פרק עה - בין המיצרים

רופאה נותנת הפניות לבדיקות דם, אולטרסאונד וצילום רנטגן. מזכירה צעירה קובעת לי תור לאולטרסאונד לתשעה באב. צריך לבוא בצום היא מזכירה לי. כל היום הזה צום אחד ארוך מזכיר לה. מה זאת אומרת היא שואלת. תשעה באב אומר לה. לא עוזר. היא עדיין לא מבינה. ממהר מנחה-ערבית בבית כנסת. מגיע לסוף עמידת מנחה. בין תפילה לתפילה הרב גבריאל נותן שיעור.

נפוליאון כבש את ארץ ישראל מספר הרב גבריאל. כשהגיע לעכו זה היה בתשעה באב. מצא יהודים בוכים על הרצפה. על מה הדמעות שאל נפוליאון. חרב לנו בית המקדש אומרים לו היהודים. איך לא שמעתי על כך משתומם נפוליאון. כי זה קרה לפני אלפיים שנה עונים היהודים. נפוליאון מתרשם ואומר. עם שבוכה על בית שחרב לפני אלפיים שנה יזכה לראות בבנינו. לא מתאפק וזורק הערה. מעניין מה היה חושב נפוליאון אם היה רואה אותנו יושבים על הרצפה ובוכים היום.

זה כי עוד אין לנו בית מקדש עונה הרב גבריאל. למה להסתכל על חצי הכוס הריקה ממשיך בשלי. הקמנו מדינה לתפארת. כמה חילול שבת יש במדינה הזאת מתלונן הרב. חילול שבת היה גם בזמן שבית המקדש עמד על תילו. צלם הכנסנו לעזרה בזמנו. אז היו כל שנים עשר השבטים מסביר הרב בסבלנות ראויה לציון. בתקופת בית שני היו בקושי שני שבטים. עשרה שבטים אבודים, ורוב שבט יהודה נשאר בבל. הם לא ישבו על הרצפה ובכו. הרב נאנח. אין לנו מי שיתקן הלכה כנגד רבני העבר הוא מסביר. צריך רוב בחוכמה ובמספר.

זאת באמת בעיה אומר בחיוך. חסרה חכמה. ביום הזיכרון לשואה ולגבורה רבנים אומרים שאסור לעמוד דום בצפירה כי זה מנהג גויים. הם מתירים לעמוד דום רק משום שלום בית עם אחינו החילונים. וגם אז כדי לא חלילה לבזבז שתי דקות יש לקרוא תהילים. אבל בשבעה עשר בתמוז אנחנו לא אוכלים כל היום כי הרומאים שברו לנו את חומות ירושלים לפני אלפיים שנה. הרב מושך בכתפיו. צוחק איתי. טוב שאתה כאן הוא אומר.

מותר לשים מוזיקה בשבוע שחל בו תשעה באב שואלת בתשבע. תלוי את מי את שואלת עונה לה. שואלת אותך היא אומרת. מותר עונה לה. אבל באולפנה למדנו שאסור. אז למה את שואלת אותי. לא יודעת. את שואלת אותי כי בחוש את מבינה שזה בסדר לשמוע מוזיקה. אולי במקום להתאבל על חורבן נברך על בניין הארץ. מודים אנחנו לך שהעליתנו לארצנו. ונטעתנו בגבולינו. ונתת לנו כוח להילחם. לחרוש. לבנות ולהתפתח. לריב בתוכנו.

בתשבע מתרגזת. אי-אפשר שכל אחד ינהיג לעצמו מנהגים משלו. מה שאי-אפשר זה לשבת על הרצפה ולקונן על שועלים מהלכים בחורבות ירושלים בזמן שגרים בירושלים ארבע מאות אלף יהודים. אבל עוד אין בית מקדש היא אומרת. לעולי מצריים לקח יותר בארבע מאות שנה לבנות בית מקדש. מה הלחץ. בתשבע לא מוכנה לקבל. אז אתה כמו החילונים. קובע דין לעצמך. למה לא. לזכותי אציין שבניגוד לאחי החילונים אני לומד ברצינות ובכובד ראש את דעתם של חכמים.

בתשבע מפסיקה עיסוקיה וניצבת מולי. אתה יכול לפסוק נגד רבי עקיבא? נגד הרמב"ם? נגד החזון איש! לא עוסק בפסיקות עונה לה. רק בוחר דרך ללכת בה. החכמים שהזכרת לא פה היום. מי שפה הם אלה שמדברים בשמם. איתם יש לי ויכוח. בתשבע לא מוותרת. אז את "רק" נוהג בניגוד לדעת הרב עובדיה. כי אתה לומד כבר שנתיים תורה. כל הכבוד לך. טיפשות וחוצפה. אתה גמד לידם היא אומרת.

שמעת על משל הענק והגמד שואל את בתשבע. לא היא אומרת. גמד ליד ענק גמד. זה נכון. גמד שעומד על ראש של ענק גבוה יותר מהענק. אפילו שהוא גמד. את זה חז"ל אמרו. אתה אפילו לא גמד אומרת בתשבע. הגזמתי. בקושי גרגר אבק. גרגר אבק שחושב שהוא גמד ומרשה לעצמו להמרות פיהם של ענקים. גרגר אבק רעב אומר לה. מה יש לאכול? מה יקרה לך אם לא תשמע מוזיקה שלושה שבועות. אבל בתשבע את שאלת אותי אם מותר מוזיקה.

ערב תשעה באב. יושב עם בת שבע על הרצפה. סעודה מפסקת. קערת עדשים עם אורז. שני תבשילים עגולים. כך כתוב בשולחן ערוך. אוכלים בשתיקה. הולך לבית כנסת בכפכפים. כך כתוב לנהוג בשולחן ערוך. לא מברך לשלום. כך כתוב. תפילה רגילה. אחרי תפילת עמידה מתיישבים על הרצפה. מקוננים. זקני בית כנסת מייצרים קול בכי ויילל. הצעירים בחבורה קוראים בשתיקה.

עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל. שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן. עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ. כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי-שִׁיר. וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה. שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן. אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה' עַל אַדְמַת נֵכָר. אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי. תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי. אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי. זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם. הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ. בַּת בָּבֶל  הַשְּׁדוּדָה. אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ. אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע. יום זיכרון.