פרק עד – שקט

את רצינית שואל את המנהלת. מה הבעיה היא לא מבינה. לא נראה לי שאפשר ללמד אנימציה בכיתה א'. אז תלמד משהו אחר היא פוסקת. הבטחתי להורים היא מסבירה. תלמידי כיתה א' יקבלו השנה שעת מחשב. מביט בה חסר ישע. היא כבר משפילה עיניה לניירות לאמר השיחה נגמרה. הולך לאסוף את תלמידי כיתה א' להוביל אותם אל חדר מחשבים. בכיתה מעל שלושים ילדים. קטנטנים. באמצע הכיתה עומד זיו. פנים עגולות. חיוך דבש. עיניים נוצצות. זיו מדבר. עומד ומדבר.

המחנכת שרועה בכיסאה מותשת. בשארית כוחותיה היא מתרוממת וצורחת. זיו. שב כבר. שתוק. זיו משתתק לרגע. מביט בה פגוע. דמעות מאיימות לפרוץ מזווית עיניו. הוא לא מתיישב. הוא ממשיך לדבר. לא מפסיק. מה אמא שלו תגיד. מה סבתא שלו אמרה. מה אמרו בטלוויזיה. הראש של הילד מלא מילים. המורה חוזרת לשבת. מיואשת  רואה אותי עומד בפתח. היא מתנצלת במבוכה. אין לי כוח יותר היא אומרת. מזל שבאת. בבקשה כך אותם ממני.

בלגן גדול. מי יושב איפה ועם מי. לא לומדים כלום. צלצול. כולם יוצאים בצרחות וגיל. תופס את זיו בידו. שאר איתי אומר לו. נשארים לבד. זיו מדבר. הוא רוצה לצאת להפסקה. זיו. מתוק. אומר לו בקול שקול ורגוע. נשמה טהורה. אתה חייב ללמוד לשתוק. זיו פותח את הפה להגיד משהו וסוגר אותו חזרה. שניה עוברת. אני לא יכול לא לדבר אומר זיו. אתה חייב ללמוד לשתוק אומר לו. זה קשה. אבל אתה חייב. זיו שותק. קשה לו. שלוש שניות הוא מצליח. ואז חוזר לדבר. משתתק שוב במבוכה.

בוא נשחק משחק מציע לו. נראה כמה זמן תצליח לא לדבר. מ-ע-כ-ש-י-ו אומר לו. זיו שותק. דיברת אומר לו בהתרסה. לא נכון הוא מתקומם. לא דיברת. עכשיו דיברת אומר לו בחיוך ניצחון. זיו קולט שהפלתי אותו בפח. עוד פעם הוא אומר. מתכונן לקרב. מ-ע-כ-ש-י-ו. זיו שותק. דיברת אומר לו. הוא מחייך. לא תצליח להפיל אותי בפח הוא אומר בלי מילים. אתה חייב לדבר אומר לו. אתה לא יכול סתם לשתוק אומר לו. מנסה למשוך את זיו בלשונו. לא מצליח.

עוברות שתי דקות. דממה. שתי דקות של שקט שנמשכות כמעט לנצח. מבטו של זיו משתנה לנגד עיני. מילים שהתפזרו קודם כמו מים מתוך מסננת נשארות אצלו בפנים. יש לו פתאום אגם מילים שהן רק שלו. הוא אוהב את זה. זה עושה לו טוב. כל הכבוד זיו. אומר לו. הצלחת לא לדבר שתי דקות. אתה יכול לדבר עכשיו. זיו לא מדבר. בידו הוא נועל את פיו וזורק את המפתח. טוב אומר לו. אתה יכול לצאת להפסקה. זיו רץ החוצה בלי לאמר מילה. לפני שהוא יוצא הוא מסתובב אלי. מחייך. נועל שוב את פיו עם מפתח דמיוני וזורק את המפתח ממנו והלאה.

אחרי ההפסקה מגיעה כיתה ה'. גם הם צריכים ללמד לשתוק. מה נלמד היום הם שואלים. למי יש אח או אחות קטנים שיש  להם חיתול שואל אותם. כמה מצביעים. למה יש להם חיתול. הילדים מגחכים. שואל ברצינות אומר להם. למה יש לילדים קטנים חיתול. הם לא יודעים להתאפק הם מסבירים לי. יפה. תשובה מצוינת. יש מישהו בכיתה עם חיתול שואל אותם. הילדים מתפוצצים מצחוק. ברצינות אומר להם. מישהו פה עם חיתול? לא הם צועקים. למה? איך זה שאתם לא צריכים חיתול? למדנו להתאפק הם עונים.

תשובה מעולה. משבח אותם. תשובה חכמה. מדויקת. למדתם להתאפק. משתהה קצת ואומר. עם הפה זה אותו דבר. צריך ללמוד להתאפק. כיף לדבר. חשוב לדבר. אבל לפעמים צריך לדעת לשתוק. היום נלמד לשתוק. היום נשחק את משחק השקט מכריז. נראה כמה זמן תחזיקו מעמד בלי לדבר. מ-ע-כ-ש-י-ו. ניסיון ראשון נכשל תוך שנייה. אתם לא מסוגלים לשתוק צוחק עליהם. עוד פעם הם מבקשים. מתכוננים לקרב. מ-ע-כ-ש-י-ו. שקט. מפיל בפח ילד עם הטריק המלוכלך שלי. דברת אומר לו. לא נכון הוא צועק. עכשיו דיברת אומר לו בחיוך ניצחון. כל הכיתה יוצאת עליו. שתוק הם גוערים בו. עוד ניסיון.

עוברות שתי דקות. כיתה שלימה יושבת בדממה. בהתחלה עושים פרצופים. מבליעים גיחוכים. מסמנים עם הידיים. קשה. אחר כך נרגעים. יושבים בשקט. איזה כיף ללמוד בשקט אומר בלחש. לחישתי נשמעת מצוין. הילדים מתבגרים לנגד עיני. מישהו רוצה להגיד משהו. ילדה מצביעה. מעביר לה את רשות הדיבור. המורה מה נעשה היום. מסביר בלחש. הילדים מרוצים מהשינוי. מסיים ואומר. כשעובדים אפשר לדבר. יש. קוראים כמה ילדים באנחת רווחה.

מתיישב. מביט בילדים העובדים. הלוואי והייתי יודע לשתוק יותר. לא סתם אמרו שלא נמצא לגוף טוב משתיקה. מבריאה את הגוף ממש. בהפסקה פוגש את זיו במסדרון בית ספר. הוא מחייך אלי. נועל את שפתיו. זורק את המפתח. בסוף יום הלימודים רואה אותו בדרך לצאת. זיו מחייך אלי. נועל שפתיים. זורק מפתח. שלוש שנים לימדתי באותו בית ספר. כל פעם שפגשתי את זיו אותו דבר. זיו נועל את שפתים במפתח דמיוני. נועל וזורק את המפתח.