בן 23. חופשת קיץ. מחסן עץ ישן בחצר של הבית של אמא של מוגי. חם. לוהט. מוגי ואני מציירים. הציור שלי צבעוני. דוקר את הציור במכחולי. פוצע צבעים. מוגי מניע את מכחולו במעגלים. מערבב את צבעיו לגוונים של אפור. זיו מופיע. הוא טס לאירופה. מוכרים תמונות בגרמניה. עושים ים כסף. מוגי וזיו נכנסים לדין ודברים. בסופו של דיון זיו מוציא אלף דולר ונותן אותם למוגי. מוגי בדרך לגרמניה. מצטרף? הוא שואל. אין לי שקל אומר. מוגי עונה הכרטיס הלוך עלי. שם נרוויח כסף.
פחות מחודש אל תוך חופשת הקיץ נפרד ממשפחתי בשדה התעופה. אמיר אחי דוחף לי חמישים דולר. תודה. אמסטרדם. בדירה של אריאלה. קונים פורד ישן. קונים קרוון. בירידות מגיעים למאה. בעליות. ובכן. נשימה עמוקה. יש זמן. בסוף נגיע. מגיעים. מפעל תמונות בגרמניה. הכסף אזל. מקבלים תמונות בהקפה. אלף מרק. עוד חוב כדי להרוויח. מתחילים לעבוד. העסק לא ממש מצליח. גשם, פקחים עבודה לא חוקית. מקפלים אותנו מכל מקום. מוגי מחליט לעזוב. יש לו חבר במינכן. אני נשאר.
לבד בקרוון. במזווה שלש לחמניות. קופסה טונה. קצת ירקות. בכיס שני מרק וארבעים וחמישה פנינג. אתקשר לאמא. אסביר את המצב. יום ששי בערב. כמעט חושך. כמעט אין דלק. מתניע. כביש מתעקל מוקף ירוק-אפור של איזה יער. תחנת דלק סגורה. יש טלפון. מתקשר. חריקות. רשרושים. צלצול. עונה איל האח הגדול. או! הוא אומר. האח האבוד מתקשר! הגיע הזמן. כבר דאגנו. דבר עם אמא. היי דוקי. כולנו כאן. ארוחת ערב שבת. כרגיל. מתגעגעים אליך. איך אתה? גשם מתחיל לרדת. משב רוח מתעורר. הטיפות דוקרות. מחזיק שפופרת טלפון ביד אחת. ביד השנייה מאכיל אתמכשיר הטלפון בכל המטבעות שיש לי. שומע את עצמי עונה לאמא. אל תדאגי אמא. אצלי הכלבסדר. וזהו. השיחה מתנתקת. הכיס ריק. ממשיך לעמוד. נרטב.
בוקר. הכיס ריק. חייב לעבוד. מוצא חניון לצד אגם. מנתק את הקרוון. נוסע רק עם האוטו לעיר הקרובה. מוצא מדרחוב. פורס בד ורוד ענק. בסטה. פורס תמונות. מוכר תמונה אחת ישר. עשרה מרק בכיס. איזה עושר. שני פקחים מתקרבי אלי. יודעים אנגלית. רישיון? אין. אסור למכור בלי רישיון. יודע. הפקחים מחכים בסבלנות עד שאסיים. מאחוריהם מציצה זקנה. אחרי שהם הולכים היא מתקרבת. למה קיפלו אותך היא שואלת. מסביר. לא חוקי. מאין אתה היא שואלת. מישראל. יהודי? כן. עיניה מתמלאות דמעות. שפתיה רועדות. הייתי אז. היא ממלמלת. אני זוכרת. גרתי בקומה שנייה. איך גררו אתכם. אני זוכרת. לא יכולתי לעשות דבר. איך שהם הרביצו. וצעקו. היה נורא. הזקנה פותחת ארנק ובידיים רועדות מוציאה בהתרגשות שטרות של כסף. קח היא מבקשת. קח. נדהם. לא מוכן לקחת כסף. היא לא מוותרת. שטרות של כסף מתפזרים ברוח. עוד יחשבו שאני מתקיף והיא מותקפת. בורח. רץ. בוכה. כועס. מה היא חושבת לעצמה! ניקוי מצפון בכסף!
עוצר ו מתיישב על ספסל. אוסף עצמי. הערכת מצב. רחובות גרמניים ריקים סביבי. עשרה מרק בכיס. אקנה ארבע לחמניות במארק. להגיע לאוטו. דלק בחמישה מארק. ואז לקרוון. ארבעה מארק חיסכון. מקום אחר למכור תמונות. מחר. עד מחר יש זמן. הרבה זמן.
בן 23. חופשת קיץ. מחסן עץ ישן בחצר של הבית של אמא של מוגי. חם. לוהט. מוגי ואני מציירים. הציור שלי צבעוני. דוקר את הציור במכחולי. פוצע צבעים. מוגי מניע את מכחולו במעגלים. מערבב את צבעיו לגוונים של אפור. זיו מופיע. הוא טס לאירופה. מוכרים תמונות בגרמניה. עושים ים כסף. מוגי וזיו נכנסים לדין ודברים. בסופו של דיון זיו מוציא אלף דולר ונותן אותם למוגי. מוגי בדרך לגרמניה. מצטרף? הוא שואל. אין לי שקל אומר. מוגי עונה הכרטיס הלוך עלי. שם נרוויח כסף.
פחות מחודש אל תוך חופשת הקיץ נפרד ממשפחתי בשדה התעופה. אמיר אחי דוחף לי חמישים דולר. תודה. אמסטרדם. בדירה של אריאלה. קונים פורד ישן. קונים קרוון. בירידות מגיעים למאה. בעליות. ובכן. נשימה עמוקה. יש זמן. בסוף נגיע. מגיעים. מפעל תמונות בגרמניה. הכסף אזל. מקבלים תמונות בהקפה. אלף מרק. עוד חוב כדי להרוויח. מתחילים לעבוד. העסק לא ממש מצליח. גשם, פקחים עבודה לא חוקית. מקפלים אותנו מכל מקום. מוגי מחליט לעזוב. יש לו חבר במינכן. אני נשאר.
לבד בקרוון. במזווה שלש לחמניות. קופסה טונה. קצת ירקות. בכיס שני מרק וארבעים וחמישה פנינג. אתקשר לאמא. אסביר את המצב. יום ששי בערב. כמעט חושך. כמעט אין דלק. מתניע. כביש מתעקל מוקף ירוק-אפור של איזה יער. תחנת דלק סגורה. יש טלפון. מתקשר. חריקות. רשרושים. צלצול. עונה איל האח הגדול. או! הוא אומר. האח האבוד מתקשר! הגיע הזמן. כבר דאגנו. דבר עם אמא. היי דוקי. כולנו כאן. ארוחת ערב שבת. כרגיל. מתגעגעים אליך. איך אתה? גשם מתחיל לרדת. משב רוח מתעורר. הטיפות דוקרות. מחזיק שפופרת טלפון ביד אחת. ביד השנייה מאכיל אתמכשיר הטלפון בכל המטבעות שיש לי. שומע את עצמי עונה לאמא. אל תדאגי אמא. אצלי הכלבסדר. וזהו. השיחה מתנתקת. הכיס ריק. ממשיך לעמוד. נרטב.
בוקר. הכיס ריק. חייב לעבוד. מוצא חניון לצד אגם. מנתק את הקרוון. נוסע רק עם האוטו לעיר הקרובה. מוצא מדרחוב. פורס בד ורוד ענק. בסטה. פורס תמונות. מוכר תמונה אחת ישר. עשרה מרק בכיס. איזה עושר. שני פקחים מתקרבי אלי. יודעים אנגלית. רישיון? אין. אסור למכור בלי רישיון. יודע. הפקחים מחכים בסבלנות עד שאסיים. מאחוריהם מציצה זקנה. אחרי שהם הולכים היא מתקרבת. למה קיפלו אותך היא שואלת. מסביר. לא חוקי. מאין אתה היא שואלת. מישראל. יהודי? כן. עיניה מתמלאות דמעות. שפתיה רועדות. הייתי אז. היא ממלמלת. אני זוכרת. גרתי בקומה שנייה. איך גררו אתכם. אני זוכרת. לא יכולתי לעשות דבר. איך שהם הרביצו. וצעקו. היה נורא. הזקנה פותחת ארנק ובידיים רועדות מוציאה בהתרגשות שטרות של כסף. קח היא מבקשת. קח. נדהם. לא מוכן לקחת כסף. היא לא מוותרת. שטרות של כסף מתפזרים ברוח. עוד יחשבו שאני מתקיף והיא מותקפת. בורח. רץ. בוכה. כועס. מה היא חושבת לעצמה! ניקוי מצפון בכסף!
עוצר ו מתיישב על ספסל. אוסף עצמי. הערכת מצב. רחובות גרמניים ריקים סביבי. עשרה מרק בכיס. אקנה ארבע לחמניות במארק. להגיע לאוטו. דלק בחמישה מארק. ואז לקרוון. ארבעה מארק חיסכון. מקום אחר למכור תמונות. מחר. עד מחר יש זמן. הרבה זמן.