים במטבח. אין מקום לעמוד. מציץ מהמסדרון. הנה הצדיק הגיע. אפשר להתחיל. הם מתכוונים אלי. שולחן ערוך לתפארת. קערות סלטים. חלות. יין. על השיש כלים נוספים מלאים מטעמים. אמנון המבוגר אוחז גביע זכוכית מלא עד גדותיו יין. הוא מברך. חלק נוטלים ידיים. כולם אוכלים. צוחקים. שרים. שותים. יין מרומם רוח.