עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון

פרק עג – המצב

11/07/2019 19:32
Doron Livne

נוסע באוטובוס מאשקלון לשדרות. יורד בתחנה מול מכללת ספיר. חוצה את מדשאות המכללה. נכנס לבית ספר יסודי אזורי. מלמד אנימציה. כיתות ג' עד ו'. באמצע שיעור עם כיתה ג' אזעקה. נכנסים תחת השולחנות. התרגשות גדולה. פחד.  הכרתי פעם משפחת ארנבים אומר לילדים. הם גרו מתחת לשולחן בבית של מאירה. באמת הם שואלים. מה זה משנה עונה להם. מספר סיפור. נכנסת מורה אחראית. אפשר לצאת היא אומרת. לא רוצים צועקים הילדים. ממשיך בסיפור מתחת לשולחנות..

 

בצהריים לוקח אוטובוס פנימי למתנ"ס בשדרות. רחל מנהלת המתנ"ס מכינה עם הילדים פרוסות שוקולד. אף אחד לא יוצא החוצה. אם תבוא אזעקה. נכנס לכיתה להניח תיק. רואה בכיתה את לאה. בריון בכיתה ד'. מטילה חיתתה על מורים ותלמידים. עושה רק מה שבא לה. אף אחד לא יכול עליה. לי יש רק ארבע שעות במקום. לא מתעסק איתה בכלל. לא בעיה שלי. מוצא את לאה מחטטת בתיק לא שלה. מה את עושה שואל אותה.

 

לאה לא מתרגשת. מישירה מבט ואומרת. לא עניינך. מוסיפה גם תנועת יד מסובבת כיאה לבריון. מאבד את הראש. סוגר את המרחק בינינו בשנייה. אוחז את לאה בצווארונה. מעמיד אותה, מדביק את הפרצוף שלה לשלי ואומר בזעם. שלא תעיזי לדבר אלי ככה. אל תיגע בי היא אומרת. ישימו אותך בכלא. אשב בכלא גם עשרים שנה. עוד פעם את נוגעת בתיק לא שלך תחטפי ממני סטירה. היא נבהלת. האוויר יוצא ממנה. משחרר את אחיזתי. היא בורחת.

 

אזעקה. רצים כולם בבהלה למקלט. נדחקים. לחוצים. מבול טלפונים של הורים היסטריים. רחל מרגיעה את כולם. לא מצליחה. הורים מגיעים. חצי שעה עוברת לא נשאר אפילו ילד אחד. יושב עם רחל. אוכלים פרוסות עם שוקולד. מה יהיה היא שואלת. אלפיים שנה לא היינו במצב כל כך טוב אומר לה. מה אתה אומר היא מתקוממת. טילים יורים עלינו. לפני פחות משבעים שנה שחטו אותנו. שרפו אותנו. חנקו כלאו והרעיבו אותנו. לא יכולנו לנקוף אצבע. היום יש לנו צבא.

 

נוסע משם ללימודים בתל אביב. חוזר לאשקלון באחת בלילה. השלישייה בוכה. שלושתם. אורלי  עייפה עם אחד בידיים. מוציא מהלול שני. נשאר אחד בוכה. הילה יורדת. לא מצליחה להירדם. לכי תנענעי את הלול של אליה אומרת אורלי. שיפסיק לבכות. הילה בת ארבע. נכנסת לחדר השלישייה. דקה אחר-כך שקט. מתיישבים בסלון. ינון נרדם עלי. יואל ישן על אורלי. אורלי נרדמת. נרדם גם. שעתיים אחר-כך הילה מעירה אותנו. אפשר להפסיק לנדנד את הלול היא שואלת.

 

שבת בפתח. מלחמת עולם. שטיפות. בישולים. מקלחות לקטנים. כל פעם מחדש מפתיע שמצליחים להכניס שבת בזמן. רץ לבית כנסת. מגיע למזמור לתודה. נעמד לפני בורא עולם בתפילה. שומט את כל ענייני העולם הזה. עומד בגופי מול זה שאמר והיה העולם. מודה בקיומו. מודה לו. מעין עולם הבא. חוזר הביתה אחרי התפילה בצעדים של נחת. נזכר בסבא ליובא. איך היה הולך לאט מחדר אוכל לחדר בליל שבת. משוחח עם כל מי שנקרה בדרכו. שואל. מברך. מתעניין.

 

הייתי נוטש את סבא על אופניים. טס אל מאחורי חדר האוכל דרך מגדל המים. מגיע לערימת הנסורת של המפעל. ממשיך דרך המכבסה. חוצה את המוסך. מגיע לרפת. מדווש דרכי דרך בתי הילדים אל פינת החי. עובר בין אולם הספורט לברכה. יוצא אל כביש המערכת. סובב איתו את הקיבוץ עד לפנייה לשביל מכוסה פריחה של קיץ. איפה שחונים את הרכב כשרוצים לבקר את כתריאל ויעל. חוזר לחדר אוכל. עושה כמה סיבובים ברחבה הגדולה. מוצא את סבא עדיין באותה נקודה. מדבר.

 

נכנס הביתה. ברכות של שבת שלום. טוב ונעים היחד. כופה על כולם דברי תורה. מאז יציאת מצריים בני ישראל חוטאים. מתאוננים. מדברים לשון הרע. חולקים על משה. מתגעגעים למצרים. איזה מן עם זה. והנה בפרשה שלנו אנחנו רואים את בני ישראל מהעיניים של בלעם. מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל. עם כל העכשיו הלחוץ והדביק. הריבים. התלונות. המחלוקות. הקושי לשאת. צריך מדי פעם לעצור. להרים ראש. להביט אל מעבר לעכשיו. איזו דרך מדהימה עשינו במאה וחמישים השנים האחרונות. יש לנו מדינה.

 

חזרה לשגרה. אוטובוס לשדרות. חושב על הכמעט סטירה שנתתי ללאה. בטח מחכה לי משטרה. לאה רואה אותי וצועקת זה הוא. שוטרים עטים עלי. אתה איימת עליה הם שואלים. עוצרים אותי עד תום ההליכים. או לפחות יחכו לי ההורים של הילדה. עם כמה דודים עצבנים. עם אלות. לומים. גרזינים. או לפחות מפקחת של משרד החינוך. האוטובוס חוצה צומת מרומזרת. מכונית  חוצה באדום. הנהג בולם חזק. נלחם לשמור איזון. המכונית מזגזגת לפני האוטובוס ועוברת בשלום. עדיין הכבישים מסוכנים יותר מאלף טילים של החמאס.

 

בכניסה למתנ"ס מחכה לאה. היא רואה אותי. רצה לקראתי. מחבקת אותי עם כל הלב. המורה היא אומרת. אתה המורה שאני הכי אוהבת.

כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: