פרק ע - משפט

יושבים על בירות במרפסת. למטה ברוקלין חשוכה. חנות מכולת אחת פתוחה. בכניסה לחנות כמה חברה שעונים עם גב לקיר אוחזים ביד בירה בשקית נייר חומה. בוהים ברחוב ריק. מחכים לישועה. תאמין לי אתה צריך לחטוף את הילדה אומר מימון. מכיר כמה חב"דניקים. הם יארגנו הכל. טיסה לארץ. הכל. מזה לידיה חוששת אומר לו. בגלל זה היא מנתקת מגע. אבל איזה ברירה היא משאירה לך אומר מימון. לא יודע אומר.

לא מצליח להירדם. לומד משנה. כמה מילים צריך סביב המילים של המשנה כדי להבין. כמו להרכיב פאזל עצום מלא חלקים בלי תמונה. מאחסן מילים. סופג אותן. מחכה לאיזו הארה של תמונה כוללת. ציפור ראשונה מצייצת. עונה לה ממרחק ציפור אחרת. במזרח פס כחול בהיר ודק. דממה. בידך אפקיד רוחי בעת אישן ואעירה. מחשבה עולה. אולי אדית עוד לומדת באותו בית ספר. אחכה להן בכניסה. יהיה בלגן. אחכה ללידיה בתחנת הרכבת. היא בטח נוסעת אחר-כך לעבודה.

בוקר סואן. יורד בתחנת הרכבת הקרובה לבית ספר. השעה שבע. עובר לצד המוביל לכיוון מנהטן. אורך הרציף כמאה מטרים. כמות אנשים עצומה. שלוש כניסות. עוד אנשים זורמים פנימה כל הזמן. רכבת נכנסת. בולעת את אנשי הרציף. הרציף מתמלא שוב תוך דקה. הסיכוי שאראה את לידיה בעומס הזה אפס. גלי אנשים שוטפים אותי. מביט לכל הכיוונים. אין סיכוי. עושים השתדלות קוראים לזה הדתיים. עושים מה שאפשר גם אם אין סיכוי של ממש לתוצאות.

רבע לשמונה. אוויר דחוס. מחנק. חייב סיגריה. עד שמונה אומר לעצמי. עוד רבע שעה. הזמן זוחל. רכבת באה. רכבת הולכת. כבר לא רואה כלום. חמישה לשמונה. חייב לצאת. עולה במדרגות החוצה. תנועת רחוב ערה. מתרחק כמה צעדים מפתח התחנה ומדליק סיגריה. רוח מכבה את אש המצית. מגונן באגרוף על האש. מתכופף להדליק. מתנגש במישהו. סליחה. זה לא מישהו זאת מישהי. זאת לידיה. נראית טוב. רזתה. שלום לך.

לידיה נתפסת לא מוכנה. היא מחייכת. מחזירה שלום. קולטת במאוחר במי מדובר. מה אתה עושה פה. רוצה לדבר איתך אומר לה. אין על מה לדבר. אדית הילדה שלי. רוצה לראות אותה. לידיה לא עונה. היא מחייגת למשטרה. שמתי את הילדה בבית ספר היא מספרת נרגשת. הגרוש שלי מסתובב פה. הוא אלים. מפחדת שהוא יחטוף את הילדה. היא נותנת כתובת. כדאי שתסתלק היא אומרת לי. למדתי משהו על אמריקה. כשמישהו קורא למשטרה עדיף לחכות.

עוד דבר למדתי באמריקה. מי שמזמין את המשטרה הוא אזרח שצריך להגן עליו. השני עבריין. מגיעה ניידת עם שני שוטרים. פותחים חלון. תעודה בבקשה. מוציא דרכון. יש נגדך צו הרחקה. בפעם הבא שנראה אותך בשכונה נעצור אותך. הם מחזירים לי את הדרכון ומחכים שאסתלק. לידיה מרוצה. סערת רגשות. מה עושים. אולי אגש למשטרה. איפה אמצא משטרה עכשיו. מרים יד לעצור מונית. נכנס ומתיישב. לאן שואל הנהג.

עיניי פוגשות את עיני הנהג מבעד למראה הקדמית. מכיר נהג מונית אחד בכל ניו יורק. דוד. דוד הוא הנהג שאוסף אותי. זה אתה הוא ספק שואל ספק קובע. מה אתה עושה פה. נשבר. אלהים! איזה נס! איך שלחת לי את דוד! אבל אתה עוזר ועוזר וכלום! זרם של דמעות פורץ מתוכי בלי סוף נראה לעין. יושב במונית של דויד ובוכה. דויד מתרגש. יהיה בסדר בן אדם. מה אתה דואג. הכל יסתדר הוא אומר.

מספר לו מבעד לדמעות סיפור. נוסעים למשטרה אומר דויד. בדרך מצליח לכבות את זרם הדמעות. לעת עתה. דויד נכנס איתי לתחנה. מדבר בשבילי עם קצין תורן. נותן לו פרטים. יש צו הרחקה זמני נגדי. הוא מדפיס לנו עותק. תראה מה זה אומר דויד. היא הוציאה אותו רק עכשיו. אחרי שהיא קראה למשטרה. שותק. מתרכז בלעצור דמעות. מה עושים שואל דויד את הקצין. הקצין נותן טפסים למלא. תביעה לביטול צו ההרחקה.

דויד מתנצל. הוא חייב לחזור לעבודה. מוריד אותי אצל זורי. זורי מקבלת אותי בשמחה. מציגה אותי בפני אמא שלה. הן דומות במראה ובמזג. יש לה גם בת עשרה. במטבח. הגעת בזמן אומרת זורי. אנחנו מכינות ארוחת ערב. אהבתי את ה'אנחנו מכינות' צועקת הבת מהמטבח. הבת שלי מכינה מתקנת זורי. הדמעות חוזרות. שלושתן מתיישבות סביבי בדברי תנחומים. זורי ממלאת את הטפסים שהבאתי מהמשטרה. נכנסת לאינטרנט. מזמינה דיון חירום באופן מקוון. תישאר לישון כאן היא אומרת. ניסע מחר יחד. קטונתי מכל החסדים.

בית המשפט. לידיה כבר שם. היא בוחנת את זורי. תמהה על קנקנה. השופטת דופקת בפטיש. הדיון מתחיל. השופטת פונה ללידיה. לידיה לובשת את פרצופה הנחמד. התמים. משנה את עורה. שנה וחצי לא שמעתי ממנו. לא שלח כסף. לא טלפון. כלום. הוא מופיע ככה אחרי שנה וחצי. בלי התראה. ליד בית ספר של הילדה. השופטת מקשיבה. עכשיו תורך היא פונה אלי. מספר לה את הצד שלי. באמצע דברי השופטת דופקת בפטיש. דיון לעוד שלושה חודשים היא פוסקת. צו ההרחקה נשאר על כנו. התיק הבא.