יום שישי. מגיע הביתה דקה לשבת. מקלחת בזק. רץ לבית כנסת. צעדה של 15 דקות. מול הבית של חיים יש גם בית כנסת. אורח חיים שמו. חולף על פניו. מתפללים בחליפות שחורות ומגבעות נבלעים בו בצעדים מהירים ושקטים. בתעוזה פתאומית לוקח נשימה עמוקה ונכנס פנימה.
מוצא כסא פינתי להתחפר בו. להקטין עד כמה שניתן את הבולטות. מרגיש כמו במסיבת תחפושות בלי תחפושת. מתפללים בשקט. גם שליח הציבור. מלמולים. לך תדע איפה הם. פתאום החזן אומר סהילס ה' ידבר פי. אומר קדיש מהיר. נכנסים לתפילת עמידה. מזהה שהם בתפילת מנחה. גאווה.
כולם מתנדנדים בהתלהבות. פנים כואבות. אגרופים מונפים כנגד בורא עולם. שופכים לב. מצטרף לתפילה. החזן כבר פוסע לאחור במרץ. פוסע קדימה. אומר קדיש. עוד מלמול. עוד קדיש. הסתיימה התפילה. נשאר לעמוד לבדי. לפני עוד תפילה ארוכה. במרווח לפני ארון הקודש נעמד אדם. רב. מסיר כובע. פותח גמרא. מכריז עמוד. מתחיל להרצות.
מה מותר ומה אסור בשבת. מה שמותר נקרא 'בהיתר'. הרב מבטא זאת 'באייסר' במקום 'אסור' הוא אומר 'אוסור'. במקום 'פתור' הוא אומר 'פוסור'. מה שבאייסר הוא פוסור אבל אוסור. ומה שפוסור הוא לא אוסור הוא באייסר. אנגליס, עבריס, ארמיס ויידיש. מבין את הדברים בקצה. הבנה ראשונית המצריכה ליבון והפנמה. רוצה להידבק ברב הזה. ללמוד ממנו. ביציאה מבית כנסת משיג אותי מתפלל. בתפילת עמידה יש להצמיד רגליים הוא מעיר. תודה.
שבת מנחה הולך שוב לאורח חיים. מתרגל לתפילת מלמולים שקטה. בלי משים מוסיף נדנוד לתפילת עמידה. אחרי התפילה יורדים כולם לאולם נמוך קומה. לא מדברים איתי בכלל. לא מזמינים להצטרף. נוטלים ידיים. בוצעים חלה. סעודה שלישית. אוכלים בשקט. אכילה שקטה מעוררת קדושה יותר מכל התפילות.
שירה מתעוררת. שקטה ויציבה. מזמור לדוד. בנאות דשא ירביצני. על מי מנוחות ינהלני. נפשי ישובב. איזו שירה. ידיד נפש. אב הרחמן. משוך חסדך אל רצונך. ירוץ עבדיך כמו אייל. ישתחווה אל מול הדרך. יערב לו ידידותיך. מנופת צוף ומכל טעם. איזו אחווה. ואף על פי שיתמהמה בו יבוא. איזה נחת. הלוואי והסעודה השלישית הזאת תימשך לנצח.
חודשים עוברים. שגרה. כל בוקר דקה לשש וחצי נכנס הרב. עשרים שניות לשש וחצי מסיר מגבעתו. עשר שניות לשש וחצי פותח גמרא. מכריז עמוד. שש וחצי מתחיל שיעור. סוגיה. שאלה. העמדת טיעונים. טיול מחשבתי לקביעת המידה הנכונה בכל סוגיה. אבל מעל לכל לימוד אגבי על פועלם של התנאים בימים שלאחר חורבן בית שני. על רקע מרד בר כוכבא.
מתאספים ביבנה שרידי תלמידים. מקבלים החלטה להעלות את התורה שבעל פה על הכתב. נלחמים למנוע מחלוקת בעם ישראל. עת לעשות לה'. הפרו תורתך. רבן גמליאל יושב בראש. קשוח. כל מי שרוצה להעיד הלכה חייב להביא ראיות היכן למד. תלמידים רבים נשארים בחוץ. מפטרים אותו. מעמידים במקומו את רבי אלעזר בן ערך. בחור צעיר בן עשרים ומשהו. הוא פותח שערים. נותן לכל התלמידים להיכנס ולהעיד הלכה.
רבי יהושע. או כמו שרב שיינברג קורא לו רב יוישוע. נלחם הלכה עם אליעזר בן הורקנוס. רבי אליעזר בעמדת מיעוט. עצים נעקרים. מים זורמים הפוך. קירות בית מדרש מזדעזעים מהוויכוח. בת קול יוצאת משמיים להעיד בעד רבי אליעזר הגדול. רב יהושוע גוער בבת קול שתחזור לשמים. תורה ניתנה לבני אדם. הוא אומר. כאן הרוב קובע. ומה עשה באותו זמן בורא עולם? חייך ואמר נצחוני בני.
רבי עקיבא. עושה תשובה בגיל ארבעים. מביא איתו תכליתיות של חילוני. מנצח לבדו על מפעל כתיבה של עשרים וארבעה אלף תלמידים. הרומאים רוצחים את כל תלמידיו בחודש אחד. רבי עקיבא לא מוותר. מקים חמישה תלמידים נוספים. ביניהם רב מאיר ורבי שמעון בר יוחאי. כותבים משניות. גם הרומאים לא מוותרים. רבי שמעון בר יוחאי ובנו מסתתרים במערה. שלוש עשרה שנה. חרובים ומים. רבי עקיבא נרצח באכזריות. מוציא נשמתו עם קריאת שמע.
ממערת בר יוחאי יוצא הזוהר. רבי יהודה הנשיא בא דור אחר כך. אוסף את כל המשניות ועורך לנו ששה סדרים של משנה.
;){kind=link}