יושבים במקדונלדס. מזמינים ארוחת ילדים לאדית. אדית מתעניינת יותר בפרס שקיבלה עם הארוחה. אתה לא אוכל שואלת לידיה. לא כשר כאן אומר לה. לידיה נראית טוב. מסתדרת בלעדי. איך בבית ספר שואל את אדית. אדית מסתכלת על אמא שלה. מקבלת אישור ואומרת בסדר. מחייכת אלי במבוכה. חוזרת להתעסק בפרס. ליבי נשבר.
מדבר בקושי. אחי התקשר. לאבא שלי חזרה המחלה. יצאו לו פצעים על השפתיים. הוא חשב פצעי לחץ. פגש במקרה רופא. הרופא המליץ לו בדיקה. מלנומה דרגה ארבע. אין סיכוי לצאת מזה. אתה חוזר לארץ. לידיה שואלת. לא יודע אומר. תבואי איתי שואל. לאן בדיוק היא שואלת. אסע ראשון. אארגן לך מקום לנחות בו. נראה היא אומרת.
בתשבע מבשלת. יושב באפס מעשה ומתבונן בה. מיום שנפגשנו בדירה ההיא בג'מייקה כל הזמן יחד. רק התגרשת מזכיר לעצמי. למה למהר. מצד שני בתשבע לא מוצאים כל יום. אבא שלי גוסס אומר לה. אל נא רפא נא לו אומרת בתשבע. עוצרת ממעשיה. מתבוננת בי ושואלת. אתה חוזר לארץ. לא יודע עונה לה. תבואי איתי שואל בחזרה. לא יודעת היא אומרת. טוב לי באמריקה.
שיעור עם הרב שיינברג. פרשת ואתחנן. בפרשה דברי החכם בהגדה של פסח. מה העדות והחוקים והמשפטים. הגדת ילדים מציירת חכם עם כיפה. הרשע מרושל ומוזנח. כבר למדנו שזה לא כך. אומר הרב שיינברג. שניהם עם כיפה. אבל לא רק המראה החיצוני זהה הוא שואג. שניהם חכמים. הרשע חכם. חכם שלא רואה עצמו חלק מהכלל. לחזור לארץ זה להיפרד מהרב שיינברג.
אבא גוסס. הוא עזב את הבית כשהייתי בן עשר. הודיע לאמא שיש לו מישהי אחרת. אמא בתגובה ירדה לאילת. שלא יחשוב שהוא יכול ללכת ולהשאיר אותה עם כל הבלגן של גידול ילדים. הוא הסיע אותנו להורים שלו בקיבוץ אפיקים והסתלק. כולם באפיקים אמרו על אבא שהוא נבלה. כולם גם אמרו "כמה אתה דומה לאבא שלך. שתי טיפות מים"
בתשבע מציעה שאשאל את הרב שיינברג. מה לשאול שואל. לשאול אם לחזור לארץ או להישאר מסבירה בתשבע. רעיון מזעזע. בתשבע לא מבינה מה הבעיה. הבעיה היא שמישהו אחר ייקח החלטה בשבילי. לא בא בחשבון. נראה לי פשוט היא אומרת. ואם ייתן תשובה שלא נראית לי שואל. לא יודעת היא אומרת. זאת עדיין החלטה שלך. מפי בתשבע זה נשמע פשוט והגיוני.
אבא גוסס. בסוף כיתה י' החלטתי לעזוב את בית ספר. אבא רוצה לדבר. פעם ראשונה בהיסטוריה הפרטית שלי. יוזמה של אמא מודאגת. אתה הורס את העתיד שלך הוא אומר. תסביר מבקש ממנו. בלי תעודת בגרות לא תוכל ללמוד באוניברסיטה. למה אוניברסיטה שואל אותו. שתהיה לך פרנסה טובה. למה צריך פרנסה. לפרנס משפחה הוא עונה. ומשפחה צריך כדי שיהיה לך מה לעזוב מתריס כנגדו.
בשבת ניגש אל הרב שיינברג. ברכיים רועדות. רוצה לשאול שאלה אומר לו. תבוא מחר בבוקר הוא אומר. נותן כתובת. בדרך אליו למחרת פוגש אותו ברחוב. לפני שהוא פותח את דלת ביתו הרב שיינברג מיישר עניבה. מכניס חולצה עד הסוף. מפתיע. האנשים בבית הם האנשים הכי חשובים אומר הרב למראה המופתע שלי. אצלי זה בדיוק להפך.
אבא גוסס. לקראת סוף הצבא זרקו אותי מקורס מ"כים. אבא הרים טלפון למח"ט שיחזיר אותי לקורס. זה עיצבן אותי. מה הוא מתערב לי בחיים. עליתי אליו לירושלים. להביע זעם. מצאתי את עירית האישה השנייה בוכה. אבא עזב אותה לטובת אישה שלישית. מצאתי עצמי מנחם אותה. אין חכם כבעל ניסיון. נבלה היא אומרת. חסר רק שתזכיר את הדמיון בינינו. שתי טיפות מים.
חדר עבודה קטן. הרב שיינברג יושב לידי. מאותו צד של שולחן כתיבה התופס חצי חדר. ים של ספרים. מספר לרב שיינברג על אבא. מספר על לידיה. על אדית. על בתשבע. משתתק. הרב חושב. הרב שלי. יש לי רב. רב שאפשר להתייעץ איתו. לשאול אותו. איזה אושר. מה שיאמר לי אעשה. הוא הרב שלי. סע לישראל הוא אומר. ברכה והצלחה. אבל. אומר לו. איך אסע. אתה הרב שלי. אני הרב שלך הוא שואל בנועם. כן עונה לו. אז הרב שלך אומר לך סע לישראל. ברכה והצלחה.
אמריקה.
;){kind=link}