שיעור הלכות חנוכה. הרב שיינברג לא מבין. בשולחן ערוך כתוב מצווה בחנוכה להדליק נר בכל יום. הידור מצווה להיות הולך ומוסיף. היינו ביום הראשון נר אחד. בשני שניים וכולי. אם יש יהודי בלי נרות כותב עוד השולחן ערוך. יש לוותר על ההידור ולתת נרות לזה שאין לו. הרב לא מבין למה לוותר על הידור מצווה בשביל איזה נייבך שאין לו נרות.
לי זה נראה מובן מאליו. צריך לוותר. לא מובן לי למה הרב שיינברג לא מבין. מעז לדבר בפעם הראשונה. זה נראה לי פשוט וטבעי שצריך לוותר. הרב מביט בי. מתלבט אם לבזבז עלי זמן יקר. לוקח נשימה עמוקה ואומר. זה לא משנה מה נראה לך. השאלה היא הלכתית. לא מתמטית. שני מקיימי מצווה לא בהכרח שווים אחד מהודר. ובשום מקום אחר בהלכה לא מצאנו שיש לוותר על הידור מצווה.
כדי להתווכח עם הרב שיינברג צריך מקור הלכתי. ואין לי. מה עם חב"דניקים שמקימים דוכנים של תפילין שואל. הרב נאנח. באמת עדיף היה שישבו וילמדו תורה. לא מוותר. שואל עוד. אחד עם תפילין כל היום. פוגש אחר שאין לו תפילין. ייתן לו כמה דקות לקיים מצוות הנחת תפילין. ויחזור ויניח את התפילין על עצמו. הרב שיינברג שותק. חודר בכולנו מבט. רוכן לכיווננו. מנופף אצבע ואומר. אגלה לכם יסוד נוראי.
עם ישראל גוף אחד. לוחש הרב סוד גדול. כל מצווה אנחנו מקיימים בשם כל ישראל. אם יש בגוף ישראל יהודי במדרגה לענוד תפילין כל היום. עדיף שיהיו התפילין על ראשו. ולא על ראש איזה נייבך. יהודי אחד. במעשה אחד. יכול לכפר על כל ישראל. המציל נפש אחת בישראל מציל עולם ומלואו. בנפש הזאת מדובר אומר הרב שיינברג וטופח לעצמו על החזה.
שבת אחרי מנחה. זורמים אל סעודה שלישית. מחכה לרגע הזה כל השבוע. עונג שבת. מחר צום י"ז בתמוז. לא יודע מתי מתחילים לצום. שואל מישהו. הוא לא יודע. הוא שואל אחר ששואל אחר ששואל את הרב. מי השואל שואל הרב שיינברג. כולם מצביעים עלי. מתכווץ. מרגיש ערום אל מול מבטו. הרב מחייך ומזמין אותי לפסוע לצדו.
פוסעים בנחת. הרב מדבר. סיימנו תפילת מנחה הוא אומר. אנחנו ניגשים ליטול ידיים. מברכים על נטילת ידיים. עושים המוציא. אחר-כך דברי תורה. שירה. אחר כך מים אחרונים. ברכת המזון. ברכה על היין. ברכה מעין שלוש. אחר-כך ערבית של מוצאי שבת. הבדלה. סעודת מלווה מלכה. מחר בבוקר אוהו… הרב שיינברג מפסיק דיבורו. בידו מסמן את המרחק העצום שיש עד מחר בבוקר.
מגיעים לכיור. בתור לנטילה אחרי הרב שיינברג. בחור צעיר מושיט לרב נטלה מלאה מיד עד גדותיה. הרב נוטל את הנטלה ביד ימין. מעביר אותה לשמאל. מערה מים על יד ימין שלוש פעמים. מעביר את הנטלה ליד ימין. מערה שלוש פעמים מים על יד שמאל. נושא ידיו לגובה החזה. ברוך. אתה. ה'. אלהינו. מלך. העולם. אשר. קדשנו. במצוותיו. וציוונו. על. נטילת. ידיים. כל הנוכחים עונים אמן.
מתיישבים לשולחן. שקט. הרב מניף שתי חלות קלועות ענקיות. עוצם עיניים ואומר. ברוך. אתה. ה'. אלהינו. מלך. העולם. המוציא. לחם. מן. הארץ. כולם עונים אמן. הרב בוצע חלה עליונה. טובל במעט מלח ואוכל. שני צעירים נושאים את החלות משני צדי השולחן ומחלקים חתיכות חלה לכולם. מקבל חתיכה. לועס חלה. לעיסה עליונה. קדושה.
דברי תורה. דממה. אין זז ואין נע. הרב שיינברג שותק. חודר בנו מבט. רוכן קדימה. מנופף אצבע. ואומר. איי אם גוינג טו טל יו איי נויירא ייסויד. אני עומד לגלות לכם יסוד נוראי. בידוע שייעקוב צדיק. עיישו רשע. הרב מפסיק מעט בדיבורו ואז מרעים קולו. שלא תחשבו שייעקוב לבש שטריימל ועיישו לבש ג'ינס וטריקו. שניהם לבשו שטריימל. הרב נשען לאחור. הוא סיים את דבריו.
הרב שיינברג תר בעיניו את קהלו. מחפש הבנה. הוא מבאר. אם לרוע היה פנים. היה קל להכיר בו. היה קל להתרחק ממנו. להישמר מפניו. תורה לא היינו צריכים ללמוד. לימוד תורה מוסיף הרב שיינברג. פירושו ללמוד להבדיל בין טוב לרע. ואז לסור מרע ולדבוק בטוב. מה שטוב בזמן אחד יכול להפוך לרע רגע אחרי. מה שטוב לאחד רע לשני. מה שטוב קצת יכול להפוך רע בהרבה. ולהפך.
ברוך הבא לעולמה של תורה. אומר לעצמי. סוף סוף התקבלת. אמריקה.
;){kind=link}