טיסה לארץ. יושב על כיסא מעבר. ליד החלון ילד כבן עשר. עומד על הכיסא. מסתובב. קופץ, זז. בינינו אחותו הגדולה. נראית אולי בת ארבע-עשרה. קשה לדעת. בוגרת. עם אוזניות. העולם מבחינתה מאכזב. בשורת הכיסאות מאחוריהם אמא. עם ספר. ליד אמא אח קטן. אולי בן ארבע. הוא מקנא בחופש שזכה לו אחיו הגדול. אמא אומרת בשקט. שב רועיקי. רועיקי לא יושב.
פותח חוק לישראל. גמרא. "בחזקת מי רבי אילא אמר בחזקת יורשי האם רבי זירא אמר בחזקת יורשי הבן". כבר לא סינית. המילים 'בחזקת מי' הן השאלה. סוגיה של ירושה. הגמרא ממשיכה: "כי סליק רב זירא קם בשיטתיה דרב אילא". 'כי סליק' בארמית זה קם. הלך. יצא. בא. הרב שיינברג מבאר 'סליק' כך: רב זירא יצא מבבל והלך לארץ ישראל. 'קם בשיטתיה' זה אומר שרב זירא קיבל את שיטתו של רב אילא בוויכוח.
עוריקי מסרב לשבת. האח הקטן ליד אמא רוצה גם. אמא בנגיעה עדינה בזרועו מכניעה אותו. הוא נשען לאחור. חולם. בדמיונו גם הוא עומד על כסא. רועיקי שואל שאלות. למה חור שחור בולע הכל. לפעמים כוח המשיכה של כוכב חזק כל כך שהוא מושך אליו גם את האור מסבירה אמר. אבל איך כוכב נהיה כל כך חזק עוריקי מקשה. עוריקי שב אומרת אמא.
מנסה להתרכז בגמרא: "קם רבה בשיטתיה דרבי זירא". רבה מתערב בוויכוח. מצודד בעד דעתו הישנה של רב זירא. "אמר רבי זירא שמע מינה אוירא דארץ ישראל מחכים" רב זירא שעכשיו מייצג את הדעה ההפוכה אומר 'שמא מינה'. זאת אומרת מכאן אני מבין. שאויר ארץ ישראל מחכים. האוויר בארץ ישראל נותן שכל לבן-אדם. מה קשור אוויר לחכמה. הוא בטח לא מדבר על מולקולות.
האחות הגדולה לידי מורידה אוזניות. אמא נגמרו לי הבטריות. יש לך בתיק בטריות חדשות אומרת אמא. הילדה מחטטת בתיק. אין הילדה מודיעה. הם שם אומרת אמא. חפשי טוב. אין בטריות הילדה מתעצבנת. אז אין בטריות אומרת אמא. לא בעיה שלי שלא התארגנת כמו שצריך לנסיעה. אמרתי לך לעבור עוד פעם על התיק לפני שנוסעים. הילדה מתחפרת בכיסא. כועסת על העולם.
יש לי בטריות. מוציא ונותן. לא צריך אומרת לי אמא. הבטריות בתיק. היא פשוט לא יודעת לחפש. הילדה זורקת בכעס את התיק על אמא. בבקשה. תחפשי היא נפגעת. אמא לא מוצאת בטריות בתיק. הילדה לוקחת את הבטריות בחיוך ניצחון. תגידי תודה אומרת אמא. הילדה כבר עם אוזניות. היא לא שומעת. מתנצלת אמא עם צחוק נבוך. תודה היא מוסיפה. בכיף עונה לה. הילדה פוזלת אלי. משחררת חיוך קטן. לוחשת תודה. היא שומעת מצוין.
אוויר ארץ ישראל מחכים. מה הקטע של רב זירא. יכול להיות שהוא משתף תובנה נשגבת. יכול גם להיות שהוא בדרך לא הוגנת משתיק את רבה. יואיל כבוד הרב רבה ויעלה לארץ ישראל. אז יחכים. ויבין כמוני שרב אילא צודק. חושב על רב שיינברג. הוא בטח מכיר את הגמרא הזו. למה הוא לא עולה לארץ ישראל ומחכים.
דיילת מגיעה. מבקשת מרועיקי לשבת. אמא מצטרפת למאמצים להושיב את רועיקי. רועיקי לא יושב. שב כבר יא דפוק צועקת עליו אחותו. רועיקי מתיישב. האחות שמה עליו חגורה. ובא לציון גואל. הילדה מחייכת אלי. רואה שראיתי. עושה לי פרצוף של איזה אמא מפגרת יש לי. היא הבוגרת בבית. ואיפה אבא שלה. אולי נשאר לעבוד עוד כמה ימים בניו-יורק. אולי הוריה גרושים.
חושב על אמא שלי. שבע שנים מאז הייתי פעם אחרונה בבית של אמא. גירוד מתגנב אל מתחת לכיפה. זקן הפרא שגידלתי מציק לי. בניו-יורק קל להסתובב עם כיפה וזקן פרא. את אף אחד זה לא מעניין. חושש שבארץ יהיה אחרת. אולי לא. מי יודע. אויר ארץ ישראל מחכים. בכל זאת מתהפכת הבטן. אמריקה.
;){kind=link}