לא עשיתי בר מצווה. חזרתי בערב אדום ומשולהב ממשחק כדורגל שכונתי. אמא מגישה ארוחת ערב. עוד מעט יש לך בר מצווה היא אומרת. בר מצווה. לא אומר לי כלום. הולכים לבית כנסת מסבירה אמא. עולים לתורה. לא נשמע טוב. זה חובה שואל. לא. אומרת אמא. רק אם אתה רוצה. צריך ללמוד לקרא בתורה היא מוסיפה. עכשיו ברור שזה לא בשבילי. תנסה אומרת אמר. שיעור אחד.
הרב המלמד נראה ילד. חיוור. ממושקף. כולו פצעונים. מבטא מגוחך. אמא משאירה אותי איתו לבד. הוא מנגן טעמים ומבקש שאחזור אחריו. מביך. חוזר על כל טעם כמה פעמים עד שהביצועים שלי מספקים אותו. לא רוצה בר מצווה אומר לאמא שבאה לאסוף אותי. זאת לא חובה חוזרת ואומרת אמא. היא מאוכזבת? לא ברור. מבחינתי עדיף כדורגל.
בניין רב קומות במרכז מנהטן. בכניסה קיר מלא שמות כל מי שמתאכסן בבניין. עיר שלמה בבניין אחד. שמו של עורך הדין של חיים תופס קומה שלימה. מרשים. במנהטן הגודל כן קובע. והמיקום. אבל לא באמת כל הקומה שלו. הוא שוכר את כל הקומה ומשכיר חדרים חדרים לעורכי דין. משרדי קוביות קטנות. העיקר שיוכלו לאמר שהמשרד שלהם במנהטן. 5000 דולר למטר מרובע.
מר סליימר מחכה לך אומרת מזכירה נאה. היא מובילה אותי דרך מבוך משרדים וחדרי ישיבה אל משרד מרווח ומפואר. חיים יושב בפינה על ספה. נראה נזוף מתמיד. מר סליימר צעיר. מפיץ ריח אפטרשייב יקר. התנהלותו חיונית וקורקטית. ברוך הבא. שב בבקשה. מר סליימר מציג עצמו בקצרה ומסביר. כוונתו לפתור את הסכסוך בדרכי שלום.
אין שום סכסוך אומר. הלקוח שלך שלח בריונים לזרוק אותי מהבית. סיכן את חיי וחיי כולם שם. הלקוח שלך צריך לשלם. אתה לא רוצה לשמוע את הסכומים שעליהם מדברים עורכי הדין שלי. לא מעוניין להרוס לחיים את החיים. מעוניין להכאיב לו. שילמד. עשרת אלפים דולר לבתשבע ולי נשמע כמו סכום שיכאיב אבל לא יהרוס. חיים נחנק. לבתשבע ולך אומר חיים בתקווה. לא. עונה לו. לכל אחד.
חיים מתרגז. אתם גרים חינם כבר חצי שנה. מר סליימר משתיק אותו. מחייך אלי ואומר. סגור. נחתום על זה. הנחישות של עורך הדין מלמדת שבאמת יכולתי לדרוש סכום הרבה יותר גבוה. תוריד בבקשה מהסכום את שכר הדירה שלא שילמנו אומר. מר סליימר מחייך בניגוד לרצונו. ותוריד חמישים דולר נוספים. שחיים יקנה ונטה למטבח ומנעול לשירותים. מזה הכל התחיל.
התעשרתי ברגע. בדרך הביתה נכנס לחנות ספרי הקודש. המוכר זוכר אותי. לוחץ יד. רוצה תפילין אומר לו. וטלית. הכי טובים שיש. המוכר מוציא בחרדת קודש סט תפילין מהודר. מניח עלי תפילין של ראש. מתאים את הקשר. מניח עלי תפילין של יד. מודד את אורך הרצועה. מקצר. עומד בחנות ענוד תפילין ובוכה כמו ילד. תפילין שלי. ברוך אתה ה'. אלהינו מלך העולם. שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
ואהבת את ה' אלהיך. בכל לבבך. בכל נפשך. ובכל מאדך. גופי שר תודה. גבי מזדקף. ראשי רוכן מטה. מבטי הולך פנימה. אל הלב. לב פועם. חי. איזה שם לכתוב על הנרתיק שואל המוכר. שאלה. שם משפחתי ליבנה. בלי יוד. שם משפחתה של לידיה מזרחי. היא עיברתה למאור. כשהתחתנו נרשמנו כמאור-לבנה. עכשיו אנחנו בתהליך גירושין. איזה סלט. תכתוב מאור אומר לו. נבואה בהיסח דעת. התפילין יזכירו לי ילדה שעומד להשאיר מאחורי באמריקה.
שבת. בר מצווה בבית הכנסת אורח חיים. ילד דק מצפצף קריאה בתורה.אחרי הקריאה הרב שיינברג מזמין אותו לעמוד לצידו בזמן שהוא מדבר. הרב לא מדבר אל הקהל. הוא שם יד על כתפו של הילד. מדבר אליו. זה לא סוד שאף אחד לא חי לנצח אומר הרב שיינברג. יבוא יום שאני. ההורים שלך. כל מי שכאן סביבך. לא נהיה כבר. עול התורה יפול על הכתפיים שלך. תפקידך יהיה אז להעביר את התורה לבנים שלך. אתה צריך עכשיו לשקוד על לימוד תורה. כדי שכשיגיע הרגע יהיה לך מה להעביר הלאה.
המילים של הרב שיינברג מרעידות את הילד. מחויבות עצומה נופלת על כתפיו. עול תורה ומצוות. עיניו אומרת כן. אני מקבל על עצמי. מתעורר בי כמיהה להיות גם חלק מאותה שרשרת דורות ממשה רבנו. חושב על אב. חושב על סבא. חושב שאין לי מושג מי היה אבא של סבא. חושב שאין לי תורה להעביר. אין לי בנים להעביר להם את התורה שאין לי. אמריקה.
;){kind=link}