פוגש ברחוב את סמדר. היא עובדת במחלקת מכירות של המכללה ששולחת אותי לכפר חב"ד. המכללה פושטת רגל היא אומרת. היא עוברת למכור קורס אנימציה לילדים. תבוא גם היא מציעה. מדהים. בצעירותי חשבתי שאהיה אנימטור. למדתי אנימציה אצל צביקה אורן. אחרי הצבא למדתי קולנוע. אחר-כך התגלגלתי עם לידיה לאמריקה. בלית ברירה ויתרתי על הרעיון. והנה פתאום משום מקום מציעים לי החיים חזרה לאנימציה. מדהים.
סמדר גם מסדרת לי פגישה עם מנהלת בית-ספר בהוד השרון. המנהלת מחפשת מורה למחשבים. נפגש עם המנהלת. היא לא שואלת על ניסיון. לא שואלת על תוכן לימודי. היא סוגרת חורים במערכת. היא צריכה אותי ליום עבודה שבועי. כיתות ג'-ד'. היא לא רוצה בעיות. לא עם מורים. לא עם ילדים. לא עם הורים. שקט תעשייתי. זה מה שהיא רוצה. תלמד אותם משהו היא אומרת.
מכין מערך שיעור. מתייצב בבוקר מוקדם. בודק את מעבדת המחשבים. בודק חיבורי רשת. מורה למחשבים. צלצול. לכיתה נכנסים ילדים. מעט מעט. מדברים. זה כל הכיתה שואל. יש עוד הם אומרים. שאלך לקרא להם שואל ילד. כן. הילד רץ החוצה מאושר. ארגן לעצמו טיול מחוץ לכיתה. אחרים קולטים את ההזדמנות מאוחר מדי. אפשר ללכת איתו שואלים. לא. רבע שיעור חולף. כולם סוף סוף בכיתה. מדברים.
שקט בבקשה אומר. לא עוזר. שקט צועק. עוזר חלקית. השיעור התחיל שואג. שקט. המורה אתה דתי שואל ילד בשקט שהשתרר. כולם צוחקים. הוא לא ממש דתי אומרת ילדה. אין לו את החוטים האלה מוציא את הציציות ומראה. את רואה אומר הראשון. הוא דתי ממש. אתה רואה טלויזיה בשבת שואל אחר. זה לא הנושא שלנו אומר. מאוחר מדי. כולם חזרו לדבר. זורקים לחלל החדר קרובים שחזרו בתשובה. צלצול. לא למדנו כלום.
פגישה עם סמדר. נוכחת בפגישה איילה בעלת החברה ללימוד אנימציה. מלמדים תוכנה בשם לייטוויב. תוכנת אנימציה בתלת מימד. תוכנה כבדה. אין ספור אפשרויות. מעט מן הכלים תורגמו לעברית. עוד אין מערכי שיעור. יושבים ימים ולילות ובונים מערכים. בניית מודלים. הזזה. סיבוב. מתיחה ומעיכה לאורך ציר זמן. זאת לא האנימציה שהכרתי. צילום ציורים עם מסרטה. עריכת פילם 16 מ"מ. גזירה עם מספריים .הדבקה עם סלוטייפ.
עובר חודש. הילדים מעבירים אותי טירונות. שיעורים מתמסמסים לכלום בריבוע. דיבורים. הפרעות. קשקושים. אוכלים אותי בלי מלח. לא מצליח להעביר חמש דקות שיעור. מתסכל. כלום לא הולך. אובד עצות. הילדים שמחים לקראתי. חמודים ממש. אבל שיעור אין. שקט! צורח. צורח מכל הלב. בלי עכבות. לא מכעס. מתסכול. דממה משתלחת בכיתה. הילדים מסתכלים עלי כאילו הם רואים אותי פעם ראשונה.
מה צריך לעשות כדי שתלמדו שואל ספק אותם ספק את עצמי. לא מצפה לתשובה. ילדה קטנה עם שתי צמות שחורות מצביעה. כן שואל אותה. המורה אתה לא מעניש אותנו היא אומרת. כולם להוציא מחברות וכלי כתיבה מצווה. כותב על הלוח "כל חיי גדלתי בין חכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה". חמש עשרה פעמים אומר. אבל אין לנו מחברת מחשבים הם אומרים. לא מעניין אותי. תכתבו על מה שבא לכם. אבל זה הרבה הם מתלוננים. לא מעניין אותי.
שקט. הילדים כותבים. אחרי הצלצול ניגשת אלי הילדה עם הצמות. המורה היא אומרת. אתה לא צריך באמת להעניש אותנו. צייר סמיילי עצוב וסמיילי שמח על הלוח. מי שמפריע תרשום אותו תחת הסמיילי העצוב. מי שמתנהג יפה תרשום אותו תחת הסמיילי השמח. אם מי שכבר כתוב מפריע עוד פעם תעשה ליד השם שלו קו. אחרי שלושה קווים רק אז תעניש אותו. תודה אומר לה. בבקשה היא עונה.
בשיעור הבא מגיע מוכן. מצייר על הלוח סמיילי אחד שמח. סמיילי אחד עצוב. ניצב ליד הכן עם טוש לוח ביד. הילדים נכנסים לכיתה. יואב נכנס בריצה וצעקות. רושם 'יואב' תחת לסמיילי העצוב. המורה רשם אותך מזדעקים הילדים. המורה לא! נחרד יואב. שב אומר לו. יואב מתיישב. בשקט. כל הילדים בשקט. מסביר מה לעשות. הם מקשיבים. אחרי ההסברים כולם עובדים. מוחק את 'יואב' וכותב את שמו תחת הסמיילי השמח.
לילה. הזמן שלי ושל הרמח"ל. מסילת ישרים. הדרך לרכישת מידת הזהירות לאנשים פשוטים אומר הרמח"ל עוברת דרך שכר ועונש. בראות עומק הדין עד היכן מגיע. כי מי יעמוד ביום הדין ומי יצדק לפני בוראו. יש הפוחדים מיום הדין. ויש הפוחדים מסמיילי עצוב על לוח. לא משנה ממה. אשרי מי שמפחד תמיד.
;){kind=link}